במשך חודש שלם אלון חש כאב בצד ימין של הבטן התחתונה. הוא פנה לרופא, שבדק אותו ידנית ואמר שהוא לא רואה סיבה לדאגה, אבל כדי להיות בטוח הוא מפנה אותו לבדיקות. אלון הזמין תורים, המתין בסבלנות לבדיקות ואחר כך המתין בקצת פחות סבלנות לתוצאות. למרבה הפתעתו, הבדיקות היו תקינות לגמרי. במקום להירגע הוא חזר שוב לרופא, התלונן שוב על אותו כאב וביקש בדיקות מעמיקות יותר. הרופא נענה, ואלון מצא את עצמו מתרוצץ מבדיקה לבדיקה. כשכל התוצאות חזרו תקינות הוא החליט להחליף את הרופא, אבל גם הרופא החדש שאליו פנה לא מצא סיבה פתולוגית לכאב. בשלב הזה אלון החליט לבדוק באינטרנט בעצמו. הוא הקליד את הסימפטומים שהוא חווה וחיכה לדיאגנוזה שהרשת תיתן לו. מרגע זה חלה הידרדרות במצב הכאב שלו, וגם במצב הרוח שלו. הרשת סיפקה אין-ספור אפשרויות לסיבת הכאב שלו, וכולן קשות. אלון היה בטוח שיש לו סרטן ופשוט לא עלו על זה. הוא לא מאמין לרופאיו, הוא לא מאמין לבדיקות, הוא בטוח שהוא עומד למות. בראש הוא כבר מריץ תרחישים על מה שיקרה לאשתו ולילדיו אם ימות, והחרדה שלו גוברת. הוא כבר לא ישן טוב בלילות, התפקוד היומי נפגע ובעבודה כבר העירו פעמיים על טעויות שביצע.
כך מתארת אורית צוקר, יועצת טיפולית (Therapeutic Counselor), מטפלת בבעיות מתח, כאב והפרעות חרדה, יועצת לענייני זוגיות ומגשרת, מקרה אחד שנתקלה בו, ושמספק טעימה קטנה מהתופעה הסבוכה שנקראת היפוכונדרייה.
"היפוכונדרייה או בעברית חרדת בריאות היא דאגה רבה של אדם למצבו הבריאותי, וכתוצאה מכך עיסוק מופרז באופנים שבהם גופו מתפקד", מסביר איציק לוי, פסיכואנליטיקאי ועובד סוציאלי. "עיסוק זה מלווה בפירושם של היבטים שונים של תפקוד הגוף או של מיחושים כסימנים למחלות. במקרים מסוימים האדם מדמיין שהוא חולה, מאמין שהוא חולה ובהתאם לכך גם מתנהג כחולה. ייתכנו גם מקרים של כאבים ממשיים בחלקים שונים של הגוף, ללא ממצאים רפואיים שמאששים את קיומה של מחלה גופנית".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בעידן שבו כולנו נחשפים לכמויות עצומות של מידע, גוברת הנטייה לעשות שימוש במונחים רפואיים ופסיכולוגיים בחיי היומיום. כך הפך המושג "היפוכונדר" לכינוי רווח גם עבור אנשים שמקפידים לדוגמה על בדיקות תקופתיות, ממהרים לקבוע תור לרופא כשהם חשים שמשהו לא כשורה ומביעים דאגה חיונית לבריאותם.
מה ההבדל בין היפוכונדר לאדם סביר שפשוט לא רוצה לחלות בשום דבר?
"'היפוכונדר' הוא שם תואר כללי שמודבק לעיתים קרובות למי שעונה על ההגדרה הבסיסית. כמו כל מיני שמות תואר, מדובר בדרך כלל רק בהיבט מסוים של האדם, שיכול לתפוס את עיקר תשומת הלב. בכל אופן, לעיתים מחברים באופן אוטומטי את ההיפוכונדרייה עם פחד ממחלות, דבר שיש בו אמת, אך יש לשים לב כי פחד ממחלות אינו ממצה את ההגדרה לעיל, אם כי הוא יכול להיות מקור לסבל בפני עצמו.
