"אני מריצה את העלילה קדימה": מונולוגים של צרכניות פורנו
נשים הן 32% מצרכני הפורנו בעולם, ועדיין רובן מתביישות להודות בכך. חמש נשים, חלקן מגדירות עצמן כפמיניסטיות, סיפרו לנו על חוויית הצפייה שלהן: מתי הייתה הפעם הראשונה, איזה סוג חביב עליהן, כמה פעמים הן צופות מדי שבוע ומה הן עושות עם תחושות האשם (כן, יש כאלה)
שחר, בת 37, רווקה, תל אביב
אני לייט בלומרית בכל הנוגע לפורנו. צפיתי לראשונה "כמו שצריך" רק לפני שלוש שנים. כל חיי בזתי לתרבות הזאת. נחשפתי אליה לראשונה בתור ילדה בכיתה ד' במסיבת פיג'מות עם חברים. מישהו הביא סרט כחול ומצאנו את עצמנו, חבורת ילדים בני 11-10, צופים בפורנו. אני זוכרת שזו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי חור תחת של אישה. כולנו ממש נבהלנו מהקלוז-אפים על האיברים. לא הבנו מה לעזאזל קורה על המסך והתגובות היו בעיקר צחקוקים.
בתיכון התחלתי לקרוא ספרות אירוטית ומצאתי את עצמי מתחרמנת בעיקר מספרות בדס"מית כמו המרקיז דה סאד ו"ונוס בפרווה". כן, נכנסתי לספרות בדס"מית הרבה לפני ש-50 גוונים של אפור הגיע לעולם והיא הייתה הדלק שלי במשך שנים. נהגתי לקרוא את הספר, לאונן במקביל עם ויברטור ובאיזשהו שלב להעיף את הספר ולהמשיך לבד. קראתי זוועות אבל זה היה מחרמן נורא.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בלי כפפות ובלי לתפוס מרחק: אוננות היא הדבר היחיד שנשאר לנו
"אנשים יושבים חרדים בבית ומתמכרים לפורנו" "הייתי חושפת את עצמי מול מצלמה": נשים מדברות על מיניותלא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בסרטי פורנו התחלתי לצפות רק לפני שלוש שנים. כלומר, היו לפני זה סיטואציות שבהן צפיתי בפורנו עם בן הזוג או שצילמנו את עצמנו וצפינו ביחד אחר כך, אבל לפתוח אתר פורנו ולצפות בסרט לבד עם עצמי - זה לא קרה. הטריגר לצפייה הראשונה הייתה איזו כתבה על פורנו שעוררה ויכוח אצל החבר'ה. פתאום קלטתי שאני לא מבינה עד הסוף על מה הם מדברים. תפסתי את עצמי ואמרתי: "היי, איך זה הגיוני שעד היום לא באמת ראיתי סרט כחול? איך יכול להיות שאני נמנעת מכל התרבות הזאת?" אז פשוט נכנסתי.
מהר מאוד התחלתי לצפות באופן קבוע. זה יכול להיות כל יום או פעם בכמה ימים, תלוי ברמת החרמנות שלי. בגלל שהגעתי לפורנו בגיל מאוחר, עם הרבה ידע על עצמי ועם הר של ביקורת וציניות על העולם, לקח לי זמן למצוא את סוג הפורנו שמדליק אותי. בהתחלה, חלק גדול מהזמן פשוט הלך על חיפוש תכנים שרלוונטיים לי. גם היום זו ה-משימה, בייחוד באתרים חינמיים. אני צריכה להיתקל בהרבה זבל בדרך עד שאני מוצאת משהו שאשכרה עושה לי את זה.
