כתום הצום

צום, לוחות זמנים. זה מתחיל מנשנוש. בא לנו משהו ממש קטן לסגור את הפינה של הארוחה. עברה בקושי שעה וחצי מהרגע שסיימנו לאכול מרק וכבד קצוץ על חלה טרייה, צלי וסלט גדול, ונשבענו שלא נהיה רעבים יותר עד פסח. אבל אז הגוף פתאום חווה ירידת סוכר ומבקש ביס אחרון ממשהו. ואם אפשר גם כוס מים. כי גם המלח מאותת. כוחה של המשוכה הראשונה בצום כיפור בעיקר ביכולת שלה להפתיע. הרי הכפתור עוד פתוח במכנסיים. כל שנה אנחנו לא מאמינות שתהיה בכלל משוכה כל כך סמוכה לארוחה המפסקת. וכל שנה היא שם. אבל היא קלה מאוד ועוברים אותה בדילוג.

בבוקר מחכה משוכה חדשה. הבוקר הוא השלב שהבטן מקרקרת באמת, שהראש צועק "קפה", שהגרון היבש מתחנן למים. המקרר עמוס שאריות מליל אמש, ובערך בעשר אנחנו מוצאות את עצמנו מפנטזות על שולחן משתה ארוך עמוס בתכולת המקרר והמזווה. צימעס וטחינה, פיתות על הגז עם פרוסות גפילטע וחזרת. בשמחה היינו בולסות עכשיו הכל.

אבל אז מתחיל להתרחש תהליך של זיכוך. זיכוך הנפש, המאוויים, הדברים שחשובים באמת. ככל שנוקפות השעות הולך שולחן התיאבון והחשקים שבדמיון שלנו ומצטמצם. כבר לא בא לנו צלי. תורידו את תפוחי האדמה. אפשר להיפרד מהאָפיו ואפילו מקציצות הפראסה, שבאמת כיכבו שם בחלומות.

בחמש אחר הצהריים, עם הסחרחורת המיוחדת הזאת והחולשה, אנחנו מוצאות את עצמנו כבר לא ממש רעבות. התחושה שונה מהתיאבון והרעב המוכרים לנו, ובמקומם יש צורך. וצורך, גם ברגעים של ריכוז גרוע, הוא עניין מצומצם בהרבה מדילמת השפע של התיאבון. צורך מבהיר לנו למה אנחנו באמת זקוקים. והצורך שלנו ברגעים האחרונים של הצום הוא פשוט: חלה עם חמאה וקצת מלח. זהו. Bread and butter.

כשהצום נגמר זה לרוב מה שנאכל. פרוסה של חלה עם חמאה או עם שמן זית. בלי תוכניות גרנדיוזיות. בלי קציפה, בלי פיוז׳ן אסיאתי או "נגיעות של".

יום כיפור, וזה היופי שבו, הוא יום של חשבון נפש, בטח עבור מי שצם. אנחנו לא דתיות, זה ידוע, אבל צמות כבר עשרות שנים ודורות אחורה. הצום אצלנו הוא שרשרת משפחתית רב־דורית, שקושרת בין המשפחה שמתהווה למשפחה שאבדה. בין סבא זלמן לתלמה הנינה שלא פגש אבל גם היא צמה. ואנחנו אוהבות את החג הזה ואת השיעור החשוב שהוא מלמד אותנו כל שנה בתחילתה, ומשאיר לנו עוד 12 חודשים לשחוק את המסר ולשכוח אותו. מזל שהוא בא שוב ומחדד לנו את הפער הגדול בין תיאבון לצורך. בין מה שרוצים למה שצריך. ועד כמה, בניגוד למנגנוני השיווק המשומנים סביבנו, אנחנו צריכים ממש מעט, וצריכים לקום בבוקר ולהגיד תודה, כל עוד הצרכים האמיתיים שלנו נענים. כל עוד יש לנו את הלחם והחמאה.

בשביל לחם וחמאה לא צריך מתכון, אבל אספנו לכם בכל זאת כמה מתכונים פשוטים ובסיסיים לסיום הצום.

עוגת תפוזים בסיר פלא

החומרים:

5 ביצים

1 כוס סוכר

3/4 כוס מיץ תפוזים

1 כף גדושה תרכיז תפוזים קפוא (לחיזוק טעם התפוזים. לא חובה)

3/4 כוס שמן

3 ו־1/2 כוסות קמח תופח

קורט מלח

קצת שמן לשימון התבנית

ההכנה:

1. מחממים מראש תנור לחום בינוני על 180 מעלות.

2. מקציפים את הביצים עם הסוכר לקצף רך, בהיר ואוורירי.

3. מערבבים בקערה נפרדת את המיץ, התרכיז, השמן והקמח. מוסיפים את המלח. מקפלים יחד את שתי הבלילות.

4. משמנים סיר פלא (אם יש לכם, זה עדיף) או תבנית קוגלהוף או שתי תבניות אינגליש קייק, ואפשר גם לזרות על התבנית/יות מעט סוכר. שופכים עליהם את תערובת העוגה ושולחים לתנור ל־25־30 דקות, או עד שהעוגה אוורירית, זהובה ותפוחה. מניחים לה להתקרר מעט אם רוצים לשלוף אותה מהתבנית.

5. אפשר למרוח את העוגה ב־1/2 כוס מיץ תפוזים שבושל עם 1/4 כוס סוכר עד שהסוכר נמס. לא חובה. אנחנו אוהבות את העוגה הזאת דווקא ככה.

