זן נדיר הסתלק מהעולם

ככל שהדברים נגעו למילוי משימות למען "ידיעות אחרונות", איתן הבר היה שם תמיד. שום משימה שהוטלה עליו לא נתפסה אצלו שולית, משפילה, כזו שלא תאמה את מקומו הבכיר בעיתון.

בעשור האחרון לחייו הוא התגייס מטעם עצמו לכתוב על בני אדם - מדמויות שוליים ועד לבכירי מערכת הביטחון והמוסד אחרי הסתלקותם מהעולם. הכתיבה שלו העשירה את הקורא בפרטים על סיפור חייהם של מושאי כתיבתו. אני מנסה לחשוב מה היה כותב איתן הבר על עצמו אילו התבקש לסכם במאות אחדות של מילים את מסלול חייו. תתפלאו, הבר היה מחזיר לעורכיו דף חלק. הוא היה אומר להם: "על עצמי אין לי שום דבר מיוחד לומר".

הסיבה לכך היא שהבר - מי שהיה משנות ה־80 ועד לרצח של יצחק רבין בנובמבר 1995 שותף סוד לכל מה שנרקם ויצא אל הפועל במערכת הביטחון - היה אדם נטול אגו. לרגע הוא לא נתפס כמי שכפי שנהוג לומר "השתן עלה לו לראש".

הבר לא ביקש לעצמו דבר. לא כבוד, לא הכרת תודה. למעשה, הוא שייך לדור שהולך ונעלם של עובדי מדינה למען המדינה, כאלה שהאינטרס היחיד שהדריך אותם היה קשור בשאלה במה החלטותיהם יסייעו לקידומה של ישראל ותדמיתה.

הקשר בין הבר ליצחק רבין היה גם הוא קשר נדיר שהתאפיין באמון מוחלט. אני זוכר שכשהבר הגיע ללשכת שר הביטחון, רבין עמד על כך שהוא ישתתף בכל דיון, מסווג ככל שיהיה. לא כולם אהבו את זה, אבל רבין דחה את הביקורת ואת מורת הרוח שהשמיעו אלופים ובכירים במערכת נגד ה"עיתונאי" שהפך לשותף סוד.

הבר היה המנסח האולטימטיבי של רעיונותיו ותפישותיו של רבין. אחדים מהנאומים שכתב עבורו כבר נכללים ברשימות הנאומים הגדולים של המאה הקודמת, אבל אף פעם לא שמעתי את הבר מבקש קרדיט על כך.

איתן הבר ייזכר גם כמפיק הגדול ביותר של אחדים מהאירועים שחוללו רעידות אדמה באזור: הסכם השלום עם ירדן במסוף הגבול בעברונה ב־26 באוקטובר 1994 וטקס החתימה על הסכמי אוסלו על מדשאות הבית הלבן. הבר היה שם לצידו של רבין בכל אירוע פרטי ולאומי והוא ידע "למכור" לאמצעי התקשורת את שחיפשו - את הסיפור האנושי בכל התרחשות. בחדר קטן ועמוס במסמכים ליד לשכתו של רבין מצא הבר זמן לעזור לכל מי שפנה אליו. הוא היה קצין רווחה, אומבודסמן ויועץ לכל מי שפנה אליו – גדולים כקטנים.

הכרתי את הבר אחרי מלחמת יום הכיפורים. אני, שוליית כתב ב"קול ישראל", התחנכתי על האגדות שנפוצו על "מלחמתם" של ההברים על כל בדל ידיעה ועל מסירותם המלאה לעיתון שבו עבדו. בהתנהלותו היה איתן הבר הביטוי המושלם של מה שנוצר ב"ידיעות אחרונות": להתחרות, להיות ראשון בפרסום הידיעה בתחום שהופקדת עליו, ועם זאת לשמור על הגינות.

זן נדיר הסתלק אתמול מהעולם. "הברקה", כפי שקראתי לו, אתה תחסר לנו בכל יום בהמשך הדרך.