יש איזושהי הנחה שנשים צופות בפורנו רך ומלטף. לא אני. אני כמובן לא יודעת לומר שום דבר על יתר אוכלוסיית הנשים בעולם ואני מייצגת את עצמי בלבד, אבל פורנו רך ומלטף לא מעניין אותי. אני צופה בפורנו של קינק, בדס"מ, פרקטיקות של כוח. בעיקר אתרים שעוסקים בדיוק בזה. עם הזמן מצאתי את הנישות שמדברות אליי. לא צופה בפורנו רומנטי ואני מריצה את העלילה קדימה כי היא לא מעניינת אותי. אני ממש עוברת עם הסמן קדימה. הגעתי למצב של צריכת תוכן מהיר שישר עובד על המוח. אין פה שום רגש. למרות מה שאנשים חושבים, אני לא "מייצרת אווירה" ולא מפזרת נוצות על המיטה ולא מדליקה נרות. זו פעולה שנעשית למטרה מסוימת, משיגה את המטרה ואז היא מסתיימת, אקט נורא קצר.
אני צופה מחרמנות, שעמום או סתם בדידות. אם יש לילה עם המון מחשבות אז פורנו הוא מסיח דעת מעולה. אבל פורנו, בעיניי, הוא לא רק פורקן מיני או מענה לשעמום. הוא כלי למידה. בהעדר חינוך מיני נורמלי, הרבה נשים וגברים רואים בפורנו מקור של ידע למין. אני ביניהם.
ברור לי שזו תעשיה נוראית ויש לי המון ייסורי מצפון בזמן הצפייה, אבל במקביל יש לה גם יתרונות: היא עושה את מה שהיא מבקשת לעשות, היא יוצרת משהו שגורם לך להתחמם, היא יכולה לפתוח זוגות לעולם שלם של חוויות. היא מקור להשראה - לנסות דברים חדשים, להבין איך עושים אותם, לדעת שהם קיימים בכלל. היא מלמדת, היא מבהירה שכל סוג של תהייה, מחשבה, פנטזיה שיש לך בראש - יש לה מקום. את לא לבד איתה. מישהו כבר חשב עליה לפנייך.
ועם כל היתרונות, התחושה אחרי היא שאת עושה משהו נורא ואיום. זו גם הסיבה שאני מדברת על זה בשם בדוי. אני צופה ומסיתה את המצפון הצידה כי הוא מפריע למטרה שאני רוצה להשיג באותו הרגע. אבל בוודאי שהוא שם ברקע. הצפייה הופכת אותי לשותפה בעקיפין לתעשייה שמנצלת נשים, שמחפיצה אותן, שמשבשת את התפיסה של כולנו על מין, שמייצרת ציפיות לא ריאליות הן מגברים והן מנשים, שמכתיבה דימוי גוף שאי אפשר לעמוד בו... לא חסרים תחלואים לתעשייה הזו.
עכשיו אני מנסה להפסיק או לפחות לצמצם, להחזיר לעצמי את התמימות של פעם ולחזור להתחרמן מדמיון, מספרות, מדברים שאינם קשורים בניצול של נשים. אני מנסה להאזין לספרות אירוטית ולעצום עיניים אבל להגיד שאני לא נופלת מדי פעם ואומרת: פאק איט, אין לי כוח עכשיו להתרכז חצי שעה, אני מעדיפה לראות וידאו של שלוש דקות ולגמור עם זה כבר? ודאי שכן.
גלית, בת 54, נשואה פלוס 2, תל אביב
בפעם הראשונה שצפיתי בפורנו ממש הייתי בת 17-16. זה היה מין עניין חברתי כזה. כל החבר'ה, בנים ובנות ביחד, התכנסו בבית של מישהו כדי לצפות בסרט כחול. אני מניחה שאחד מהבנים הביא אותו. אחר כך זה קרה גם בצבא.
במהלך השנים צרכתי פורנו און אנד אוף בתדירות משתנה. כבחורה צעירה בזוגיות, צרכתי הרבה סרטים בצפייה משותפת עם בן הזוג. כשהילדים נולדו, לעומת זאת, פורנו בכלל לא היה חלק מהחיים שלי כי היה לחץ ועייפות וכל הקונספט הזה של סקס הפך למטלה. היום מדובר בצפייה פרטית, בין פעם לפעמיים בשבוע, בדרך כלל באמצעות הסלולרי.
