חסרי קול

"פתאום אני מוצא את עצמי יושב בדיכאון כזה"

מה קורה אצלך מאז תחילת הקורונה?

"הייתה לי תוכנית ברדיו 102, היה לי כיף ונהדר ארבע שנים, אבל ב־17 במרץ הייתה התוכנית האחרונה. אמרו ביי. יומיים אחרי צילצלה המפיקה ונהיה 'זהו זה!' ומאז אנחנו שם, זה ארבעה ימים בשבוע, מלאים. אם לא היה את 'זהו זה!' הייתי יוצא מדעתי. יש גבול עד כמה אפשר לסדר את הארונות או לעשות לגו. אנחנו במצב איום ונורא. המושג תרבות, בוטל. מה שאתה רואה בטלוויזיה זה הפגנות עם מכות, עימותים עם שוטרים, אנשים לפעמים שמאיימים ואני לא מכליל, חלילה, את הימין. אני מוצא את עצמי יושב פתאום בדיכאון כזה ואומר, מה קרה? אתה עובד ואתה בסדר והילדים והנכדים והכל, אבל יש מעין ענן כזה והוא לא טוב. זה הצירוף של הקורונה והפוליטיקה".

מה היה רגע השפל שלך מאז פריצת המשבר?

"הייתה לי תקופה, לפני חודש־חודשיים, שפתאום אתה אומר, 'מה יהיה עם הילדים'. כאבא, אני לא יכול להגיד להם 'יהיה בסדר'. אני חובב מדע בדיוני וחובב סרטים וספרים של מדע בדיוני וזה די מתעלה. אני ממש בחוסר ביטחון מוחלט של מתי נחזור, מה יהיה, האם הקהל ירגיש נוח לבוא ולשבת ביחד בלי מסכות?"

מה דעתך על הפתרונות שמספקת המדינה לתעשיית המוזיקה?

"מוזיקה היא הופעות והמדינה לא סיפקה בשום שלב אופציות. אולי לדקה, לשבועיים. פארק הירקון יכול להכיל 50 אלף איש. 5,000 יכולים לבוא בקפסולות וזה לא נוצל למשל. שום תקציבים שהיו לחברות הלבשה נגיד, או מזון, לא הגיעו לאמנים. אתה לא רואה תמיכה של 5,000 או 10,000 שקל לחודש לאמן, מנגן ועד כל מה שקשור לזה. המדינה לא נותנת. ואנחנו לא יודעים כמה כסף יש למדינה או אין לה. במדינות אחרות זה כן קורה. ראיתי כתבה על התאורן של הקאמרי שנקרע מבכי, ואתה אומר לעצמך, משהו נהיה אטום פה".

מה אתה חושב על תפקוד ראש הממשלה בנימין נתניהו במשבר?

"אני לא יודע איך מטפלים בדבר כזה. סגר מוחלט על כולם? אני הולך ברחוב ואנשים בלי מסכות ויש תנועת מכוניות, וההדבקות יימשכו. זה לא משהו שאני יכול להגיד, 'ביבי אשם'. אלא שהאווירה הכללית היא לא לקחת אחריות. התפקוד של הממשלה, אני לא חושב שנוהל טוב, לא חושב שבאנו מוכנים לגל שני".

מה התסריט הסביר לדעתך - מתי תחזרו להופיע ואיך? איך הקורונה תשנה את תעשיית המוזיקה בישראל?

"מבחינת קהל, אני מניח שאולי עוד שנה הם יבואו רגועים כדי להיות בזאפה ליד אנשים אחרים. אני חושב שכל כך נטמע בנו ההרגל הזה של 'אל תתקרב אליי, לא להתחבק'. יש את עניין המרפק שזה אולי אחד הנזקים הגדולים של הקורונה, לומר שלום דרך המרפק זה משהו שבאמת, עם כל 70 שנותיי, לא חלמתי שיקרה. אני בעד השיטה התאילנדית של לקוד קידה ולהצמיד ידיים לחזה. זה מספיק".

