שתף קטע נבחר

כוח נשי

בכל שבוע, אורלי כרמון עוקבת אחרי הנשים שעשו את זה באמריקה וסוד ההצלחה שלהן. השבוע, קרין מקובר- לחמי, המציעה ליווי ותמיכה רגשית לאימהות ומשפחות ברילוקיישן

״מאז שאני זוכרת את עצמי אני מרותקת למפגש בין אנשים, המעבר מזרות לאינטימיות הוא עוצמתי בכל רמה שהיא עבורי" אומרת קרין מקובר- לחמי, בעלת תואר שני מ-NYU ומטפלת בטיפול רגשי באמצעות פסיכודרמה ואומנויות בעלת העסק‏ COG,Circles of Growth, המציע ליווי ותמיכה רגשית לאימהות ומשפחות ברילוקיישן, קבוצות תהליכיות וסדנאות צמיחה. "במהלך השנים שלאורכן אני מטפלת, זכיתי להיות חלק מתהליכי שינוי וצמיחה רבים ומשמעותיים כל כך״, היא מספרת. ״עבדתי עם אנשים אשר מתמודדים בכל יום עם התמכרויות, תחלואה כפולה, אימהות, הורים, בני זוג, משפחות, מתמודדי נפש, משפחות ברילוקיישן או בדרך לרילוקיישן, נשים יוצאות מעגל זנות ואפילו ילדים".

 

מקובר-לחמי הנחתה לאורך השנים האחרוות סדנאות פסיכודרמה ביפן, ניו יורק, ישראל, אוגנדה וטנזניה. "הלמידה בשטח והמפגש הבין אישי - תרבותי הם אוצרות העבודה שלי ושם אני לומדת המון. לצד העשייה״, היא מודה, ״יש בי תשוקה ממש גדולה לחקר הנפש וראיית הפרט".

 

החלום שלה היה מאז ומתמיד לשלב בין משחק ובין עזרה לבני אדם. ״כבר כילדה רציתי להיות שחקנית ופסיכולוגית. מי בכלל ידע שיש עולם שנקרא פסיכודרמה?" היא מספרת. "אבי, בתגובה אמר שלא אוכל להיות פסיכולוגית כי אני לוקחת ללב ופסיכולוגית צריכה לדעת לעשות הפרדה. היום הוא מאוד גאה בי ובדרך שעשיתי, ואנחנו גם צוחקים על כך. בזמנו, ההערה נטעה בי חוסר ביטחון ונשארתי רק עם חלום להיות שחקנית. למדתי משחק בבית צבי ושם גם הבנתי שלצד האהבה והמשיכה ליצירתיות, אני לא רוצה להיות שחקנית. הלב קלט מהר יותר מהראש, האור שבי כבה, התמודדתי עם דיכאון, ירידה דרסטית במשקל ואפילו התקף חרדה. הבנתי שהחלום להיות שחקנית לא תואם את המציאות והחיים שאני רוצה. בתום השנה הראשונה עשיתי מבחני קבלה לתוכנית ״פסיכודרמה בשילוב אומנויות״ התקבלתי ובמהלך שלוש השנים הבאות עברתי תהליך של החלמה, חזרתי להאיר ולצחוק וקיבלתי את הזהות שלי בחזרה. הפעם היא נבנתה בצורה כל כך מדויקת, קשובה ועוצמתית שיש בי אסירות תודה על העוז לנוע ולבחור שיהיה לי טוב".

 

דכנדנד ()
קרין מקובר- לחמי.

 

מה זה בעצם טיפול באמצעות ״פסיכודרמה״?

"זהו טיפול רגשי דינמי שיכול להתקיים באופן פרטני ״אחד על אחד״, קבוצות, בני זוג ומשפחות. לא נדרשים שום כישורים מיוחדים, לא במשחק, לא בתיאטרון ולא באומנות".

 

את זוכרת תהליך או מטופל שהשאירו בך רושם?

"ממש בתחילת דרכי היה לי מטופל שהתמודד עם התמכרות לאלכוהול והימורים בתוספת OCD רציני. עשינו דרך נפלאה. מרגשת. פורצת דרך. לימים, הוא כתב ספר. כאשר קולגה שלחה לי את ההקדשה שהוא כתב לי בספרו. התרגשתי לא מההקדשה, אלא מהדרך שעשה ומהיכולת להודות למי שהיו בדרכו".

 