אני רואה בעיקר סרטים הטרוסקסואליים כי הכי קל להגיע אליהם. לצערי, אני לא אוהבת את רוב הסרטים שאני נתקלת בהם והם לא באמת עוזרים לי לגמור. יש מרכיב אחד שלרוב אני מתקשה מאוד למצוא בפורנו - מרכיב הסיפור. מבחינתי, סרט כחול טוב כולל סיפור, פיתוי וריגוש. כשאני רואה סרט שמתחיל בזיון עצמו, אז רוב הסיכויים שלא איהנה ממנו. גם כשאני רואה סרט מאוד ונילי כזה בו גבר שוכב עם אישה בסדר הרגיל המקובל - קודם הוא יורד לה קצת, אחר כך היא מוצצת לו, אחר כך הם במיסיונרית ובלה בלה בלה. זה לגמרי משעמם אותי. מחרמנים אותי סרטים שמכילים אלמנטים של התעללות ואלימות אבל הם חייבים להופיע בהקשר מסוים, בתהליך של סיפור. אני שונאת סרטים שנמשכים חמש דקות ובאמת שאין לי בעיה לצפות בסיטואציות הכי הארדקור – קשירות, אונס - אבל חשובה לי הדרך. אני רוצה את ההיגיון שהוביל לשם, את הנרטיב שהוביל למקום הזה, את העלילה. כשאני כבר מוצאת סרט נורמלי אני שוחקת אותו.
אני צופה מתוך בדידות, מתוך מצב בו אין פרטנר שיכול לספק את הצרכים המיניים שלי. אני אומנם בזוגיות שנים אבל לא תמיד יש פרטנר למין. אני בתקופה בחיים שלי בה אני מרגישה מאוד מינית ובן זוגי פחות. הוא מבוגר יותר, הליבידו שלו נמוך יותר והוא פחות מתעניין בזה. החשיבה החברתית הקלאסית היא שגברים רוצים תמיד ונשים לא, אבל במציאות זה לא באמת כך. יש הרבה נסיבות שבהן נשים רוצות וגברים לא אבל את זה כולם מסתירים. הנשים מסתירות מתוך בושה כי הרי לא מצופה מהן לרצות, וגברים מסתירים כי מצופה מהם לרצות תמיד. יש הרבה שקרים סביב העניין הזה.
ויש גם את עניין הגיל. בחברה המערבית אין כבוד למיניות של נשים בגילאים מבוגרים למרות שלפחות לפי הניסיון שלי מדובר במיניות מאוד בוערת שזקוקה לסיפוק. אחד מהדברים שאני חוויתי כאישה בגיל המעבר הוא שיש קושי הולך וגובר ביכולת להגיע לאורגזמה. זה הופך להיות פרויקט. רק אוננות לא תמיד מספיקה, את צריכה יותר עזרים טקטיים ובמסגרת הזו פורנו הוא עזר טקטי רב משמעות.
אני מנחשת שבן זוגי יודע אבל מעולם לא דיברנו על זה. אני משוכנעת שגם הוא צורך פורנו אבל אנחנו לא משוחחים על זה. אפשר לומר ששנינו מעוררים את עצמנו באמצעות פורנו כדי לשכב זה עם זו כמה פעמים בשנה. אני לא יודעת למה אנחנו לא צופים ביחד. אין לי הסבר לזה.
כאישה פמיניסטית, הצפייה בפורנו היא חוויה איומה, דואליזם קשה שמקשה על כל המיניות שלי. באופן כללי, סיטואציות מיניות שמדליקות אותי הן לרוב סיטואציות של יחסי כוח ואלימות שבהן הגבר הוא החזק יותר, וזה כמובן עומד בניגוד גמור לכל התפיסות הפמיניסטיות שלי. יש דיסוננס ברור בין התפיסה הפמיניסטית שלי לפיה יחסי מין אמורים להיות משהו שוויוני והדדי לבין הפנטזיות המאוד בסיסיות ופטריאכליות שלי שכוללות הילקחות, אונס ופאסיביות נשית מוחלטת מול גבריות אקטיבית. במובן הזה, הפמיניזם הרס את חיי המין שלי. הוא פגע באיכות החיים שלי ולא רק בהקשר של פורנו אלא בכל יחסי המין שקיימתי בחיי.