מה פתרונות הביניים כדי להמשיך להתפרנס ולהופיע?

"לפני הכל, החמצנו את הקיץ. כי אפשר היה לעשות חודשיים וכבר פתחו לרגע אבל לא קרה עם זה כלום. כמובן שהייתה צריכה להיות תוכנית כלכלית לכל עובדי הענף, מזמרים וסאונדמנים וכל מה שקורה מסביב, אבל זה לא קרה וזה מצער מאוד וזה שיתוק מוחלט. עכשיו, כשהסתובבתי עם הכלבה תות ברחוב, רץ לי בראש המשפט של יהונתן גפן מהכבש: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. אז הגן סגור. אני לא עושה זום כי זה מטריף אותי. זה התחיל בסדר הראשון שבוטל ואז ניסיתי עם הילדים וזה אומר תאשר אותי ואל תאשר אותי ובאמצע הלכו והסדר הדיגיטלי בוטל. אז אני לא בשום זום. אני יודע שיש קומבינות להופעות פרטיות כשאין סגר ואתה בא למישהו לחצר, אבל זה לא דבר שאני יכול לעשות. אז אין, שכחתי מזה. לא זוכר מה זה לעלות ולשיר. מזל שאנחנו שרים כל שבוע ב'זהו זה'".

מה היתרונות בכל זאת במצב?

"אולי שהעולם עצר לרגע, אבל בסוף העסק רק הגביר את המתח והעצבים, אז לא חושב שבסופו של דבר זה טוב".

לפחות לא עשו לך מסיבת הפתעה מפוצצת ליום הולדת 70.

"עשו דווקא, במסגרת משפחתית קטנה מאוד, ועדיין הופתעתי. תשמע, הייתי טיפה רדום לגבי העניין הזה, פתאום שמעתי ברדיו שירים שלי, ונזכרתי בדברים, בעיקר מבחינה מוזיקלית. זה החזיר לי קצת עבר נהדר".

"אני מודאג שאמנים ישימו קץ לחייהם"  

מה קורה אצלך מאז תחילת הקורונה?

"אצלי ולמזלי הייתי בסט הצילומים של הסדרה שכתבתי עד לפני כמה ימים. ובמקביל, מקליט באולפן שירים חדשים שייצאו עוד מעט. ויש את בלקפילד, שנכנסו לפלייליסט של רדיו וירג'ין באנגליה. מי שנכנס רע לקורונה, פשוט נמחק. אני מאמין שנראה מראות קשים, כי יימחקו הרבה. אני מודאג שאמנים ישימו קץ לחייהם, חלילה וחס כן? ולמה? כי גזלו מהם הכל ביום אחד. לאף אחד לא אכפת מהם. יש אמנים, שבגלל כבודם לא אומרים שום דבר. אני יודע על מקרה שבן־אדם קיבל מענק ולמחרת ביקשו ממנו הכל, כי המיסוי עלה יותר ממה שהוא קיבל".

מה דעתך על הפתרונות שמספקת המדינה לתעשיית המוזיקה?

"אין כאלה. הממשלה לא הגיעה לאף פתרון. הכל כרגע צף בעצם. ראו כמה התרבות לא חשובה לדעתי, ראו כמה הממשלה לא מקשיבה לנו לאמנים, צבעו את כל התרבות בשמאל. כל אמן שעולה לבמה וכותב שיר הוא שמאלן בוגד או שמאלן אדם רע, והשווה הסופי זה שהוא לא זכאי לשום כסף".

צילום: אלון לוין

מה אתה חושב על תפקוד ראש הממשלה בנימין נתניהו במשבר?