מקובר מחזיקה בגישה שאומרת שהכל אפשרי ואחת מהחוויות שעברה בהימלאיה מזכירה לה בכל פעם מחדש את העוצמות הטמונים בה: "תמיד הייתה בי כמיהה להכיר תרבויות, לחיות עם שבטים נידחים, לחוות את היומיום שלהם, הטקסים ולהגיע למקומות בתוליים. הייתי בת 21 כשיצאתי לטרק בן שלושה שבועות בהרי ההימלאיה. מתעוררים בארבע לפנות בוקר, בחוץ חושך, כפור איימים, שלג, מתלבשים, אורזים ויוצאים אל הפסגה. בגלל הפרשי הגובה והמחסור בחמצן סובלים מקשיי נשימה. לאחר חמש שעות טיפוס, היה רגע שעבורי ייזכר לעד כנקודת השיא, נקודת הצמיחה מה שבקלות יכלה להיות נקודת השבירה. זה היה רגע שבו יכולתי להסתובב אחורה ולחזור למחנה כפי שבחרו חלק מחבריי או להמשיך קדימה. עד היום, זוכרת את הרגע שבו אני מרימה את כף הרגל קדימה, ומנצחת את עצמי, את חוסר האמונה העצמית, התחושה של חוסר מסוגלות, הערך עצמי נמוך וחוסר הביטחון שליוו אותי כילדה. בצעד אחד אמיץ עקרתי את שורשי האמונות הכוזבות שהיו בי ובהנחת כף הרגל קדימה נטעתי את ההתגברות- האור הפנימי, ההכרה ביכולות האינסופיות שלי. זכיתי בעצמי שם, ברגע ההוא, בצעד הזה. זה גם אחד הדברים שמנחים אותי בעבודה הטיפולית, שהגוף זוכר. לימים, הגוף שלי יידע לשחזר את הצעד ותחושת המסוגלות ברגעים הקריטיים של החיים כשהייתי צריכה לאסוף כוחות ולהתגבר על מכשולים" . לארה"ב הגיעה עם בעלה במטרה ללמוד את התואר השני. "היינו בטיול באפריקה שבסופו תכננו לעבור לגור בקוסטה ריקה. שיחה עם אחי שינתה את המסלול ומאז אנחנו כאן".

 

מה למדת על עצמך בשנים שאת בארה"ב?

"למדתי שהגירה ותיירות מצריכות איכויות אחרות לחלוטין. למרות שמגיל צעיר ביליתי בניו יורק. פתאום זה הרגיש אחרת בלב, בגוף, במחשבה. זוכרת את הרגע הזה שאני עומדת מול המדפים בסופר ולא יודעת איזה מוצרים לבחור. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את ה״לבדיות״. זה כאב לי בגוף. ברילוקישיין יש המון בדידות, בושה מהשפה, שאלות של זהות עצמית וזהות לילדים שלך, דימוי עצמי שמשתנה מאוד״.

 

מה למדת על התרבות האמריקאית?

 "יש פה קודים שלומדים עם הזמן, למשל כשאמריקאי אומר ״נהיה בקשר, נשב על קפה״ סימן שלא תראי אותו שוב בקרוב... ", היא עונה בחיוך רחב.

 

מה היו האתגרים עימם התמודדת בדרך?

"האתגר הגדול והמשמעותי ביותר היה אתגר נפשי. בעוד אני כאן, למדתי, התאקלמתי, גידלתי בבטני את ביתי הבכורה, אמא שלי נאבקה במחלה קשה. טסתי להיות לצידה ככל שיכולתי. הייתי ממש באותו ערב עוד בטיסה כשהובהלתי ללידת חירום, תינוקת בפגייה ואישפוז של שלושה שבועות. נשאבתי למציאות אינטנסיבית ושברירית. לא רק שמעגל החיים והמוות הכה בי בעוצמות אדירות, הייתי במקביל צריכה לשמר את המעמד שלי כאן. יחד עם זאת, הייתי גם מאושרת ובהודיה עמוקה, שהבת שלי בריאה. אני מוצאת שהשנתיים הראשונות ברילוקישיין הן הקשות ביותר. אחר כך כבר יותר קל ויש הרבה יותר רגעים כיפיים, מהנים ומלאים בשמחה. את תיזת הסיום כתבתי בפגייה כשבני השני עליי", היא מספרת בחיוך ומוסיפה שגם אמא שלה ממשיכה ללמד אותה כל יום על אמונה, התמדה, נחישות וניסים.

 

אילו תכונות יש בך שעזרו לך להצליח?

"בעיקר האמונה, בחיים, בעצמי, בסביבה, בעולם. הכל תמיד מסתדר. נסיבות החיים לימדו אותי שאני בנאדם עם חוסן וחוזק נפשי איתנים. משפט אהוב עלי אומר ״ציפור היושבת על ענף לא מפחדת ליפול, כי האמון שלה נמצא בכנפייה ולא בענף״.

 

מה האתגר החדש שעומד בפנייך?

"כרגע אני מתמודדת עם שינויים בעסק שלי, הרחבתו ומיקודו כמקום לאמהות ומשפחות ברילוקישיין. אני נושאת בתוכי את הידע המקצועי, הנפשי והגופני בכדי לנתב את הקשיים והכאבים למקור צמיחה אישית ומשפחתית".

 

מה היית מייעצת למי שרוצה להצליח בארה"ב?

"תנו לעצמכם להישען על מי שרוצה לעזור, תדברו את הלבד .אני מייעצת לכל מי שרוצה להגשים עצמו ללא תלות במקום בו נמצאים, פשוט לעשות, לא לפחד מהעוצמה הפנימית, תנו לעצמכם להאיר את הדרך".

 

אורלי כרמון, מנכ"לית אורקה עוצמה נשית חובקת עולם ארגון הנטוורקינג הגדול לפתוח מנהיגות, השפעה וקשרים בין נשים ישראליות מ-50 מדינות. Orlycar@gmail.com

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים