"התעוררתי וסיפרתי לבת שלי על לוויות שהייתי בהן, היא הייתה בהלם ואמרה שהאנשים האלה עדיין חיים"
ניסים אשואל הוא נס רפואי: הגיע לבית החולים עם 20 אחוז חמצן בדם והיה על סף מוות. אחרי חודשיים וחצי של הרדמה הוא התעורר אבל החלומות מהימים שהיה ללא הכרה עדיין לא מניחים לו
הייתי במסיבת פורים ונדבקתי שם כנראה. אחרי שבוע הרגשתי כאילו הגוף שלי חולה בשפעת. היה לי קר, בקושי הצלחתי לדבר. באותו ערב הלכתי לבית כנסת, התפללנו בחוץ והרגשתי ממש לא טוב. החזן אמר לי שאלך הביתה לנוח. עליתי לישון ובארבע בבוקר התקשרתי לבת שלי ודיברתי איתה שטויות. אשתי שמעה את זה ושאלה אותי מה קורה. גם לה אמרתי דברים לא הגיוניים. הן הזמינו לי מיד אמבולנס.
הגעתי לתל השומר ושם בדקו אותי והחתימו אותי על טפסים שאני מסכים להיות מונשם ומורדם. חתמתי ובאותו רגע הרדימו אותי. היו לי 20 אחוז חמצן בדם, עמדתי למות. אשתי הייתה בחוץ ואמרו לה להיות זמינה כי לא יודעים אם אשאר בחיים או לא. הייתי מורדם ומונשם חודשיים וחצי. כולי הייתי מחובר עם צינורות למכונות. המזל שלי זה שאני לא מעשן, הרופאים אמרו לי, ושאני בחור חזק, כי ככה הצלחתי להתגבר.
כשקמתי העבירו אותי למחלקה הנשימתית שאלמד לנשום מחדש. היה לי חור בגרון, לא יכולתי לדבר רגיל שלושה חודשים, דיברתי רק עם הידיים. הייתי כמו בלוק במיטה. אשתי הייתה היחידה שיכלה לבקר אותי כשהייתי מורדם ועד עכשיו היא בטראומה קשה. התמונה שלי שוכב חצי מת לא יוצאת לה מהזיכרון.
מזמן ההרדמה אני זוכר מלא חלומות. חלמתי שאני בספינה עם גמדים קטנים ושאנחנו יוצאים להפליג בכל מיני מקומות בים. וגם חלומות הזויים על העולם הבא שאחרי המוות, שלדעתי באמת קיים. חלמתי על אנשים שמתו ועל אנשים חיים. אחרי שהתעוררתי אמרתי לבת שלי על אנשים שנפטרו, שראיתי אותם בהלוויה. היא הייתה בשוק ואמרה לי שאותם אנשים חיים ונושמים ושסתם חלמתי.
הייתי חצי שנה שלמה בשיקום. אני עדיין הולך על הליכון. לפני הקורונה הייתי שור. יד שמאל שלי רועדת בלי הפסקה. כל יום אני מזהיר בפייסבוק שלי — אתם לא מתייחסים ברצינות למסכות, אתם לא יודעים מה זה קורונה. אתה נכנס לבית החולים כאדם אחד ויוצא אדם אחר. חצי מת. אף אחד לא יכול לבוא לבקר אותך. זה רק אתה, הרופאים ואלוהים.
