שם מכשולים לשכניו הקשישים - וישלם 75 אלף ש'

במשך שנים חסם תושב ת"א את שביל הגישה המשותף לו ולשכניו הסיעודיים בשלל חפצים. בביהמ"ש זכו בני הזוג בצו מניעה ובפיצוי על המטרד

עו"ד בעז עמיר | פסקדיןפורסם: 10.11.20 , 09:51

בית משפט השלום בבת ים קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג קשישים נגד שכן, ובה תיארו מציאות בלתי נסבלת שבמסגרתה הניח חפצים כמו אופנוע, אדניות וכלוב סורגים בשביל הגישה הצר לבתיהם באופן שחוסם את דרכם ועוכר את שלוותם. השופט יגאל נמרודי מתח ביקורת נוקבת על הצעיר והוציא וחייב אותו לשלם לשכניו 75 אלף שקל.

הצדדים גרים בשתי חלקות סמוכות ברחוב שבזי בתל אביב. על אחת מהן יש בניין ובאחת הדירות גרו זוג קשישים. לאחר הגשת התביעה הבעל הלך לעולמו והאישה – בת 87 הנעזרת בהליכון - נותרה לגור לבדה.

על החלקה השנייה בנוי בית פרטי שבו גר הנתבע ושייך לאביו. בין הבית הפרטי לבניין עובר שביל גישה מרוצף. רוחבו כשני מטר והגישה היחידה לדירות בבניין ולבית הפרטי היא באמצעות השביל. בעבר הקים הנתבע מחסן על שביל הגישה ובעקבות פסק דין שניתן נגדו הוא הוסר.

(צילום: shutterstock)

התובעים סיפרו שהשכן חוסם את השביל בכל מיני חפצים כמו אופנוע, אדניות וכלוב סורגים. הם ציינו שהדבר מקשה על כניסה ויציאה מביתם לטיפולים רפואיים ולצרכים אחרים. הם ביקשו להורות לו להימנע מהנחת מטרדים ומפגעים בשביל הגישה ולחייב אותו בפיצוי על מעשיו המטרידים.

הנתבע טען שהוא מחנה את הקטנוע ומניח את החפצים בתחומי החלקה של אביו ובצד שקרוב לבית שלו והדגיש כי אין במעשיו כדי להגביל את אפשרות התובעים להגיע לדירתם.

השופט יגאל נמרודי הבהיר כי בפסק דין קודם המחייב את הנתבע כבר נקבע שלתובעים עומדת זיקת הנאה בשביל מכוח שנים והם רשאים לעשות שימוש בשביל כולו לצרכי מעבר.

הוא ציין כי קביעה זו חורצת את גורל התביעה בכל הקשור לאופנוע, האדניות וכלוב הסורגים וכן לגבי כל מפגע ומטרד אחר. לתובעים ניתנה זכות שימוש מוחלטת בשביל כולו ולא בחלק ממנו, בחלקו הימני, במרכזו וכיוצא באלה.

בפסק הדין הובהר כי התובעת ובני ביתה זכאים לפסוע גם בחלקו של השביל שקרוב לבית הנתבע, "בין אם מאחר שזהו רצונם במועד נתון, בין אם קיים צורך במעבר של צוות רפואי עם מיטה או כיסא גלגלים, ובין אם מחמת התקהלות שקיימת במועד המעבר בחלקו הימני של שביל הגישה או במרכזו".

זאת ועוד, לא ניתן להותיר כל פתח לנתבע להניח חפצים בשביל מפאת אופיו והתנהלותו. ניכר כי מצב זה ישמש אותו להערמת קשיים על התובעת, להכביד עליה, להטריד אותה ולצער אותה מתוך ניסיון להרחיב את זכות השימוש במקום ולהצר את השביל.

הוא סיכם שניכר כי הנתבע נקט במעשים מכוונים כדי להפריע בצורה ממשית לבני הזוג לעבור בשביל. זאת, מתוך ניסיונות חוזרים ונשנים להציב "גבול" בין החלקות ולהכביד על חופש התנועה של התובעים, כמו גם להטריד את שלוותם.

בנסיבות אלה הוציא השופט צו מניעה שאוסר על הנתבע להניח חפצים בשביל וחייב אותו בפיצוי בסך 35 אלף שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.