י
"אחד התסמינים הבולטים בהיפוכונדרייה הוא הטלת ספק בתוצאות הבדיקות הרפואיות, חזרה על בדיקות, החלפת רופאים והיוועצות עם מומחים. העיסוק הכפייתי בבריאות, הפרשנות הקיצונית לסימנים הקטנים, הביקורים הרבים אצל רופאים - כל אלה, ביחד עם הטרדה והדאגה שכרוכות בכך, פוגעים בתפקוד של האדם בחייו במידה זו או אחרת, לעיתים עד קושי לתפקד בתחומי החיים המרכזיים".
"אדם היפוכונדר הופך להיות אובססיבי לגבי הרעיון שיש לו מחלה קשה או מסכנת חיים שלא אובחנה עדיין. המחשבות גורמות לחרדה משמעותית שנמשכת חודשים או יותר, אף על פי שבדיקות רפואיות אינן מצביעות על כך שיש לו בעיה בריאותית רצינית", מוסיף הפסיכולוג הרפואי אפי גיל. "בעוד שדאגה מסוימת לבריאות היא נורמלית, היפוכונדרייה צורכת משאבים רבים, כך שיכולות להיגרם בעקבותיה בעיות בעבודה, במערכות יחסים או בתחומים אחרים של חיי היומיום. היפוכונדרייה במקרים חמורים יכולה להשבית לחלוטין את פעילותו של הסובל ממנה.
ברק סבר, פסיכותרפיסט ומטפל התנהגותי קוגניטיבי במקצועו, מסביר שעל פי ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני, שמטרתו לאבחן ולסווג את הפרעות הנפש על פי תסמיניהן), הסימפטומים הללו נמשכים לפחות שישה חודשים ויוצרים מצוקה בחיי היומיום. "האישיות של הסובלים מהיפוכונדרייה מבוססת על נרקיסיזם, ובמקרים רבים מופיעים סממנים אובססיביים. גם כאשר יש הפנמה שמצבם הגופני תקין, הם יחזרו שוב ושוב לחיפוש תשובות לסימפטומים שלהם במקורות שונים כגון ספרות או על ידי בדיקות חוזרות עם ריצה בין מומחה למומחה. מאידך גיסא, הכחשה מוחלטת והתרחקות מנושאים הקשורים למחלות ומוות יכולים גם הם להופיע כסימפטום", אומר סבר.
היפוכונדרייה מופיעה במידה שווה אצל גברים ונשים. היא יכולה להופיע בכל גיל, אולם בדרך כלל היא מתפתחת בבגרות המוקדמת. לשאלת מיליון הדולר "מה גורם לאדם לפתח היפוכנדרייה" אין עדיין תשובה מובהקת.
"ישנם כמה גורמים שעשויים להגביר את הסיכון לפתח היפוכונדרייה, כמו למשל מחלה קשה בילדות, היכרות עם בני משפחה אשר סובלים ממחלה קשה, מותו של אדם אהוב, בני משפחה קרובים הסובלים מהיפוכונדרייה, תחושת פגיעות למחלות, הורים מזניחים או מתעללים והפרעות חרדה", מסביר גיל.
"יש הטוענים כי בהיפוכונדרייה ישנו מרכיב גנטי האחראי על התורשה החרדתית, אולם ברור שישנם משתנים נוספים רבים. מה שכן, היפוכונדרייה מלווה פעמים רבות בהפרעות פסיכיאטריות אחרות: דיכאון, חרדה או הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). היפוכונדרים חווים מעגל של מחשבות טורדניות ובעקבותיהן בדיקות כפייתיות. זוהי התנהלות זהה להתנהלות ב-OCD, אולם תוכן המחשבות שונה ולכן מדובר בשתי הפרעות נפרדות", אומר סבר. דיכאון וחרדה יכולים להוביל לתסמינים פיזיים שונים כגון עייפות, שינוי במשקל, קצב לב מואץ ועוד. אנשים שסובלים בנוסף גם מהיפוכונדרייה יראו בתסמינים אלו ביטוי של מחלה פיזית, דבר שרק יגביר את העיסוק והחשש שלהם ממחלה".
הבעיה המרכזית בטיפול היא לגרום לאדם להגיע אליו, שכן ההיפוכונדר הממוצע כלל לא מבחין בבעיה. לשיטתו הוא חולה באמת (פשוט העולם עדיין לא גילה במה בדיוק), כל הבדיקות שהוא מבצע אינן מיותרות אלא הכרחיות ואת הרופא הוא החליף פעמיים ובצדק.