מרק חרירה צמחוני

הרבה אנשים מסיימים את הצום שלהם עם המרק הצפון־אפריקאי הזה, שהוא משביע ועשיר בכל טוב, וקל להכנה. אפשר להוסיף לו נתחי בשר ולבשל אותו בסיר לחץ.

המלצה שלנו, במיוחד בימים חמים: להשתמש בחומוס מבושל, משימורים, משקית ואקום או מהמקפיא. חבל על שעות הקדיחה במטבח.

טיפ: המרק הזה מתאים לחורף ולקיץ, לחג ולאמצע השבוע וכדאי להכיר אותו.

החומרים:

2 בצלים קלופים וקצוצים

1 גזר קלוף וקצוץ

3 ענפים של סלרי, קצוצים

3 שיני שום חצויות

4 כפות שמן

1 כפית כורכום

2 כפיות פפריקה מתוקה

1/2 כפית כמון

2 ליטר מים

1 ו־1/2 כוסות חומוס מבושל

1 כוס עדשים מבושלות (אפשר בכל צבע, עדיף לא כתומות כי הן מתפרקות)

1/4 כוס גריסים (לא חובה)

2 עגבניות מגוררות על פומפייה או 1 שימורי עגבניות

1 כף שטוחה מלח, או לפי הטעם

פלפל שחור בנדיבות

200 גרם אטריות ביצים

ההכנה:

1. מחממים בסיר גדול את השמן. מוסיפים את הירקות הקצוצים והשום ונותנים להם טיגון טוב על אש בינונית תוך כדי בחישה. אנחנו רוצים למצות מהם את הטעם.

2. מוסיפים את התבלינים ומערבבים היטב.

3. מוסיפים את המים, החומוס, העדשים, הגריסים, העגבניות, המלח והפלפל. מביאים לרתיחה ומנמיכים להבה. מבשלים מכוסה שעה. אם צריך - מוסיפים קצת מים.

4. מוסיפים את האטריות ומבשלים עוד 15 דקות.

5. מגישים עם ערימה של ירק טרי קצוץ (פטרוזיליה, כוסברה - מה שיש), שמן זית ולימון סחוט. ומי שרוצה יכול להוסיף קצת חריף.

לשבור את הצום

שאלנו ברשתות החברתיות איך כל אחד שובר את הצום ביום כיפור. הרי ברור שיש כאן מסורות משפחתיות ארוכות, והרגלים שעוברים מדור לדור.

קיבלנו אלפי תגובות ולא יכולנו לעבור על כולן, אבל בהחלט למדנו שלא רק אצלנו החשקים מצטמצמים, וכולם בסופו של דבר מסיימים את הצום שלהם עם משהו פשוט. חלה או לחם, פרוסה של עוגה, עוגייה יבשה או כעך, תה חם או קפה שחור, חליטה (סיפרו לנו על חליטה מזרעי מלונים הנקראת סוּבייה. לא הכרנו), הרבה מים או מרק.

לא מעט ישראלים סוגרים את יום כיפור עם צ'ייסר ערק (אימצנו!) או וויסקי. אחרים דיווחו לנו שהם מסיימים את הצום עם חפיסה של שוקולד, עם ליטר שוקו, עם שקדי עגל, עם חומוס וסחוג. התימנים אוכלים בסופו עסיד וזום (סוג של דייסה מלוחה עם סולת) או מלוואח ביתי, עיראקים סיפרו על פיתה עיראקית יבשה עם ריבה, היוונים (ליתר דיוק, איילת נחמיאס ורבין היוונייה האהובה) הדליקה אותנו על אטריות פידאוס דקיקות, בעבודת יד, בתוך מרק עגבניות סמיך (מבטיחות להכין), שמזכיר את השורבה מקרונה של הטריפוליטאים. הפרסים מכינים יום קודם משקה פאלודה קפוא ומתוק, עם רוזטה ומי ורדים, אטריות אורז ופיסטוקים, התוניסאים מכינים עוגיות בּוּלוֹ יבשות, מנוקדות בשומשום ולרוב בצורת סירות קטנות, והמרוקאים עם מרק חרירה כמובן, אבל גם מעמולים ועוגיות אניס שיש גם בביסקוצ׳וס של הטורקים.

ומה שותים בסוף הצום? לא מעטים אמרו לנו שהם שותים קפה עם חלמון מוקצף או גוגל מוגל (והוסיפו שזה נהדר), לימונדה, מיץ רימונים או שייק פירות.

וכמובן שהיו גם אלו שלא צמים ושוברים את הצום עם "פטיש", "מפתח שוודי" או "כיסא של כתר". אם חיפשתם רעיונות.

נהנינו לקבל את ההצצה הזאת לסיפורים הקטנים שמאחורי כל בית ולמגוון הגדול. תודה ששיתפתם.

יידישע שף

שרוליק מה'דליקטס' היהודי בבני־ברק הפך ברבות השנים לחבר משפחה. אנחנו אוהבות את הפינה הקטנה שלו על הרחוב הראשי, וכמעט תמיד מגיעות אליה בתקופה הזאת של החגים כדי לקנות קיגל ירושלמי, חזרת ביתית, גפילטע מושקע או משהו אחר שלקוח, עבורנו לפחות, מעולם אחר עם געגוע.

השנה לא נוכל לבוא אליו והצטערנו על זה. התקשרנו, ומתברר שהדליקטס בבני־ברק עושה משלוחים. לכל הארץ. גם בסגר.

אפשר ליצור קשר עם שרוליק עצמו בטלפון: 053-3518339 (ווטסאפ בלבד) /052-7138139 (שיחות)