בעבר הקרוב צפינו בתמונות משפחתיות בה כל אחד מבני המשפחה בודק, מתעסק, מגיב למחשב שלו ומתעלם ממשפחתו. התעסקות זו עוררה סלידה ופחד מאיבוד התקשורת שעוררו חידושי הטכנולוגיה. עתה, עת עידן הקורונה נראה שבזכות הטכנולוגיה לא הכול אבוד. הזום מאפשר לאנשים לעבוד, ליצור ולשמור על קשרים חברתיים. בכתבה זו בחנתי את מר גורלה של המשוררת רחל בישראל, בימים ההם וגיליתי כיצד שתי נשים מיוחדות מתמודדות עם הקורונה בעיר הרוחות בזמן הזה.

באחד משירי העשור האחרון בחייה של המשוררת רחל שחלתה בשחפת, מגפה ממנה נפטרו כ- 50% החולים שלקו בה לפני עידן האנטיביוטיקה. רחל מבינה את שורשי הסבל בעולמה. משא כבד של חולי ובדידות בעטיים של חבריה וחברותיה שהרחיקו אותה מעליהם בשל סכנת ההידבקות. רחל תארה את מצוקת הבידוד שנכפה עליה והתשוקה להתאבד. אור הבקר מסמל איזו תקוה נעלמה ומעניק לה כוח להתגבר על הקשיים. הנה לפניכם שירה העוצמתי של רחל.

"מה לאה הלב, בלילות לא- שנת,

בלילות לא- שנת מה כבד העל.

האשלח ידי לנתק החוט, לנתק החוט ולחדל?

אך הבקר אור:

בכנף זכה על חלון חדרי דופק הוא בלאט.

לא אשלח ידי לנתק החוט.

עוד מעט לבי,

עוד מעט!"

לרחל לא היה מזור. היא התגוררה בתל אביב בעל כורחה ובטאה בשיר את כיסופיה לכינרת והביעה את צוואתה להיטמן בבית הקברות סמוך לה. "אם צו הגורל להיות רחוקה מגבולייך- תתניני, כינרת, לנוח בבית קברותייך".... צוואתה מומשה. וכשאני נזכרת במשוררת עולה בזיכרוני קינתו של יהודה הלוי " ציון הלוא תשאלי לשלום אהובייך". אי אפשר להשוות בין מגפת השחפת לפני מאה שנה למגפת הקורונה העכשווית אם כי בשתיהן הריאות מעורבות. אבחון בשחפת בימים ההם, היה פסק דין מוות. זו הייתה מחלה חשוכת מרפא ההורגת אנשים בריאים בכל הגילאים. בתקופה העתיקה לא היו אפשרויות טכנולוגיות הקיימות בימינו וחיסון לא נראה באופק. מגפת קורונה לעומת זאת פוגעת בעיקר בקשישים בעלי מחלות רקע. אך רוב הצעירים, המבוגרים והזקנים הבריאים המאומתים בה מחלימים כשרובם הגדול הוא א-סימפטומטי. 

 דברתי עם פרופסור אפרת עפרון שניהלה את מחלקת "תיאוריה תוכניות ההוראה" ב-NATIONAL LOUIS UNIVERSITY על התמודדותה עם הקורונה. אפרת, אלמנה טסה בחופשה האקדמית לישראל ושבה לשיקגו בפברואר. "בארץ התחילו דיבורים על הקורונה במושגים של "שם ולא כאן" , סיפרה. "עם התעצמות הנגיף בארה"ב והקריאה לסגר חששתי יותר מהתוצאות הנפשיות של הבידוד מאשר ההידבקות הפיזית בקורונה". אפרת ידעה שתוכל ללמד ולעסוק במחקר מהבית אך חששה שהבדידות תוביל אותה לדיכאון והזנחה. היא החליטה להתייחס וליישם את שלושת המרכיבים הפסיכולוגיים בחוויית הבידוד: בניית שגרה יומית, תקשורת אנושית ופעילות גופנית. "ראשית, החלטתי לא להסתובב בפיג'מה כל היום אלא לקום, להתלבש ולהתאפר כאילו אני יוצאת מהבית לפגישה או להרצאה. הרגשתי שחשיבות הטיפוח העצמי גדולה עד מאד. שנית, יצרתי פעילות חברתית וקשרים אנושיים באמצעות זום" : עפרון יזמה שלוש קבוצות חברתיות בנוסף לקבוצות ההוראה והלימוד שהיא מעורבת בהן. מלבד זאת, באמצעות זום היא מדליקה כל יום שישי נרות שבת עם בנה וכלתה. פעם בחודש היא נפגשת עם חבורת מתפללים, וכל חג נחגג עם בני משפחתה משיקגו, פורטלנד וישראל יחדיו. הדובדבן בעוגה, הוא התענוג הצרוף של שיחת הפייס- טיים היומית עם הנכד החמוד בן אחד עשר החודשים. שלישית, עקרון פעילות גופנית: אני צועדת כל יום בין 3 ל-5 מייל. בין אם אלו מסלולי הליכה בשכונות ורחובות לא מוכרים בשכונתי או צעידה בגנים הבוטניים, לצידי חופי אגם מישיגן ובשכונת פורטס שרידן הקסומה. בזמן ההליכה אני מקשיבה להרצאות להעשרה נפשית". נוסף לכך, היא גם צועדת מתוך מטרה ספציפית, למשל: הליכה לבנק, לבית המרקחת או לחנות".

ציפי פרלמוטר, מורה נפלאה מתמודדת עם הקורונה באמצעות עבודתה ותמיכת הקהילה היהודית. "בפסח תשפ"א המתח וההיסטריה היו רבים. מותו המהיר של אביה של חברתי, שנדבק בקורונה, הכניס את כולנו לחרדה. עקרונות ההדדיות, האחריות, הדאגה והעזרה לזולת ולחברים הוכיחו את עצמם בתקופה זו. "כשחששתי בימים הללו להתערבב בין אנשים ולערוך קניות, שכנים צעירים צלצלו אלי, הושיטו יד לעזרה וערכו קניות עבורי. עד היום, רבנית חב"ד פייגי, אם לתשעה ילדים מציעה את עזרתה בכל שבוע ובודקת אם אני זקוקה לעזרה ואם ניתן לבשל עבורי ארוחה". "בשלב מסוים כשהודיעו שבתי הספר ייסגרו. התחלתי לדבר אל המחשב והקירות," צחקה, "כשספרתי על התופעה לחברותיי, הן הודיעו לי שכול זמן שהקירות אינם מדברים אלי, אני שפויה". ציפי פיתחה שגרה, עובדת מסביב לשעון ומלמדת 32 תלמידים. במסגרת מדיניות החינוך החדשה זוכה כל תלמיד בשיעור פרטי בן שלושים דקות בנוסף להשתתפות בשיעור עם כל בני כיתתו. ציפי מלמדת חמש כיתות, חמישה ימים בשבוע באמצעות זום ועסוקה עד מעל לראש. התלמידים נהנים, אוהבים את תשומת הלב, וההורים מרוצים. בין השאר, היא משתתפת בשני חוגי ספרות עברי ואנגלי, קוראת בלי סוף ספרים, יוצאת לקניות ומבשלת. עולם התרבות, מוסיקה חיה, מוסיקה קלסית, מחול, תיאטרון ויצירה חסרים להן ולכולנו. כמו כן, חסר המפגש החברתי החם, לחיצות ידים וחיבוק בני המשפחה. אפרת רואה בביטול משמעות המיקום הגאוגרפי והאפשרות לשמוע הרצאות מישראל ומאירופה יתרון עצום, ומאמינה שהרצאות זום אלו תמשכנה גם לאחר עידן הקורונה. גם ציפי מאמינה שמתן הזמן היחידני לתלמידים יימשך גם בעתיד. כולנו רואים את האור בקצה המנהרה ומצפים לקבלת החיסון נגד הקורונה, ולחזרה לחיים רגילים. ברוח חוזי השלום במזרח התיכון החדש אסיים עם פתגם ערבי "במקום שיש בריאות , יש תקווה ובמקום שיש תקווה יש הכול".

הצגות השבוע

 Wally World עולם וו'לי (וו'למרט) המחזה השני בסדרת המנויים המקוונת בתיאטרון סטפנוולף הינו הקומדיה, מופע הרדיו "עולם וו'לי" של המחזאי אייזק גומז. גומז, בן לאם שעבדה שנים כמוכרת בוולמרט, גדל בעיירת הגבול אל- פאסו בטקסס. הוא מתאר את ניסיון חייו האמיתי בהומור נשכני, ציני ומצחיק בטירוף. בעלילה, עובדים בשכר מינימום, פוחדים שיעילות ומיעוט לקוחות יגרום לאיבוד מקור פרנסתם. הם נלחצים מעלייה פתאומית של תנועת לקוחות מעצבנים בערב חג המולד הגורמים לתוהו ובוהו בחנות. במחזה נשמע קולם של מיטב שחקני התיאטרון של סטפנוולף כ-Karen Rodriguez, Cliff Chamberline וכוכבים נוספים. הקהל נדרש לדמיין את הבעות השחקנים, התפאורה והתאורה והווייב של המחזה. זהו ניסיון מעניין, יצירתי לא פשוט לצופים בעידן קורונה זה. המחזה יועלה עד ה-31 באוגוסט. כרטיסי מנוי לחמש המחזות הדיגיטליים נעים בין 50$ ל-75$ לפרטים: www.steppenwolf.org/now

פיטר פן PETER PAN מעכשיו עד ה1- בינואר תוכלו להנות מהמחזמר המופלא "פיטר פן" בתיאטרון שקספייר שיקגו חינם. עופו לשחקים עם הילד שלא רצה לגדול. המחזמר צולם והוקלט מול קהל חי בתיאטרון שייקספיר. בני משפחה בכל הגילאים יכולים להנות ולחוות את תענוגות המחזמר מהשורה הראשונה בביתם בשיקגו, ניו-יורק, פלורידה או ישראל. מצגת מקוונת זו בת 80 דקות תוצג חינם עד ה-1 בינואר דקה לפני חצות.

לפרטים: www.chicagoshakes.com/peterpan