הצפייה עבורי מלווה בתחושות אשם, אבל התשוקה המינית גוברת על זה. מעולם לא ניסיתי להיגמל אבל כן ניסיתי לא לצרוך פורנו גברי פטריאכלי מיזוגני אלא מה שנהוג לכנות "פורנו פמיניסטי". לצערי, הוא לא מדליק אותי בכלל. מרכיב ההדדיות עושה לי טרן אוף. סקס מדליק קשור אצלי לכוח.
לי, בת 23, בזוגיות ללא ילדים, חיפה
אני לא כל כך מבינה למה זה נושא לכתבה. זה לא משהו שכולם עושים? ואם זה לא משהו שכולם עושים, אז איך בכל אתר שאני נכנסת אליו יש בערך מיליון קטגוריות שונות ובכל קטגוריה יש אין-ספור סרטים שונים? מי צופה בכל זה? הרי אם לא היה לזה קהל, זה לא היה קיים.
לא זוכרת מתי צפיתי בסרט בפעם הראשונה. בטח זה היה בחטיבה. בתיכון התחלתי לצפות יותר ויותר. בעיקר למדתי משם מלא דברים - איך לרדת, איך עושים כל מיני תנוחות, איך לסביות עושות את זה. זה בכלל לא היה קטע של חרמנות אלא סקרנות.
אני חושבת שרק בצבא התחלתי ממש לאונן עם פורנו. רוב הפורנו שנתקלתי בו פשוט לא ראוי לאוננות. הוא מעאפן. לחצי מהנשים יש סיליקון בציצי והן סתם גונחות וברור לך שזה זיוף. איך אפשר ליהנות מזה? לעומת זאת, חלק גדול מהגברים מכוערים וזקנים. כאילו הרבה פחות חשוב איך הם נראים מאיך שנשים נראות, אבל כנראה שזה נכון לא רק בפורנו.
כשהתחלתי לצאת עם החבר שלי לקח לי זמן לספר לו שאני צופה. למרות שברור לי שכולם צופים, התביישתי להגיד לו. בין החברות אנחנו צוחקות על זה אבל זה לא מקובל להודות בפני בן זוג. בסוף אמרתי לו והוא התלהב והתחלנו לצפות ביחד. בפעם הראשונה זה היה סתם מביך. אחר כך זה נהיה הקטע שלנו. הוא לפעמים שולח לי סרטים ואני לפעמים שולחת לו. פתאום, באמצע יום עבודה, אני מקבלת לינק לסרט של 10 דקות עם הכיתוב "זה מה שאני אעשה לך בערב". זה מחרמן נורא. בכלל, זו אחלה דרך לתקשר, להסביר מה בדיוק אני רוצה. לפני שבועיים מצאתי סרט של בחור יורד לבחורה כשהיא נשענת על הקיר. שלחתי לו את זה וכתבתי "ככה". כשהוא הגיע הביתה, ניסינו את זה והיה מושלם.
יש הרבה אנשים שמתייחסים לפורנו כאל "זנות מצולמת". אני לא חושבת שזה אותו הדבר. כמובן שיש ניצול ואכזריות בתעשייה הזו אבל חלק גדול מהמצולמים פשוט רוצים לעשות סקס מול המצלמה. כמובן שאם אתקל במשהו שנראה בכפייה, לא אצפה בו.
נעמה, בת 42, בזוגיות ללא ילדים, ראשון לציון
אני מקבלת על בסיס יומי הן מבן זוגי והן מהחבר הכי טוב שלי סרטוני פורנו קצרים. הם שולחים אותם בקטע של "בואי ננסה את זה" או "אני יודע שזה עושה לך את זה אז תראי".
