את 8 בספטמבר 2020, אלה ספיר בת ה-16 וכל בני משפחתה לא ישכחו לעולם. זה היום שבו ספיר, תלמידת כיתה י"א מאבן יהודה, נערה בריאה וספורטאית מצטיינת, אובחנה בקורונה.
"אלה היא ספורטאית בליגת כדורסל ומתאמנת שעתיים ביום, שישה ימים בשבוע", מספרת אמה, עדי. "יום אחד היא קמה בבוקר, ואמרה לי: 'אמא, האוויר לא נכנס לי פנימה כמו שצריך'. זה קרה שלושה ימים לפני חתונה משפחתית של מאה איש, כי זה מה שהיה מותר באותה תקופה. אמרתי לה, 'בואי נבדוק שאין לך קורונה'. אבל הרופא התעקש שהיא קוראת יותר מדי על המחלה, ושאין לה חום, ולכן לא הסכים לשלוח אותה לבדיקה. בדיעבד, בגלל זה היא הכניסה את כל הסובבים אותה לבידוד, והדביקה אותי. כן, גם בחתונה היא השתתפה".
כתבות נוספות למנויים:
את ראש השנה חגגו האם ובתה בשני חדרים נפרדים באותו בית, שתיהן חולות בנגיף. "זה היה נורא ואיום", נזכרת האם. "שתינו חולות, כל אחת עם תסמינים אחרים לגמרי. שני רופאים שהתייעצתי איתם אמרו לי שבגלל שהתסמינים שלנו שונים, אסור לנו להיות יחד, כי אולי יש לנו מוטציות אחרות. מצאנו את עצמנו חוגגות בזום כל אחת ממיטתה, ואני משאירה לה מגשים של אוכל ומפנה כשאני מסוגלת. הכי מפחיד היה שהרופא אמר שאם היא מורידה סטורציה (רמת החמצן בדם - ש"ר), צריך להתקשר למד"א שיפנו אותה לבית חולים. זה לא קרה לשמחתנו, אבל השגרה הזו, של לחיות עם הטלפון ביד ולמדוד מה מצבה כל חצי שעה, הייתה סיוט".
5 צפייה בגלריה
מחלקת קורונה ילדים בבית החולים הדסה. יותר ויותר ילדים מגיעים לאשפוז במחלקה
מחלקת קורונה ילדים בבית החולים הדסה. יותר ויותר ילדים מגיעים לאשפוז במחלקה
מחלקת קורונה ילדים בבית החולים הדסה. יותר ויותר ילדים מגיעים לאשפוז במחלקה
(צילום: דוברות בית החולים "הדסה")
אלה שהתה בבידוד בחדרה חודש ארוך מאוד. היא לא שוחררה, פשוט משום שתסמיני המחלה לא חלפו. "אמרו לי שעד שקוצר הנשימה לא חולף, אני נשארת בחדר", היא מספרת. "זה היה קשה, אבל בגלל שלא הרגשתי טוב, רוב הזמן הייתי במיטה. דיברתי עם חברים וראיתי טלוויזיה".
ואז הגיע היום המיוחל שבו אלה קיבלה סוף-סוף אישור שהקורונה חלפה, והיא יכולה לצאת מהבידוד. אבל זה גם היה היום שבו גילתה שהיא פשוט לא מסוגלת. "אמא הודיעה לי שאני יכולה לצאת מבידוד", משחזרת אלה. "הדבר הראשון שאמרתי לה הוא שאני עדיין לא מרגישה מספיק טוב לקום מהמיטה ולצאת".
מה הרגשת?
"לפני הקורונה הייתי משחקת כדורסל 40 דקות בלי בעיה. כל אימון היה נמשך שעתיים. הייתי בכושר מעולה. אבל אחרי הקורונה, קוצר הנשימה והחולשה שסבלתי מהם לא עברו. בסגר האחרון ניסיתי לרוץ קצת. ריצה קלה למרחק קטן, אבל באמצע הייתה לי סחרחורת, והרגשתי שאני עומדת להתעלף. כל פעם שאני קמה יש לי סחרחורות. פעם אחת כמעט התעלפתי. אמא חזרה מהעבודה וראתה שאני עוד שנייה נופלת. היו לי צפצופים באוזניים ולא ראיתי כלום. הכל נהיה שחור.