איך היפוכונדר בכלל מגיע לטיפול?
לוי: "בדרך כלל יעבור זמן רב עד שאדם כזה יגיע לטיפול. בזמן הזה הוא יבצע בדיקות רבות ללא ממצאים וישמע התייחסויות של קרובים ורופאים כי מדובר בעניין נפשי. בשלב הראשוני ההערות ההלו ייתקלו בהתנגדות ואף בכעס. לרוב יתנהל מאבק פנימי ארוך עד שההיפוכונדר יודה בפני עצמו שמדובר בעניין נפשי, או לפחות גם בעניין נפשי.
"האבחנה להיפוכונדרייה יכולה להינתן רק בדיעבד, כל עוד לא התגלה מקור גופני או נפשי למיחושים. לכן, חשד סביר יותר להיפוכונדרייה קיים כאשר האדם מגלה דאגנות כללית, וכאשר יש לו היסטוריה ארוכה של אמונה כי הוא סובל ממגוון של מחלות. מובן שגם היעדר ממצאים רפואיים ברורים יכול לתמוך בהשערה זו. בשונה ממתן אבחנה על פי עולם התופעות הסימפטומטי, היפוכונדרייה בעצמה יכולה להיות סימפטום שעשוי לנבוע מתהליכים נפשיים שונים. כלומר, תסמינים היפוכונדריים יכולים לנבוע מחרדה, מאובססיה, ממחשבות פרנואידיות וגם כחלק ממחלה פסיכוטית. בהתאם לכך, עוד לפני תחילת התהליך הטיפולי, ישנה חשיבות גדולה לתהליך דיאגנוסטי שעל בסיסו ייקבע הכיוון הטיפולי. יחד עם זאת, מכיוון שבמקרים רבים אנשים סובלים ממיחושים גופניים, ונותר פתח לכך שמדובר בכל זאת במחלה גופנית, נעשה הטיפול הנפשי, בוודאי בשלבים הראשונים שלו, במקביל לבדיקות רפואיות. שינוי העמדה כלפי המצב ושינוי של מה שהאדם מאמין שהוא מצבו הגופני והנפשי לא מתרחש בקלות או במהירות. ההבדל המשמעותי הוא שבניגוד לבדיקות רפואיות בלבד, במהלך של טיפול נפשי עם חשד להיפוכונדרייה נעשה גם תהליך בדיקה של השפעת הנפש על הגוף, ולעיתים מתגלים דברים משמעותיים מאוד".
והטיפול עצמו? "טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעל ביותר להתמודדות עם היפוכונדרייה", אומר סבר. "מדובר בטיפול ממוקד מטרה וקצר-מועד, שבמהלכו מנסים לזהות את דפוסי החשיבה ולאתגר אותם".
אפרת (32), אם לשלושה ילדים, מועסקת בתפקיד ניהולי בתחום ההיי-טק. החל מחודש מרץ, עת נחתה הקורונה בישראל, השתנו חייה לרעה. כמו ישראלים רבים אחרים, גם היא צפתה בכל מהדורות החדשות, קראה את כל המאמרים הרלוונטיים, למדה את התסמינים, הפנימה את המגבלות החדשות והתמודדה עם ילדים קטנים בסגר. אבל בנוסף לכל אלה, אפרת פיתחה חרדה עצומה מהמגפה. החשש להידבק ממש הכתיב את סדר יומה. כל שעתיים-שלוש היא בדקה חום באמצעות שני מדחומים שונים, כדי לוודא שהתוצאות יהיו מהימנות. מבוקר עד ערב מוחה היה עסוק במחשבות אובססיביות על הנגיף, היא התקשתה לישון בלילות, איבדה את התיאבון, נמנעה לצאת מהבית וכשנאלצה לעשות זאת לטובת פגישות הכרחיות במסגרת העבודה, החרדה הייתה בלתי נסבלת. אחרי כמה שבועות התקשרה לקליניקה של סבר וביקשה להיפגש עימו בדחיפות.