"נתניהו נכשל. גם הוא חושב ככה. הוא אדם מודע. העברתי לו פנייה כבר בהתחלה לשים הכל בצד ולהיפגש. הוא לא חזר אליי. בגדול הרחובות בוערים גם בגלל היחס של הממשלה לעצמאים ולאנשים העובדים. הממשלה יודעת טוב מאוד שהיא עושה איפה ואיפה. הרמזור של גמזו הפך לתמרור של עצור. הטיפול היה כושל, אבל אתה יודע, גם ביבי הוא בן ערובה של מניעים פוליטיים. נתניהו היום איבד שליטה על העם שלו. לגמרי. אגב, מיקי זוהר אמר 'כסף, כוח וכבוד'. זה בדיוק מה שהם לקחו מהעם שלהם".

מה היה רגע השפל שלך מאז פריצת המשבר?

"כשהבנתי שאיש לא מקשיב לנו, כשאין סיכוי וזה לא מעניין אף אחד. הייתי בסבב של שבועיים עם בכירים, גם פוליטיקאים שהיו אצלי בבית, ואתה רואה שאי־אפשר לעזור וזה לא תלוי בהם. ההופעה שעשינו עם קרן נכט הייתה יפה אבל זה גרגיר בים. אחרי ההופעה המרגשת בשוני, אני כרגע מסרב להופעות בטלוויזיה כי לדעתי יש כאן ניצול קצת ציני של האמנים, לומר להם, אם אתם רוצים שיראו אתכם בואו ותעשו הופעה בחינם".

מה התסריט הסביר לדעתך - מתי תחזרו להופיע ואיך? איך הקורונה תשנה את תעשיית המוזיקה בישראל?

"בגדול, עם הממשלה הנוכחית, אין שום קו מוביל, הגון ומסודר. הכל בעצם זה מניעים פוליטיים. ללא ביבי וללא שיקולים שטובים לו ולא לעם, היינו כבר מופיעים מזמן. בגלל שיקולים אישיים של בנימין נתניהו, כרגע אין הופעות. הקורונה תעשה את החזקים חזקים. האייליסטים, בגלל הבק קטלוג שלהם, יפתחו הופעות ויבואו אנשים. תהיה בעיה לאמנים מבוגרים כי לקהל הזה ייקח זמן להגיע להופעות. אמר לי אמן אחד בגל הראשון כשפתחו, יש לי רק קהל מבוגר, אין לי הופעות בכלל".

מה פתרונות הביניים כדי להמשיך להתפרנס ולהופיע?

"תמלוגים כמובן והופעות זום. אני חושב שלקהל אין כוח לזום. אנשים רוצים לחוות הופעה כהופעה, ובזום זו הופעה מוחלשת. אם זה עשוי טוב וזה אונליין, זה כן יכול להיות סבבה. יש לי כמה רעיונות כדי להוציא אקסטרה בהופעה דיגיטלית, אני עובד על זה".

מה הסיפור ששמעת, שקשור לאחד מאנשיך או מהקולגות, שהכי נגע בך?

"אני שומע במעגלים השלישיים והשניים על אנשים שכבר מזמן מתחת לקו העוני ועובדים מאחורי הקלעים. אנשים שלא קיבלו כלום מהמדינה, אפס. בניגוד לאירופה, שם נותנים משכר דירה ועד שכר אולפן לאמנים. ישראל גם בזה כשלה".

מה היתרונות בכל זאת בתקופה?

"פרופורציות. להבין בעיקר מה קלוקל בישראל ומה דורש תיקון. הקורונה הרימה מסך על הבעיות שלנו. השסע והפילוג. התפקיד שלנו האמנים, וגם לצעירים, זה לומר: אנחנו לא נצא למלחמות ברחוב. אנחנו כולם עכשיו ביחד".

"אני רואה את העם שלי נחתך לגזרים. לחתיכות"

מה הסיפור ששמעת, שקשור לאחד מאנשייך או מהקולגות, שהכי נגע בך?

"שמעתי על שני מקרים של חברים מתעשיית האמנות שניסו להתאבד, אנשים שזו הייתה הפרנסה שלהם. פתאום לאבד את העבודה ולשבת בבית, מעורר את כל השדים. אני 34 שנה בתוך הדבר הזה, אז אני פחות דואגת בכיוון הזה".

מה היה רגע השפל שלך מאז פריצת המשבר?

