איתם לא מתאים

אם הייתי אפי איתם הייתי נעלב – בעיקר מאלה שמנסים להגן עליו.

בשבועיים האחרונים אני מנהל מאבק נגד מינויו של אפי איתם ליו"ר יד ושם. לא באמת רציתי במאבק הזה. אני מכיר את אפי איתם הכרות קלושה בלבד, ואין לי שום עניין להעליב אותו. אלא שהמינוי שלו הוא מינוי פוליטי, של אדם הידוע בעיקר בהתבטאויות קיצוניות ובעבר בעייתי. בדבר אחד הוא לא ידוע: בעיסוק בשואה. אפי איתם מעולם לא היה פעיל בארגונים העוסקים ברווחת ניצולי השואה. מעולם לא נשא נאום בולט, כתב מאמר חשוב או אמר משהו שמישהו זוכר על נושא השואה. הוא לא איש רע, הוא פשוט לא מתאים לתפקיד הזה, שהוא בעיניי ליבתו וליבו של העם היהודי. זו הסיבה שאני מתנגד למינויו, זו הסיבה ש־200 חוקרי השואה החשובים ביותר בזמננו חתמו על עצומה נגד המינוי הפוליטי הבוטה הזה.

שלוש טענות עיקריות הושמעו נגד דבריי. שתי הראשונות מעניינות וצבעוניות, אבל השלישית – שאליה התייחס בן־דרור ימיני ביום שישי בעיתון זה - היא החשובה.

הראשונה באה מאנשי הימין החרד"לי כבצלאל סמוטריץ' ומוטי קרפל. הם התנפלו עליי בחימה שפוכה וטענו שאני פוסל את אפי איתם בגלל הכיפה שלראשו. זו טענה מעניינת, מפני שלא הזכרתי את הכיפה של אפי איתם אפילו במילה אחת. אין לי שום בעיה שיו"ר יד ושם הבא יהיה חובש כיפה – סרוגה או שחורה. אין לי ספק שחובשי כיפה כמו אלעזר שטרן, אליקים רובינשטיין או הרב ד"ר תמיר גרנות – שעסקו בנושא ומבינים בו - יכולים לעמוד בראש יד ושם ואף להוסיף ליוקרתו הרבה. החרד"לים פשוט עושים שימוש זול בפוליטיקת הזהויות שהם מדברים נגדה כל השנה. הם אלה שלא רואים את האדם אלא רק את הכיפה.

השנייה באה מציניקנים גמורים כמו השר זאב אלקין, שאמרו: "גם טומי לפיד, שנשא בתפקיד, היה אדם שנוי במחלוקת (ואנחנו לא אומרים את זה חלילה כדי להכניס לבן שלו, מה פתאום...)". מאיפה להתחיל לענות על זה? אה! מצאתי מאיפה! מגטו בודפשט! אז ככה: נכון שאבא שלי היה אדם שנוי במחלוקת, אבל חלק לא קטן מהמחלוקת הזו נבעה מכך שהוא היה ניצול שואה, שאביו נספה במחנה ריכוז ואימו ניצלה משיירת מוות ברגע האחרון בידי ראול ולנברג. מי שלא מבין שזה שונה, כנראה לא רוצה להבין.

השלישית היא זו שראויה לדיון עמוק יותר. היא הובעה בידי אנשים רציניים כמו אריה אלדד, שאמרו שההתנגדות למינויו של אפי איתם נובעת מאנשי שמאל שרוצים שבמקום להיות היכל הזיכרון לששת המיליונים יהפוך יד ושם למקום שמייצג ערכים אוניברסליים של התנגדות לכל רצח עם באשר הוא. מהותית אני דווקא מסכים עם אלדד. הנאצים לא רצחו ערכים אוניברסליים, הם רצחו יהודים. השואה היא סיפורו של העם היהודי, לא סיפורה של האנושות כולה. התשובה לשואה ולאנטישמיות היא קיומה של מדינה יהודית חזקה, עם צבא חזק. אנחנו כבר לא סומכים על העולם שישמור עלינו, ואם לעולם יש בעיה עם זה - שיבוא ליד ושם ויסתכל על התמונות מאושוויץ.

זו המסקנה הנכונה מן השואה, אבל היא לא יכולה להיות המסקנה היחידה. השואה נושאת איתה שני מסרים: שעלינו להיות חזקים, אבל כוח לבדו אינו מספיק. אנחנו צריכים גם לנסות להיות אנשים טובים יותר. אחד המקומות האהובים עליי ביותר ביד ושם היא שדרת חסידי אומות העולם. שדרה צנועה, עם עצים שכופפים את צמרתם לכבוד האנשים שבחרו להיות קרן אור באפילה. גם את זה למדנו מהשואה: שעלינו לעמוד לצידו של החלש וחסר הישע. אם המסר הזה מפחיד מישהו, הוא פיספס משהו עמוק מאוד במהותה של המדינה היהודית ובערכי המוסר היהודיים.

ח”כ לפיד הוא יו”ר האופוזיציה ויו”ר יש עתיד