להשיב את האמון

משה דיין: השבוע מלאו 39 שנים להילקח משה דיין, לוחם, רמטכ״ל, שר ביטחון ושר חוץ. זכיתי להיות עוזרו במשרד החוץ בעשיית השלום עם מצרים. דיין, שהיה גיבור מלחמה נערץ, נעשה שנוי במחלוקת בעקבות מלחמת יום הכיפורים, אך אוכל להעיד מכלי ראשון על תרומתו הגדולה לשלום עם מצרים, הפרק החותם (כמעט) של דרכו הציבורית. לכך הקדיש את כל מאודו כשר החוץ בממשלת מנחם בגין. ככל בן אנוש לא היה דיין נטול חולשות, אך מקומו בתקומת ישראל בארצו, ביטוי שהיה שגור בפיו, ראוי להיזכר. על ועדת אגרנט: בכתבה "נחיתה אל התופת" מאת חן קוטס שהתפרסמה במוסף יום הכיפורים של "ידיעות אחרונות" אומר ידידי אבנר שלו, אז רל״ש הרמטכ״ל דוד אלעזר, על ועדת אגרנט כי "אגרנט רצו להגן על השלטון. הוועדה הייתה מוטה". בגילוי נאות, סייעתי לדיין, יחד עם יוסי צ'חנובר ונאורה ברנח, בריכוז החומר לקראת עדותו בוועדה.

מבקש אני להשיג, גם למחות, על דברי שלו על הוועדה. אפשר לבקר את מסקנותיה ולהתווכח עימן, אך לומר עליה שהייתה מוטה היא פגיעה לא מוצדקת בעליל. בראש הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון השופט שמעון אגרנט ועימו היו הנשיא לימים השופט משה לנדוי, מבקר המדינה יצחק נבנצל, ושני רמטכ״לים בעבר, יגאל ידין וחיים לסקוב. זו הליגה הגבוהה ביותר שיכלה ישראל להציב לוועדה כזאת, ולומר שהיו מוטים הוא הוצאת לעז שלא במקומה עליהם וללא שמץ ראיה.

כמובן בנסיבות רגישות ייתכנו תמיד תיאוריות הטיה, אבל במקרה זה אין לכך כל שחר ובדל הוכחה. אני כותב גם מהכרות רבה עם החומר שהובא בפני הוועדה, עם מרבית חבריה ועם יושרתם. הנשיאים אגרנט ולנדוי, למשל, לא היססו פעמים רבות בפסיקות אמיצות להכריע נגד השלטון. לא הייתה כל סיבה שבמקרה זה ירצו להגן עליו. אפשר להביע אי־נחת מההכרעה כלפי הרמטכ״ל אלעזר, אך אין זה מצדיק בשום פנים להכתירה כמוטה. לדעתי גם צדקה בהכרעתה על פי החומר שהובא בפניה, ואני כותב בלא רצון לפגוע חלילה באיש. הדברים גורמים לה, אפוא, עוול. על הימים האלה: המשבר הרפואי, הכלכלי והממשלי אופף את כולנו ומעיק. יש משווים אותו למשבר מלחמת יום הכיפורים. איני בטוח שההשוואה ההיסטורית נכונה במלואה, אך חלק מהדמיון הוא תחושה חריפה של אובדן אמון. יש לצפות מההנהגה לשדר במילים, ובעיקר במעשים, שהיא ממוקדת ברווחת הציבור ומניחה לשיקולים פוליטיים קטנים וזרים עד יעבור זעם. הממשלה קמה למאבק בקורונה. אנא עשו זאת, ורק זאת, בלי התקטננות. הורדת מפלס השנאה ר"ל היא צו השעה, גם במאמץ להדברת הקורונה. הרופאים משוכנעים כי באירועים המוניים כגון הפגנות, חתונות ותפילות צפופות יש סכנת הדבקה, קרי פיקוח נפש. אבל קשה להשתחרר מתחושת עירוב שיקולים פוליטיים בהחלטות. על הכל להיות משוכנעים כי שיקולי הממשל הם קורונה ולא זולתה, אחרת נגיע חלילה לתוהו ובוהו. המנהיגות צריכה לדעת כיצד מחדשים אמון. עליה רק לרצות ״על אמת״.

מקצת על היסטוריה יהודית: תלמידי, השגריר דני סבן יוצא אלג׳יר, הפנני לכך שהחודש ימלאו 150 שנה לצו הרה גורל שהוציא יצחק אדולף כרמיה, שר המשפטים של צרפת ויהודי רב פעלים, למתן אזרחות צרפתית ליהודי אלג׳יריה, מועד הראוי להיזכר.

ברדת הרשימה לדפוס נודע דבר פטירתו של איתן הבר, איש העיתון. זכיתי לעבוד במחיצתו שנים בימי יצחק רבין. תרומתו הייחודית לעיתונות ולמדינה טבולה לדידי בצער אישי עמוק.