שלכטר. הדור הבא

לפני חמש שנים סיים סטיב שלכטר את קריירת הכדורסל שלו. הוא כמעט לקח אליפות עם הפועל רמת-גן, היה חבר קבוע בנבחרת, תרם רבות לענף והיה לסמל של העולה החדש שהתאקלם בארץ היטב, בזכות הזיקה לספורט. בדיוק כמו טל ברודי, סטיב קפלן ובוב גריפין.
חמש שנים אחרי שתלה את הנעליים לאחרונה, שב שלכטר לגלות עניין מיוחד בליגת הכדורסל הישראלית. החל מהעונה הבאה, ישוב השם שלכטר לקשט את מגרשי הכדורסל, עם הדור הבא. קוראים לו ג'רמי, הוא חייל בן 19 פלוס, גובהו 1.98 מטר ומהשנה הוא הסמול פורוורד של עירוני חדרה/בית אליעזר.
בית אליעזר היה המקום בו התחיל ג'רמי לשחק כדורסל. בכיתה ח' עבר לעירוני חדרה, ומגיל 16 הוא משחק, יותר נכון מתאמן, בקבוצת הבוגרים.
בניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, ג'רמי בחר בכדורסל מתוך אהבה כנה, ולא מכפייה של ההורים. "עשיתי מה שרציתי, מה שעניין אותי", אומר השחקן. "הייתי גם בג'ודו וטניס ובחרתי בכדורסל".

נעזרת באבא כדי להתקדם?

"לא יותר מדי. אחרי משחקים הוא היה אומר לי מה עשיתי נכון ומה לא".
סטיב: "אנחנו כהורים לא התערבנו בכלל. לא העברתי יותר מדי ביקורת על המשחק שלו, וזאת הייתה האווירה שאיתה הוא גדל. בתור ילד לקחתי אותו למשחקי נבחרת, והוא הכיר כמה אנשים מהעבר שלי. אותם אנשים הזכירו לו כמה אבא שלו היה טוב ושאלו אותו אם גם לו יהיה עתיד כזה מוצלח בכדורסל".
עד כמה ג'רמי טוב, יכול היה האבא לבדוק על בשרו, עד לא מזמן. בשנים האחרונות שיחקו השניים אחד נגד השני, במושבם, חניאל. "שיחקנו עד שהוא התחיל לנצח אותי", אומר סטיב ומתפנה לתרץ: "האמת שהוא היה בוכה שאני מנצל את הגובה שלי (2.07) והוא היה עושה פאולים. אשתי הייתה צועקת מהחלון להפסיק, אז הפסקנו".
סטיב, היום בן 46, עלה לארץ מארצות הברית בשנת 76, ונחת בהפועל רמת גן. "זאת הייתה תקופה שבה הזרים היו היהודים המתאזרחים כמו טל בורדי, לו סילבר והשאר. אנחנו הגענו לארץ עם תעודת עולה כבר, אז לא נקראנו מתאזרחים", הוא מספר. "בשנה הראשונה סיימנו במקום השני, אחרי מכבי תל אביב. מאז, הפועל רמת גן הפכה להיות ברמה של הפועל תל אביב – יריבה נצחית של מכבי".
אחרי שעבר מספר קבוצות, הגיע שלכטר האב למכבי חדרה. בשנה השלישית שלו בחדרה, עלתה הקבוצה לליגה הלאומית, אבל אחרי שנה חזרה לליגה השניה, ועד העונה הם שיחקו שם.
את המעגל שפתח סטיב, סוגר ג'רמי עכשיו. סטיב סיים את הקריירה בבית אליעזר, אחרי כמה עונות בחדרה, והיום הבן הוא חלק מהקבוצה המאוחדת. אמנם בעונה האחרונה הוא כמעט לא שיחק, אבל השניים מאמינים שזאת אמורה להיות עונת הפריצה של הבן.
"בשנה שעברה הכריזו בקבוצה שהמטרה היא לעלות ליגה, ואז הייתה פחות רוטציה והביאו שחקנים רבים מבחוץ", מסביר סטיב. וג'רמי מוסיף: "תמיד כשמכריזים שהמטרה לעלות, הצעירים מתחילים לראות את הספסל יותר".

מה הציפיות שלך מהמאמן, אלי קנטי?

ג'רמי: "אני יודע שבהתחלה הוא לא בונה עליי. זה בטוח, אבל עדיין לא דיברנו על הדברים בצורה מסודרת. אני מאמין שמי שיהיה טוב ישחק. אני לא מצפה להיות האופציה המיידית במשחק הראשון".
סטיב: "עבור ג'רמי זאת עונה שבה הוא אמור לשפר את מה שהוא צריך. זאת חוויה בשבילו לשחק בליגה הראשונה ואם הוא מתאמן עם שחקנים ברמה הזאת, זה שווה הרבה".

לאן הוא יכול להגיע?

סטיב: "השנה הוא מוכן להקריב דקות משחק כדי להשתפר ולהשתפשף פיזית. בשנה הבאה נעשה הערכת מצב מחודשת. אם אני שופט אותו באובייקטיביות, יש דברים טובים מאוד בכדורסל שלו, כמו הבנת משחק. פוטנציאל ונתונים יש לו".
ג'רמי: "אני די מקנא בשחקנים שמשחקים בלאומית א' ומקבלים דקות, אבל אני לא לחוץ, אני לוקח את הזמן".

להיות הבן של, זה עניין מחייב, מלחיץ?

"אני לא מרגיש מחויב. אני מאוד מקווה שכן אסתדר, אבל אם לא, אז לא".
סטיב: "הוא לא בנה את החיים מסביב לכדורסל".
אם סטיב שלכטר היה מגיע לארץ השנה ומשחק כדורסל, הוא עלול היה להיפגע מהתקנות החדשות של איגוד הכדורסל בעניין הבוסמנים והמתאזרחים. ג'רמי, שבפועל משחק היום כדורסל בליגה הישראלית, צפוי להיפגע מאותה סיבה בדיוק. ולשניהם יש דיעה ברורה בנושא שמאיים להשבית את הליגה כולה - מכסת הזרים והמתאזרחים.
"כשבאתי לארץ", מספר סטיב, "היו הרבה יהודים אמריקאים וכבר אז היו תלונות. בנבחרת שבה אני שיחקתי היו חמישה או שישה אמריקאים יהודים. כולם מתלוננים אבל שוכחים שזה העלה את הרמה של הנבחרת והכדורסל הישראלי. הליגה השנה תהיה שונה לגמרי, ומי שטוב ישחק".
ג'רמי: "אם יוחלט על שביתה, אני אשבות. העניין של הזרים פוגע במיוחד בצעירים, וכך אי אפשר לטפח אותם. שני זרים ובוסמן עוד מילא, אבל ככה זה מצמצם את הסיכוי של הצעירים, נקבל פחות זמן משחק".