בוטל הסכם פיקטיבי להעברת קרקע במתנה

בעלי השטח נדרש לשלם מס שבח ותבע קרובת משפחה. במשפט התברר שמדובר היה בעסקה רגילה שכונתה "מתנה" כדי לזכות בהטבה

עו"ד אסף לאור | פסקדיןפורסם: 30.09.20 , 14:58

בתביעה שהגיש נגד קרובת משפחה ביקש בעלי קרקע בכפר אכסאל לבטל הסכם מתנה מ-2016 שבמסגרתו העביר לה את זכויותיו. השופט שאהר אטרש מבית המשפט המחוזי בנצרת אמנם דחה את טענתו שמסמכי העסקה זויפו, אולם הוא בכל זאת החליט לבטל את ההסכם לאחר שהתברר שנכרת למראית עין בניסיון לקבל פטור ממסים - ובפועל העסקה הייתה עסקת מכר רגילה.

לפי גרסת התובע הוא גילה על ההסכם לראשונה ביוני 2017, כשקיבל דרישה לתשלום מס שבח על עסקת מתנה. לטענתו, הוא הופתע כיוון שמעולם לא מסר לאף אחד את הקרקע. לאחר שערך בירור התגלה לו שהיה קורבן ל"תרגיל עוקץ מתוחכם המבוסס על מלאכת זיוף מזעזעת" מצד אלמנת דודו.

התובע טען כי לא היה לו כל אינטרס להעביר לדודתו את הקרקע חינם אין כסף, ומעולם לא חתם על הסכם המתנה או על המסמכים הנלווים, והחתימות שמופיעות עליהם מזויפות.

(צילום: shutterstock)

מנגד, אלמנת הדוד הכחישה את טענותיו וטענה כי ההסכם נחתם כדין וכחוק, וכי הטענות שהחתימות מזויפות שקריות. עוד היא הבהירה כי העסקה כלל לא הייתה עסקת מתנה אלא עסקת מכר רגילה והיא שילמה לתובע את התמורה המלאה עבור הקרקע. לטענתה, התובע הוא זה שדרש לקרוא להסכם "הסכם מתנה" כיוון שהיה משוכנע כי באופן הזה תהיה העסקה פטורה ממס.

עורך הדין שערך את ההסכם הגיע להעיד בהליך וציין כי הוא התבקש על ידי שני הצדדים להכין את מסמכי העסקה. התובע חתם על המסמכים בפניו, בחנות של ובן דודו של (ובנה של הנתבעת) בנוכחות חבר נוסף. עוד לדבריו, לאחר שאבי התובע גילה שסייע לבנו למכור קרקע שנתן לו במתנה כדי שיבנה בה בית הוא התעצבן והתעמת איתו.

השופט שאהר אטרש קבע כי הוא מעדיף את גרסת עורך הדין על פני "גרסתו המשונה של התובע". הוא הוסיף כי דבריו של עורך הדין נתמכו גם בעדות בן דודו של התובע והאדם הנוסף שנכח בחנות בשלב החתימה. בנוסף, השופט קבע כי התובע לא הגיש חוות דעת גרפולוגית כדי להוכיח את טענתו בדבר זיוף חתימתו. לאור הממצאים הללו שוכנע השופט שהתובע חתם על מסמכי העסקה ביודעין.

בתוך כך השופט גם שוכנע שההסכם כלל לא היה הסכם מתנה. השופט ציין כי גרסתה של הנתבעת שלפיה שילמה עבור הקרקע הייתה עקבית לאורך כל הדרך ונתמכה אף היא בעדויות. למעשה, גם מגרסת התובע עלה כי לא היה כל הגיון בכך שייתן לה במתנה קרקע שקיבל כדי להקים בית.

משכך, השופט קבע כי ההסכם האמיתי היה הסכם מכר. עם זאת, השופט דחה את טענת הנתבעת כי התובע הוא זה שהתעקש על ה"מתנה" נוכח העובדה שההסכם קובע שכל תשלומי המסים יחולו עליה. "יותר סביר בעיני", כתב, "שכל המעורבים בעסקה נתפסו לכלל טעות משסברו כי אם תוצג העסקה כעסקת מתנה היא תהיה פטור ממס שבח בהיותה עסקה בין 'קרובי משפחה'".

השופט קבע כי לפי החוק להסכם פיקטיבי שנכרת למראית עין אין תוקף מחייב ומשכך הוא מבוטל. לא נפסקו הוצאות בנסיבות.