בתקופה הנוכחית בחיי אני פחות צופה כי אני בזוגיות בשנה האחרונה ויש יותר סקס בחיי. גם אם אני חרמנית ובן זוגי לא בסביבה, אני לא צריכה להדליק עכשיו פורנו כדי לאונן כי כבר יש לי מלא תסריטים קיימים בראש. בתקופות שבהן לא הייתי בזוגיות, צפיתי בערך פעם בשבוע. לרוב, זה לא כזה מעניין לראות סרט פורנו. הצפייה היא מאוד נקודתית ומכוונת מטרה. את חרמנית ורוצה לגמור? יאללה.
אני אוהבת סקס חזק וככה גם הפורנו שלי. אני אוהבת לצפות בסאדו, סצנות אונס, אלימות וכו'. זה קטע שיש להרבה נשים והן לא מודות בזה. הייתה לי תקופה שראיתי סקס של לסביות אבל זה היה עבור שחקנית ספציפית, מישהי מטורפת. זה לא היה סקס לסביות עדין וחמוד. היא הייתה הארדקור. מה עוד? גם הומואים זה סבבה. זה גם מחרמן אותי.
אני פשוט מחפשת בגוגל בנושא מסוים והולכת על זה. לא רק סרטי פורנו שמוגדרים ככאלה מחרמנים אותי. גם סצנות מסרטים מיינסטרים עשויים להיות חומר מצוין לאוננות. יש את סצנת האונס המפורסמת מ"בלתי הפיך".נאני יודעת שזה סרט שמלא אנשים יצאו מהקולנוע במהלכו כי הוא היה קשה מדי לצפייה. אותי הסצנה הזו חירמנה בטירוף. אני אוהבת אנאלי ואני אוהבת כוח. ככה אני רוצה את הסקס שלי. את 50 גוונים של אפור אפילו לא טרחתי לראות. זה רך מדי עבורי. אני יודעת שאני לא אמורה ליהנות מזה. לא לכל אחד אני יכולה להגיד שאני אוהבת לצפות בזה. יש לי חברות שעברו אונס. אי אפשר באמת לומר להן "את שומעת? זה עושה לי את זה".
אני לא מגדירה את עצמי פמיניסטית. באופן כללי, אני משתדלת לא להגדיר את עצמי. אין לי בעיה עם תעשיית הפורנו. שכל אחד שיעשה את מה שהוא רוצה. בתפיסה שלי, רוב האנשים הגיעו לשם מתוך בחירה. יכול להיות שאני טועה. כנראה שיש דברים שאני בוחרת להתעלם מהם כמו שאני בוחרת להתעלם מהקורונה. אני פשוט לא מייחסת להם חשיבות. לא מתעסקת בהם. הפורנו היא תעשייה קיימת. אני לא מאמינה שאם אפסיק לצפות - היא תיעלם. אין לי אג'נדה ואין לי מצפון.
מור, בת 35, רווקה, תל אביב
לפני כמה חודשים באחת הקבוצות בפייסבוק מישהו שאל: "למה נשים לא צופות בפורנו?" השאלה שלו הצחיקה אותי. הוא אפילו לא טרח לשאול "מי צופה בפורנו ולמה?" אלא יצא מתוך נקודת הנחה שנשים פשוט לא צופות בפורנו בכלל. ברור שיש די מחקרים ונתונים סטטיסטים שיכולים להפריך את ההנחה הזו. נכון, גברים הם עדיין הצרכנים הבולטים של מין מצולם ונכון, תעשיית הפורנו (מפיקים, במאים, צלמים וכו') נמצאת בשליטה גברית ברורה. ועדיין, גם נשים צורכות פורנו. לא כי הכריחו אותן. לא כי הן "עושות טובה" לבן זוג שלהן ולא כי "נלחץ להן בטעות". הן צופות בפורנו כי הן חרמניות ומחפשות פורקן מיני. אולי די כבר להעמיד פנים שכל הנשים בעולם מקשרות בין אורגזמה לאהבה?