"חלק גדול מהסימפטומים שסבלתי מהם נשארו מספטמבר עד עכשיו. זה בא והולך. לפעמים יש הטבה, ואז שוב הידרדרות. לפעמים, באמצע הזום של בית הספר, כשאני סתם יושבת בחדר בלי לזוז, אני מרגישה שאני חייבת להשתמש במשאף כדי לנשום".
זה בטח מאוד לא פשוט להפוך מספורטאית מצטיינת לסוג של חולה כרונית, סובלת ומוגבלת.
"זה קשוח. קשה לי לקום מאז שחליתי וכל יום להרגיש שאני לא מצליחה לנשום טוב. כל בוקר אני קמה עם סוג של הרגשה ברֵֵיאות, שאני נושמת הכי עמוק שאני יכולה, והאוויר פשוט לא נכנס עד הסוף. קשה לשמוע שאף אחד לא יודע לומר מתי אחזור לעצמי ואוכל לתפקד כמו שצריך".
גם האם וגם הבת מדווחות על תופעות קשות נוספות, שלא חלפו מאז המחלה. "לשתינו יש חלומות רעים בלילה, ממש ביעותים. נשירה של שיער, כאבי שרירים", מספרת עדי. "כשראיתי שמצבה של אלה לא משתפר ולמעשה היא לא באמת מחלימה, הגענו למרפאת מחלימי קורונה לילדים ב'שניידר'. שם עשו לאלה עשרות בדיקות, וגילו ירידה בתפקודי הריאות ובעיה בסמפונות. גם רמות הוויטמינים והמינרלים שלה היו נמוכות. היא קיבלה משאפים לשיפור הנשימה, ועכשיו אמרו שהיא צריכה להתחיל להשתמש בסטרואידים. מה שעוד עזר זה שיחד עם הצוות המטפל, ראינו שם שאנחנו לא לבד, שיש עוד ילדים במצב דומה, שמתמודדים כמונו עם המחלה שאחרי המחלה.
"יש לי ילדה ספורטאית ובריאה שחטפה קורונה, ועברה את זה בלי חום גבוה ובלי אשפוז. אני קדחתי מחום שבועיים, עשיתי וי על המחלה והמשכתי הלאה - והיא נשארה חולה".
5 צפייה בגלריה
אלה ספיר. ''קשה לשמוע שאף אחד לא יודע לומר מתי אחזור לעצמי ואוכל לתפקד כמו שצריך''
אלה ספיר. ''קשה לשמוע שאף אחד לא יודע לומר מתי אחזור לעצמי ואוכל לתפקד כמו שצריך''
אלה ספיר. ''קשה לשמוע שאף אחד לא יודע לומר מתי אחזור לעצמי ואוכל לתפקד כמו שצריך''
(צילום: יונתן בלום)
עד לאחרונה, נדמה היה שהקורונה מדלגת על ילדים כמו אלה. בגל הראשון היו מעט חולים צעירים, והגל השני לא היה שונה מאוד מבחינה זו. אבל אז הופיעה המוטציה הבריטית, והוכיחה שהחסד הזה היה זמני בלבד. היום כמעט מחצית מהנדבקים החדשים בישראל הם ילדים ובני נוער עד גיל 19.
השבוע, במהלך הדיונים הסוערים על האפשרות להחזיר את מערכת החינוך, הוצגו לממשלה תרחישי אימה, שהתריעו מפני עשרות אלפי חולים ביום, כולל קשים וקריטיים. ראש הממשלה נתניהו הזהיר השבוע באחת מישיבות הממשלה: "הציבור לא מבין, אנחנו נראה כאן הלוויות של הרבה אנשים צעירים. מבחינת המספרים האבסולוטיים, ההדבקה ההמונית תגרום לנו לפגוש את החולים והמתים אצל הצעירים".
וזו באמת הסכנה הנוכחית, שמדירה שינה מראשי מערכת הבריאות. מנתונים של משרד הבריאות עולה כי אם בנובמבר האחרון אובחנו 400 תינוקות מתחת לגיל שנתיים עם קורונה, בפברואר המספר הזה כבר זינק ל-5,800. דיווחים שמגיעים מארצות שבהן התחלואה בקורונה משתוללת, מעידים על מגמה דומה.