"רגעי השפל זה לראות שהעם שלי נחתך לגזרים, לחתיכות. אני רואה את זה בטלוויזיה, ברחובות. מזקנים ועד ילדים שיוצאים לרחובות ומפגינים. יש משהו שאתה אומר, רגע, אבל אנחנו כבר עלינו כולנו מארצות שונות, גלויות שונות ובדור הזה הפכנו כולנו לישראלים. העם הזה היה הרבה יותר שלם והוא כרגע קרוע. בכל הופעה שלי יש תמיד רגע קסום שבו פרטים הופכים לאחד. זה כוח. היום זה חסר".

צילום : ידיעות אחרונות

מה קורה אצלך מאז תחילת הקורונה?

"עמדתי בפני כמה פרויקטים מאוד גדולים, אחד מהם היה כמובן המופע המשותף הגדול עם רמי. היינו כבר עמוק בהכנות לקראת הופעה, ונקבעו כבר כל התאריכים. רמי ואני כבר עשינו חזרות יחד והיינו אמורים להיכנס לחזרות עם הנגנים. זה נגדע, אבל אני מאמינה שהמופע עוד ייצא. הרי לא יכול להיות שהקורונה הזאת תישאר לנצח.

"פרויקט נוסף היה אלבום מיוחד ואחר. נקבעו כבר תאריכים לצילומים שלו במרוקו ובארץ לצורך זה. וגם כן נדחו. בחודשים האלו של תקופת הקורונה, לבד מצילומי העונה החדשה של 'מלכות', שכמעט מסתיימים בימים אלה, הספקתי גם לסיים את הספר שלי, שאני כותבת כבר חמש שנים וחצי, ולהופיע פעמיים בסיבוב חדש של 'ערב כחול עמוק' שמתבסס על הלהיטים מהקריירה בהפקה חדשה".

מה את עושה עכשיו?

"זה לא הלם בשבילי. עד עכשיו לא עשיתי שום דבר, גם לא בזום. אבל מאחר שנראה לי שהתקופה תימשך, כנראה שאפתח לדבר הזה, גם אם יהיה לי קשה להופיע בצורה כזאת. אני רגילה לחבק את הקהל, לעטוף ולנשום אותו. לא יודעת מה אעשה בהופעה ללא קהל. אולי זה יהיה גילוי מכיוון אחר".

מה התסריט הסביר לדעתך - מתי תחזרו להופיע ואיך? איך הקורונה תשנה את תעשיית המוזיקה בישראל?

"אין לי מושג מתי נחזור ואיך. אני חושבת, לצערי, שאנשי מקצוע מאוד טובים שעובדים מאחורי הקלעים של הענף יעזבו ויחפשו תחום אחר. אנשים צריכים למצוא משהו להתפרנס ממנו. יכול להיות שנאבד כמה טובים ומוכשרים".

מה פתרונות הביניים כדי להמשיך להתפרנס ולהופיע?

"כל מה שאמנים מכל סוג מוצאים עכשיו לנכון לעשות לעצמם ולצוותים שלהם, נראה לי מבורך. לי זה פחות מתאים לדי־אן־איי, נגיד להופיע בסלון או באיזשהו מקום מסוג זה. אבל אני לא שוללת הופעות בזום או איזושהי אינטראקציה עם קהל שגם צמא לזה מאוד. יש לנו רעיון לקיים מופע בדיגיטל שיימכרו אליו כרטיסים, כשההכנסות יהיו קודש למקלטי נשים מוכות או אלימות בתוך המשפחה".

מה דעתך על הפתרונות שמספקת המדינה לתעשיית המוזיקה?

"אני חושבת שהיא לא מספקת. יש לי הצעות לעתיד: כל היכלי התרבות והאמפיתיאטראות שייכים לרשויות מקומיות. העלויות שלהם גבוהות. אני מאמינה שבבוא הזמן, כשיאפשרו קפסולות של הופעות, יצטרכו לבוא לקראת ההופעות והאמנים. צריך יהיה להוזיל את מחירי ההיכלים ומקומות ההופעה כי כולם הרי ירצו להבריא את המקום הזה".

מה היתרונות בכל זאת שאת מוצאת בקורונה?

"אני יכולה לצטט את אחותי מיטרה. היא אמרה שהיא חושבת שכרגע זה כמו צנרת. כל הביוב זורם בלכלוך ועוד כמה חודשים ייצאו מים טהורים וזכים וחדשים. כרגע זו תקופה של התנקות מהרבה דברים לא טובים. אז אמרתי לה, מהפה שלך לאלוהים. בינתיים זה עכור מאוד, אבל אנחנו אנשים חולמים וזו תקופה מאתגרת. אנחנו צריכים לנשום".

"טרופר הלך לישון ואין מי שיעיר אותו"

מה דעתך על הפתרונות שמספקת המדינה לתעשיית המוזיקה?

"יש שר שאחראי על זה, חילי טרופר. כבודו במקומו מונח, אבל אני כרגע לא מרגיש שיש שר תרבות ואני לא רואה איפה זה בא לידי ביטוי. אולי עדיף שלא יהיה שר תרבות כי עכשיו אין תרבות, אולי יחסוך כסף למדינה? לא מרגיש לי שעושים עבורנו מספיק, ובטוח שאין לנו לובי מספיק גדול. מרגיש שהאמנים תקועים באוויר ולוקחים אותנו ימינה ושמאלה. יש כל כך הרבה אמנים מוכשרים בתעשייה, ואולי אם מקבלי ההחלטות היו שומעים אותם, הכל היה נראה יותר טוב. הכי הייתי שמח לפרגן לטרופר על השתדלות, אבל טרופר הלך לישון ואין מי שיעיר אותו. אם אני מתגעגע למירי רגב? אתה רואה שהיא שרת התחבורה ונלחמת. לנו אין מישהו שידפוק על השולחן ואנחנו צריכים את זה. שכחו מאיתנו לדעתי".

מה אתה חושב על תפקוד ראש הממשלה בנימין נתניהו במשבר?

"לא מחלק ציונים לראש הממשלה, אלא בבחירות".

מה קורה אצלך מאז תחילת הקורונה?

"לפני הקורונה היה יוצא לי להגיע פעם בשבוע לאולפן. מאז המשבר אני שם בבוקר ובלילה. ברגע שייתנו את יריית הפתיחה להופעות, אוציא את השירים. ההקלטות האלה הן דבר חיוני כי צריך לתדלק את הקריירה, לשמור על התודעה בחוץ. יש לי פה ויכוח עם קולגות. זמרים אחרים אומרים לי, חבל להוציא שירים בתקופה כזו, בזבוז. אבל הנה היה לי להיט גדול עם עדן מאירי ('בחלומות שלנו'), דואט שכתבתי עם דולי ופן. אם הייתה תקופה רגילה, זה לבדו היה מוסיף עוד הופעות ליומן. אם הייתי רווק אולי הייתי נכנס למפחי נפש מאוד גדולים, אבל הברכה הכי גדולה זו אשתי והילדה שמרימות לי את מצב הרוח. ברוך השם, אני לא במצבי רוח קיצוניים".

איך הקורונה תשנה את תעשיית המוזיקה בישראל?

"אי שם בסוף פברואר סיימתי סיבוב הופעות בארה"ב. בדיוק כשהתחיל כל הבלגן. שבוע לאחר מכן הייתה לנו הופעה באילת, כינסתי את כל הלהקה ואמרתי להם, 'אנחנו הולכים לשנה מאוד קשה, אני לא רואה איך בשגרה החדשה יהיו הופעות מול קהל'. מתי נחזור? אנחנו האחרונים להיפתח. יש משפט עכשיו שרץ בתעשייה: מה שהיה כבר לא יהיה. אבל לדעתי, אחרי החיסון הכל ייראה אותו דבר".

צילום : ידיעות אחרונות

מה פתרונות הביניים כדי להמשיך להתפרנס ולהופיע?

"אני חי בעיקר מהתמלוגים, יש הופעות בזום פה ושם. יצא לי להופיע בתקופה הזו, אמנם לא הרבה. עשיתי זום בשבוע שעבר לחברה גדולה, התחלתי להתרגל לזה, רק שבאמצע יש לי תנועה של 'שירו איתי' ואתה שוכח שהקהל לא ממש לידך. נשאר לי מפעם".

מה היה רגע השפל שלך מאז פריצת המשבר?

"אני חווה רגעים כאלה כמעט כל לילה כשאני פותח את החדשות ורואה את הכתבות על הקורונה, וקשה לי עם זה. אני גרופי של חדשות והפסקתי לראות את זה. מעדיף לראות משחקי כדורגל".

מה הסיפור ששמעת, שקשור לאחד מאנשיך או מהקולגות, שהכי נגע בך?

"היה רגע שהסתכלתי על כל הלהקה שלי, שכמעט לא מנגנת עכשיו, והעיניים דמעו. שמעתי לא מעט סיפורים וקיבלתי לא מעט בקשות לעזרה בהודעות מאנשים שקשה להם בתעשייה, יש כאלה שלא גומרים את החודש. אנחנו משתדלים לעזור לצוות שלנו כמה שיותר, בין אם זה לצאת להופעות רק כדי שיהיה ממה לחיות. ישבנו אני והצוות ולקחנו מה שאפשר מכל ההצעות. לא רוצה להישמע בכיין אבל זו תקופה קשה. המציאות עגומה. אישית, ידעתי לחסוך ולשמור ליום סגריר".

מה יתרונות התקופה בכל זאת?

"הופעתי על משאית ביום העצמאות בטבריה ובצפת, אחת ההופעות הכיפיות והמרגשות שהיו לי בחיים. בדרך כלל הקהל מתגנדר כשהוא מגיע אלינו, הפעם אנחנו הגענו עד לבתים שלהם. אתה רואה משפחות גרעיניות שאתה יכול לשמח. אמרתי לחברים שלי, אנחנו האמבולנס של הקהל".

"אני מקליטה באולפן ברמת־גן. לא הוליווד, אבל עם זה ננצח"

מה קורה אצלך מאז תחילת הקורונה?

"הקורונה מאוד האטה כמובן את ההתקדמות עם ארה"ב, אחרי החוזה עם אטלנטיק רקורדס. הייתי אמורה להיות כבר חמש פעמים בלוס־אנג'לס בהקלטות ובצילומים וגם לשחרר שיר וקליפ, אבל הכל די נעצר. בזמן הזה אני מקליטה הרבה שירים בשלט רחוק עם מפיקים משם. קליפים אנחנו נצלם רק שם. האמת שזה ממש מצחיק. אני מקליטה בסטודיו ברמת־גן, קטן, חמוד, עם מדרגות כאלה שרואים שעברו עליהן הרבה. ותמיד כשאני יורדת במדרגות האלה, אני אומרת לעצמי, זה לא הוליווד, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח".

מבאס?

"ברור שיש באסה כי חתמתי על החוזה לפני קרוב לשנה ומאז לא התקדם בעצם. חתמתי על חוזה כדי לעשות את הדברים עם האנשים שם והצוות שם וכל מה שזה אומר, ופתאום כל העניין הזה יורד. גם לא קורה עכשיו יותר מדי בעולם, אז להתחיל את הקריירה בחו"ל נראה לי די בעייתי כרגע. חוץ מזה, בזכות העובדה שאני בצבא אני מופיעה המון. לפי ההנחיות, אני פוגשת קהל, כזה שבמדים כמובן. ההופעות בפני חיילים מקבלות עכשיו משמעות אחרת ומשמחת. אני מרגישה שאני תורמת עוד יותר בשירות הצבאי כי יש חיילים שלא יוצאים הביתה שבועות וכשאנחנו מגיעים להופעות אנחנו מביאים איתנו שמחה ויש לזה משמעות ענקית. מחוץ לצבא, יש עכשיו את הצילומים של הפסטיגל ועוד דברים שאני עובדת עליהם באופן אישי, אבל היו גם תקופות שישבתי בבית ונחתי".