גם ההנחה שנשים חרמניות פחות מגברים מצוצה מהאצבע. קצת קשה לקחת 50% מהאוכלוסייה ולומר שהחשק המיני שלה קטן או גדול יותר מהחשק המיני של 50% מהאוכלוסייה השנייה. יש טווח רחב מאוד של חשק מיני וכולנו נמצאים איפשהו בטווח הזה. מכירה באופן אישי גברים הרבה פחות חרמנים ממני. למען האמת, אני חושבת שכל הגברים שנכנסתי איתם למיטה היו פחות חרמנים ממני. אני תמיד רציתי יותר.
בפעם הראשונה שצפיתי בפורנו הייתי בת שבע בערך. לא היה אז אינטרנט. חברה מצאה קלטת וידאו במגירה של ההורים שלה ושתינו התיישבנו לצפות. אני זוכרת שבעיקר הייתי בהלם. מאז סרטי פורנו הם חלק מהחיים שלי. יש תקופות של חודשים שבהם אני לא צופה בכלל ויש תקופות של פעמיים ביום.
אין קשר בין אוננות לסקס בעיניי. ייתכן שבתקופות בהן יש לי סקס זמין אז אני מאוננת פחות אבל יחסי מין לא מחסלים אוננות. יחסי מין הם הרבה מעבר לפורקן מיני, בעוד שאוננות, עבורי לפחות, היא "זבנג וגמרנו". פשוט חרמנות שצריכה לבוא על סיפוקה ואין דרך מהירה יותר מסרט פורנו. בלי פורנו זה פשוט לוקח הרבה יותר זמן. לפעמים אני מנסה בלי. מדי פעם זה מצליח ומדי פעם אני מתייאשת אחרי 10 דקות ונכנסת לאחד האתרים.
אני מגדירה את עצמי פמיניסטית ובכל זאת אני נמנית על האוכלוסייה הזו שפמיניסטיות רבות מכנות בגועל "צרכני פורנו". אני לא בטוחה בכלל שפורנו מתנגש עם פמיניזם. נשאלת השאלה איזה פמיניזם ונשאלת השאלה איזה פורנו. לגבי פמיניזם: יש הרבה סוגים ואני מכירה באופן אישי נשים שמגדירות את עצמן פמיניסטיות וצופות בפורנו. הצפייה בו לא פוגמת בתפיסת העולם שלהן, היא חלק ממנה. לגבי פורנו: יש בעולם מה שנהוג לכנות "פורנו פמיניסטי". היוצרות שלו טוענות לפורנו שמכבד שוויון בין המינים ואפס ניצול של בני ובנות אדם. בסרטים עצמם תמצאו עלילה נורמלית, שחקנים שמהווים חלק מהתהליך היצירתי, סקס יותר ריאליסטי ומגוון רחב יותר של מבני גוף ומוצאים אתניים.
אבל יש גם פמיניסטיות אחרות, כאלה שבהחלט רואות את הבעייתיות בתעשיית הפורנו ושלא ממש מאמינות שאפשר לייצר פורנו פמיניסטי ואם אפשר לייצר אחד כזה - לא מגלות בו עניין מיני. אני אחת מהן. אני צופה בפורנו בידיעה ברורה שעבור נשים רבות הוא מהווה כר נוח לניצול אכזרי.
אז למה בכל זאת אני עושה את זה? התשובה פשוטה ולגמרי לא מתחכמת. אני עושה את זה מאותה הסיבה שאנשים שמודעים לסבלם של בעלי חיים ובכל זאת לא הופכים לטבעונים, מאותה הסיבה שאנשים שמודעים לתנאים המחפירים בהם ילדים ממדינות עולם שלישי תופרים בגדים, בכל זאת קונים אותם, אני עושה את זה כי זה מספק לי צורך, כי זה נעים, כי בכל הנוגע לסוגיה הספציפית הזו, ההנאה שלי ברגע נתון חשובה יותר מהאישה הלא-מוכרת-הזו על המסך.