"אין ספק שהמוטציה הבריטית 'אוהבת ילדים' ושיעורי ההדבקה אצלם גבוהים יותר ממה שהכרנו עם הווריאנטים הקודמים של הנגיף", אומר פרופ' אלי סומך, מנהל האגף לרפואת ילדים בבית החולים מעייני הישועה בבני-ברק. לאור מצב התחלואה בקרב קבוצת הגיל הצעירה, נפתחו ברוב בתי החולים הגדולים מחלקות קורונה לילדים, ובהדסה עין כרם אף חנכו יחידה לטיפול נמרץ ייעודית, שמיועדת לחולים צעירים.
מבין מאות אלפי הילדים שנדבקו בקורונה בישראל בחודשים האחרונים, הרוב הגדול עברו את המחלה באופן קל והחלימו. אבל בגלל המספרים הגבוהים של הנדבקים הצעירים, שיעורי הסיבוכים שמופיעים בקרב ילדים ובני נוער אחרי הקורונה - מצויים בעלייה תלולה.
לא מדובר רק בכל התופעות הידועות ממחלימים מבוגרים, כמו כאבים מפושטים, אובדן זיכרון, נשירת שיער ועייפות. בשבוע שעבר הזהירו מומחים בארה"ב גם מפני תופעה שאובחנה לראשונה לפני מספר חודשים, אבל עכשיו מתפשטת במהירות: מחלה קשה שמופיעה בילדים אחרי שנדבקו ולעיתים החלימו מקורונה. התסמונת המסתורית זכתה לשם העברי הזמני "תסמונת דלקתית רב-מערכתית בילדים בעקבות תחלואה בקורונה", ובישראל כבר כמה עשרות ילדים סובלים ממנה. באנגליה דווח על כמאה ילדים שאושפזו בגללה בשבועות האחרונים.
בינתיים, לא הרבה ידוע על התסמונת הדלקתית הרב-מערכתית הזו. היא מופיעה על פי ההערכות רק באחוז אחד מבין הילדים שנדבקים בנגיף, אבל עקב מספרי החולים הגדולים, היא נראית יותר ויותר בכל העולם, וגם בישראל. היא עשויה להתפתח עד שמונה שבועות לאחר ההדבקה בקורונה, והתסמינים העיקריים שלה כוללים חום עקשני, כאבי בטן וקשיי נשימה. סימפטומים אחרים עשויים להיות שפתיים יבשות וסדוקות, בלוטות לימפה נפוחות ופריחה. מי שסובל מהדלקת הרב-מערכתית הזו נזקק לרוב לאשפוז, ובחלק גדול מהמקרים גם להנשמה ולתרופות שמסייעות לתמיכה במערכת הלב וכלי הדם שלו.
5 צפייה בגלריה
ד''ר יוסי בן ארי, טיפול נמרץ ילדים ברמב''ם
ד''ר יוסי בן ארי, טיפול נמרץ ילדים ברמב''ם
ד''ר יוסי בן ארי, טיפול נמרץ ילדים ברמב''ם
(צילום: גיל נחושתן)
"אנחנו יותר ויותר רואים את התופעה הזו בקרב ילדים", אומר ד"ר יוסי בן ארי, מנהל טיפול נמרץ ילדים ברמב"ם, ויו"ר האיגוד לטיפול נמרץ בילדים של ההסתדרות הרפואית. "מבדיקה שערכנו, עולה שבתקופה האחרונה טופלו 60-50 ילדים שסבלו מהתסמונת הזו בטיפולים הנמרצים, ובמחלקות הילדים היו עוד ילדים כאלה, שלא הגיעו לכשל לבבי".
אז כמה זה נפוץ בארץ כרגע?
"ילדים שסובלים מהתופעה מגיעים היום כמעט לכל בית חולים בישראל. זו תופעה יום-יומית".