צילום: שי פרנקו

מה התסריט הסביר לדעתך? מתי תחזרו להופיע ואיך?

"ברור לנו שייקח זמן עד שיהיו הופעות בפני אלפי אנשים. אני חושבת שנראה יותר ויותר רעיונות יצירתיים איך להופיע בדבר הזה. יש את הפסטיגל שקורה אונליין, וזה כיוון מעניין. אני כן חושבת על לעשות משהו משלי, דיגיטלי. בדיוק דיברנו על לעשות מהלך מושקע בסגנון מה שריהאנה עשתה בתצוגה הגדולה שלה אונליין, ולשלב את המופע עם הליינים שלי. אתרום את ההכנסות".

איך הקורונה תשנה את תעשיית המוזיקה בישראל?

"אני חושבת שאמנים פשוט יצטרכו להיות הרבה יותר יצירתיים. בהרגשה שלי, נורא קשה להוציא שירים עכשיו. נניח, 'מיליון דולר' הפך טירוף, סבבה. אבל תאר לך אם היו הופעות במועדונים, השיר היה מתרומם עוד יותר וגם ההופעות, מניחה שהצפיות בו היו כפולות. אני מרגישה שבשנתיים האחרונות אני כבר פונה לקהל הרבה יותר מגוון מבחינת גילים נגיד, אבל הקורונה לא מאפשרת לי אפילו לבדוק את זה במבחן ההופעות וזה חבל".

מה פתרונות הביניים כדי להמשיך להתפרנס ולהופיע?

"עשיתי כמה זומים, אבל זה נורא תלוי בקונספט. קשה לי מאוד כשההופעה בלי קהל, כמעט בלתי אפשרי, כי אין לי את האנרגיות של ההופעה וזה מרגיש יותר בכיוון של צילום קליפ. גם לקהל בבית זו לא אותה חוויה. נראה לי שיש עכשיו גם פחות זומים כי גם הקהל פחות אוהב".

מה היה רגע השפל שלך מאז פריצת המשבר?

"לראות את ההפגנות היה לי ממש קשה. הרגיש לי כמו סרט רע. בלי להיכנס לפוליטיקה, התמונות של האלימות עושות לי רע. מה שבטוח זה שלאנשים קשה וזה מה שנותר להם לעשות, להשמיע את הצעקה שלהם. וזה עצוב, אין אנרגיות באוויר".

מה הסיפור ששמעת, שקשור לאחד מאנשייך או מהקולגות, שהכי נגע בך?

"יש לי הרבה חברים טובים בתיאטרון, שלא עובדים חודשים ארוכים וזו כל הפרנסה שלהם, כל מה שהם עושים. ברגע שאתה אמן שרגיל לבמה ולוקחים לך את זה, אתה יכול להיפגע בנפש. אני לא יודעת מה היה קורה לי אם לא הייתי מופיעה בצבא. אתה רגיל לאהבה, לקהל, להופיע, ופתאום, כשלוקחים לך את זה, אתה יכול להיכנס למצב של חוסר ביטחון ולמקומות לא נעימים. אנשים שעוסקים בכל מה שקשור לבמה נורא עצובים בלעדיה".

מה היתרונות בכל זאת בקורונה?

"מנוחה. לא ממש נחתי בחמש השנים האחרונות, הפעם כן. גם התחלתי יותר להתאמן עם המאמנת שלי ליקי. זה נותן גם זמן לרעיונות יצירתיים. ככה, למשל, יכולתי להיות שותפה פעילה בהפקת הקליפ של 'מיליון דולר'. אם לא הייתה קורונה, לא הייתי מגיעה לעשות את זה. הזוגיות עם מרגי? אני חושבת שזה חיזק, כי יש יותר זמן לדבר והחיים של שנינו יותר רגועים בכללי".