קמ"ן וג'נטלמן
בשיחת טלפון אחרונה שניהלנו לפני שבועות אחדים, בעניין שחרורו מתנאים מגבילים של המרגל ג’ונתן פולארד, חתך עמוס גלבוע, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ”ן בתקופת ההפעלה של האיש, את הפרשייה כולה בשאלה חדה אחת: “האם זה היה שווה את זה? האם החומר שלו תרם משמעותית להבנת היריב כדי להסתכן בנזק כבד כל כך?” וכדרכו, ענה את אשר מצפונו המקצועי של אחד מהקמ”נים הטובים והמנוסים שקמו לאמ”ן הנחה אותו: “לא עזר, אלא בתחומים מצומצמים מאוד, לא שינה, תרם חלקית מאוד, בטח לא היה שווה את זה”. כרגיל, לא הייתה לו שום בעיה לבעוט גם בקודש הקודשים, ולהגיד את האמת שלו.
עמוס גלבוע לא הפסיק לרגע לכתוב מאמרים וספרים ותמיד היה באמצע פרויקט. באותה שיחה סיפר לי שהוא עובד על ספר אודות פרשת יהודה גיל, בכיר המוסד שהורשע כי בדה מליבו מידע שהגיע ממקור בדמשק, מידע כוזב שכמעט הוביל למלחמה. גלבוע סיפר לי שהוא כותב על איך יהודה גיל סידר את כולם, כולל ובמיוחד אותו עצמו. “גם אני הרגשתי שמשהו לא בסדר עם הסוכן. שהמידע שהוא נותן פשוט יושב טוב מדי, שזה רהוט מדי”, סיפר. אבל איך ייתכן שלא חשדת במפעיל עצמו, שאלתי. “אתה השתגעת? שנחשוד באחד משלנו? אתה היית חושד באמא שלך?” עמוס נזעק.
זה היה מאוד אופייני לעמוס. מצד אחד – ניתוח קר של אלפי רסיסי המידע, תוך הערכה ושקילה של האמינות שיש לייחס לכל מקור, ומאידך – סוג של תמימות לגבי האנשים שסביבו, של עבודה מקצועית נטולת אגו.
עמוס היה קמ”ן מצטיין, שמתוך אין־ספור ידיעות ערב מלחמת יום הכיפורים חשב שזה לא הגיוני שהצבא הסורי פתאום מזמין עשרות אלפי פיתות ממאפייה באמצע כלום. אבל גם לא התבייש בכנס של חטיבת המחקר שאירגן שנים אחרי לסכם, גם על עצמו, כי “ידענו הכל ולא הבנו כלום”. הוא מונה לראש חטיבת המחקר באחת מהתקופות הסוערות בתולדותיה, כשהיא מנסה לנווט בין העבודה המקצועית לבין דרישותיו של שר הביטחון שרון, שלחץ לפלוש ללבנון ולפעול באגרסיביות להשמדת אש”ף.
הוא נאלץ לעמוד בלחץ עצום של הרמטכ”ל איתן בשם שרון לאשר מודיעינית פעולות קשות שבהן היו עשויים להיהרג גם אזרחים רבים. “היה לי ברור שחיל האוויר יבצעו את זה על הצד הטוב ביותר”, סיפר לי פעם, “אבל לי הייתה אחריות נוספת. אמרתי לרמטכ”ל שזה עלול להרוס את המדינה מבחינה בין־לאומית”. היכולת שלו לשקלל בין המידע המודיעיני הצבאי לבין שיקולי מעמדה של ישראל בעולם, לצד יצירה של תמונת מודיעין תוך בחירת המידע המהימן בלבד הפכה אותו ברבות השנים לזקן השבט של חטיבת המחקר, בכיר הקמ”נים.
השפעתו על יורשיו מאז פרש ועד היום הייתה ניכרת באמצעות סדרה של מסמכים מסווגים ביותר, תחקירים פנימיים, שמטרתם ניסיון להפיק לקחים משורת אירועים היסטוריים, חלקם מוצלחים, רובם לא כל כך, בתולדות מדינת ישראל ואגף המודיעין. גלבוע קיבל באופן חסר תקדים גישה לכל המאגרים הרלוונטיים והגורמים המעורבים. אלו ספרים מרתקים, שנקראים גם כסיפור מתח וגם כמסמכים חשובים, ועגומים למדי, על תהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל. גלבוע חינך דורות של קמ”נים איך להתמקד בעובדות, ולהתעלם מרעש או מלחצים.
יהי זכרו ברוך. ¿