מקרים בודדים ראשונים של התסמונת הדלקתית בילדים שנדבקו בקורונה תועדו לראשונה באנגליה, זמן לא רב אחרי התפרצות המגפה במערב. "הרופאים שם שמו לב לילדים שהגיעו לבתי החולים כמה שבועות אחרי שחלו בקורונה, עם תמונה של אי-ספיקת לב, והם הוציאו התראה לרופאי הילדים שיש מחלה כזו והיא מסוכנת", מתאר ד"ר בן ארי. "בחודשים הבאים הופיעו עדויות מצרפת ומארה"ב שיש ילדים שמגיעים לכשל לבבי חמור, רובם היו בגיל ההתבגרות. עם הזמן נראו יותר ויותר מקרים כאלה".
המקרים הראשונים של התסמונת בישראל זוהו לפני כמה חודשים. "המקרה הראשון שראינו היה בסוף אפריל", מספר ד"ר בן ארי. "קיבלנו שני ילדים כאלה. הראשונה הייתה בת 11, שהגיעה עם סיפור של כאבי בטן עזים. תוך כדי אשפוז היא פיתחה תמונה של כשל לבבי, שחייב אותנו לחבר אותה לאקמו. יום למחרת, הועבר אלינו נער בן 16 מבית חולים אחר, שהגיע עם תמונה דלקתית קשה אחרי קורונה. זה הדליק אצלנו נורה אדומה. מאז יש עוד ועוד ילדים כאלה, שמגיעים בחלקם לטיפול נמרץ וחלקם למחלקות הילדים הרגילות, עם תופעות דומות: עלייה במדדי הדלקת ובגורמי הקרישה, חלקם הגדול סובלים מכאבי בטן ומכשל לבבי. אצל חלקם יש פריחה ותופעות נוירולוגיות שונות. החולה הצעיר ביותר שלנו ברמב"ם היה בן עשר, אבל בארץ היו מטופלים גם בני שבע ויותר צעירים".
איך מטפלים בחולים האלה?
"מדובר במחלה רב-מערכתית מסכנת חיים, שהבסיס לה הוא פעילות דלקתית גדולה מאוד. לכן אנחנו נותנים נוגדנים ממחלימי קורונה וסטרואידים. לאחרונה יש פרסומים על טיפול בתרופות ספציפיות. אנחנו עוד לא נתנו תרופות כאלה. לשמחתנו, למרות שזו מחלה מסכנת חיים, הסיכוי של הילדים האלה להחלים מאוד טוב. אם אתה תופס אותה בזמן ומטפל בה כמו שצריך, הרוב המכריע של הילדים שורד את זה. לפני חודש וחצי הגיע אלינו נער בן 17 אחרי מחלת חום של מספר ימים. הוא הגיע לחדר המיון עם כאבים עזים מאוד והתמוטט. העלינו אותו מיד על אקמו, והוא התאושש מהר מאוד. אחרי ארבעה ימים הוא כבר לא נזקק למכשיר ואתמול הוא בא לבקר אותנו על הרגליים".
הנער הזה הוא יזן שלבק, בן 17 משפרעם. בתחילת ינואר חש שלבק ברע. כשמצבו לא השתפר לקחו אותו הוריו לרמב"ם, שם קרס. "היה לו חום גבוה מאוד, 41-40 מעלות", מספרת בת דודתו שליוותה אותו, רולא יוסף מוחמד. "ההורים שלו החליטו לקחת אותו למיון, והוא הגיע לשם על הרגליים. אבל באמצע הדרך הוא אמר לאמא שלו 'איי, כואב לי', והתמוטט. זה קרה תוך כמה דקות".
המצב של שלבק הידרדר במהירות. הוא חוּבר לאקמו, מכונת לב ריאה, כשהוא מורדם ומונשם. במשך ימים נלחם על חייו. בבית החולים גילו הרופאים כי חלה בקורונה זמן קצר קודם לכן. "לכולנו הייתה הרגשה שזה הסוף", מספרת מוחמד. אבל הסוף דווקא היה טוב. אחרי כמה ימים התאושש שלבק וחזר לעצמו. הוא שוחרר מבית החולים תוך זמן קצר. "כולנו היינו מוכנים לבשורה המרה, אבל יזן התאושש וחזר הביתה. זה כוח עליון, שהוא החלים ככה", מסכמת בת הדודה.