"נפגשנו ביום שלמחרת", מספר סבר. "אפרת תיארה את עוצמת החרדה שאחזה בה בשבועות האחרונים, אבל לא רק בהם. בשיחתנו עלו גם תכנים של חרדת היפוכונדרייה שצצו טרם תקופת הקורונה, הם פשוט הסלימו והתעצמו נוכח צו השעה. התחלנו טיפול שבמהלכו אפרת רכשה כלים התנהגותיים וקוגניטיביים להפחתת המצוקה המחשבתית והרגשית, ועם הזמן הצליחה להפחית את החרדה ולהתמודד בצורה יעילה יותר עם הפחדים. אט-אט היא שבה למסלול תפקודי יותר והימנעותי פחות".
מגפת הקורונה הולידה לחץ, חרדה ודאגה אצל מרבית האוכלוסייה. האדם הסביר לא רוצה להידבק, ובוודאי שלא רוצה להדביק את האנשים שהוא אוהב. עם יד על הלב, מי מאיתנו לא שאל את עצמו לפחות פעם אחת 'האם נדבקתי?', 'האם השיעול הזה הוא סתם שיעול?' או 'האם חוש הטעם והריח שלי תקינים?' - סביר להניח שרוב השאלות הללו לא היו נשאלות בימים כתיקונם, אולם בימים אלו התגובות לתופעות פיזיות פשוטות הפכו לקיצוניות מהרגיל.
איך היפוכונדר ממוצע מגיב לקורונה?
סבר: "בתקופה הנוכחית היפוכונדרים, שממילא מגיבים באופן קיצוני לאפשרות לחלות, מרגישים כעת שהאדמה בוערת סביבם. רמת החרדה הגבוהה מלכתחילה נמצאת כעת ברמה בלתי ניתנת להכלה, וגורמת לרוב ההיפוכונדרים לאבד את העשתונות ולהגיע לחרדה קיצונית, הגובלת בנטייה להימנעות, לדיכאון ואף לחוסר תפקוד".
גיל: "במהלך פנדמיה יש חשיפה מוגברת לנושאים בריאותיים בתקשורת, ומי שנוטה להיפוכונדרייה יכול לנבור ולחפש רמזים אפשריים לקורונה בגופו. כך נגיסה של עוגה שאינה מתוקה כפי שמצופה ממנה יכולה להתפרש כהתחלה של אובדן חוש הטעם שהוא, כידוע, אחד התסמינים של הנגיף. בנוסף, החשש מהדבקה יכול לעודד צמצום פעילות מחוץ לבית וחשש מוגזם מהדבקה בכל סביבה שהיא, גם כאשר נשמרות הנחיות משרד הבריאות".
מה אתם מציעים למי שממש חושש להידבק?
גיל: "חשוב שמי שמכיר בנטייתו להיפוכונדרייה, ולעיסוק יתר במצבו הגופני, יצמצם את החשיפה לחדשות ולדיווחים לגבי מצב הקורונה, ישמור על אורח חיים בריא (תזונה נכונה, פעילות ספורטיבית), יקפיד על הנחיות משרד הבריאות בנוגע להפחתת הסיכון להדבקה וידבק באורח חיים שגרתי ככל האפשר".
אבל מתברר שלא כל ההיפוכונדרים בהכרח סובלים יותר בתקופה הנוכחית.
"לאור הייחודיות של המערך הנפשי של כל אחד ואחת מאתנו, לא כל מי שניתן לומר עליו כי הוא היפוכונדר יסבול יותר כרגע", טוען לוי. "בדיוק כפי שיש כאלה שסובלים מחרדה סביב נושאים מסוימים, כך ייתכן שאדם שסובל מהיפוכונדרייה לא יחשוש בצורה מיוחדת מקורונה, ואף יסתכל על חצי הכוס המלאה. לדוגמה, עבור אחד ממטופליי, גבר בשנות ה-50 לחייו, יש במצב החברתי הנוכחי נחמה מסוימת - נושא השיחה המרכזי בארץ ובעולם, באמצעי המדיה השונים, הוא הבריאות והחשש לחלות. סוף-סוף הוא חלק מהכלל ואיננו שונה מאחרים. אומנם הוא גם חושש מהקורונה, אבל לא כמו שהוא חושש לגבי 'מחלות' אחרות שמתפתחות אצלו. עכשיו הוא סוף-סוף מרגיש בנוח לדבר עם אחרים על נושאי בריאות, ואפילו נחשב לידען עבורם".
