מקל בגלגלים
הסגר, ההנחיות המבולבלות וחוסר הוודאות אם מותר יהיה לרכוב בכיפורים: דווקא בתקופה שבה הם עושים את הרווחים הכי גדולים בשנה נאלצים מוכרי האופניים לעבוד בניוטרל • "אין קונים ואנחנו מתרסקים"
בשנים כתיקונן זו התקופה שבה הם גורפים את הרווחים הגדולים ביותר. עכשיו, בגלל הקורונה וההנחיות הסותרות, נותרו חנויות האופניים ברחבי הארץ כמעט מיותמות.
החנויות קיבלו אישור לעבוד בימים אלה, אבל תחת הגבלות קשות: הסגר אוסר על האנשים לצאת החוצה; מי שכבר מגיע לחנות אינו רשאי להיכנס וגם לא להביא את ילדיו כדי שניתן יהיה להתאים להם אופניים לפי מידתם. גם ענף התיקונים, שממנו מתפרנסות החנויות, מובטל. רק בודדים מגיעים.
בחנות "אופני דואני" בחדרה עמד אתמול הבעלים רמי דואני בפנים נפולות. "בדרך כלל יש לי פה שישה עובדים לפני יום כיפור, עכשיו רק אחד". שעתיים לאחר שאיש לא פקד את המקום מגיעה טלי אברמוב וקונה אופניים: "בדרך כלל לפני כיפור התור כאן אינסופי, עכשיו מת".
הרכישה שלה לא מצילה את המצב. "אנשים לא מגיעים, הסחורה נשארת על המדפים וההפסדים עצומים. מחכה לנו התרסקות כלכלית", אומר דואני. גם הוא זועם על מחדלי הממשלה: "ההנחיות לא ברורות. מותר או אסור לרכוב בכיפור ברחובות? הקונים מבולבלים, וגם בגלל זה לא מגיעים". עובר אורח מתערב: "וחוץ מזה, למי נשאר כסף לקנות אופניים? פשוט מדינת חלם".
אווירת משבר דומה שררה בחנויות נוספות ובהן רשת "אופני לזמי". בסניף בקניון דרורים נאלץ המנהל, לירן יצחקיאן, להקיף את הסניף במחסומים שאותם אסור ללקוחות לחצות. לדבריו, יש כאלה שקונים אופניים בטלפון, אבל מספרם נמוך. "החנויות שלנו בעוצר. דממה. קשה למכור אופניים דרך הטלפון גם אם שולחים תמונה. אנשים אוהבים לראות מקרוב, לגעת. בשנים הקודמות פתחנו בשבע בבוקר וסגרנו בחצות". עכשיו יום העבודה קצר בהרבה.
גדי מינץ, מבעלי רשת "רוזן ומינץ", מתמרמר על כך שהממשלה לא מכריזה על האופניים כעסק חיוני: "בכל העולם זה כך, רק בישראל לא. הרי מדובר בכלי תחבורה דו־גלגלי, לא מזהם, שאיתו רוכבים בחוץ בלי סכנת הדבקה. המכירה באונליין לא מגיעה לקרסוליים של מכירה פרונטלית".
אסף דוברין, הבעלים של "בננה ווי" בתל־אביב: "הסגר עצר לנו את העבודה. נקודה".