5 צפייה בגלריה
יזן שלבק. נלחם על חייו במשך ימים
יזן שלבק. נלחם על חייו במשך ימים
יזן שלבק. נלחם על חייו במשך ימים
(צילום: רולא יוסף מוחמד)
התסמונת הזו תוקפת גם ילדים צעירים יותר, ואפילו תינוקות. בבית החולים שערי צדק, שנמצא בלב אזור ההתפרצות בירושלים, אושפזו השבוע שני ילדים, בן ובת, בני חמש ושמונה, עם חשד לתסמונת הדלקתית הזו. "שני הילדים הגיעו עם תסמינים אופייניים למעורבות מערכת העיכול, שלשולים או כאבי בטן והקאות, קוצר נשימה ואודם בעיניים", מספר ד"ר גיורא וייזר, מנהל מיון הילדים בבית החולים. "בדיקות המעבדה שלהם הראו מדדי דלקת מאוד גבוהים, ושניהם כמובן אושפזו. לפחות אצל אחד מהם היה ממצא ברור שהעיד על פגיעה לבבית, והוא מטופל בסטרואידים.
"לפני שלושה שבועות היה אצלנו תינוק בן פחות משנה שסבל מפגיעה לבבית נרחבת ביותר כתוצאה מהתסמונת הזו. הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ ונזקק לטיפול רפואי משמעותי".
הדיווחים על ילדים חולים במחלה, אומר ד"ר וייזר, מתרבים משבוע לשבוע. "לפני חודשיים-שלושה היה גל ראשון של ילדים שסבלו מהתסמונת הזו. חלקם היו חולים קשים, וכמה מהם אפילו טופלו באקמו. הרושם שלנו כעת הוא שמספר המקרים נמצא שוב בעלייה ברורה. היו עשרות כאלה, לכל הפחות. בקבוצת חדרי המיון של הילדים בווטסאפ מדוּוחים על שניים-שלושה מקרים כאלה כל יום-יומיים. בסוף זה עניין סטטיסטי, ככל שיותר ילדים נדבקים בקורונה, נראה יותר ילדים עם התסמונת הזו. למרבה המזל, כל הילדים שטופלו אצלנו עד היום הלכו הביתה בלי נזקים משמעותיים. חשוב לומר להורים שילדיהם החלימו מקורונה שאם הם מפתחים משהו משמעותי יותר ממחלת חום, הם צריכים לגשת לרופא".
ואכן, ד"ר בן ארי מרמב"ם מזהיר מפספוסים באבחון של התופעה החדשה, בעיקר במרפאות שבקהילה. "זו תופעה שצריך להכיר אותה", הוא אומר. "אם אתה לא ער אליה ולא בודק את הילד, אפשר בהחלט לפספס כשל לבבי, בעיקר כשחלק גדול מהילדים לא מגיעים עכשיו לרופא, ומטפלים בהם דרך הטלפון. בדרך כלל זו מחלה שמופיעה אחרי קורונה, אבל חלק מהילדים לא יודעים בכלל שנדבקו".
אז לְמה ההורים לילדים שהחלימו צריכים לשים לב במיוחד?
"סיפור של חום שנמשך כמה ימים וכאבי בטן קשים צריך לעורר חשד שמדובר בתסמונת הזו".
אבל לא רק התסמונת הדלקתית מופיעה בקרב יותר ויותר ילדים שהחלימו מקורונה. גם מקרים של תופעות קשות אחרות מצויים בעלייה, עד כדי כך שברוב בתי החולים הגדולים בישראל נחנכו לאחרונה מרפאות לילדים מחלימי קורונה. לצד המרפאות למבוגרים, שמטפלות בנפגעי המחלה כבר חודשים ארוכים, גילו לאחרונה שתופעות הפוסט-קורונה או הלונג-קוביד, אלה המוכרות לנו היטב, מופיעות גם בקרב ילדים. תשישות ועייפות, בלבול, קשיי ריכוז ונשירת שיער - כל אלה לא פסחו גם על המחלימים הצעירים, ולעיתים הן קשות יותר בהשוואה למבוגרים.
בבית החולים לילדים הגדול בישראל, מרכז שניידר של שירותי בריאות כללית, מטפלים כיום ב-50 ילדים כאלה, והמספרים גדלים בהתמדה. "הביקוש לשירותים שלנו עלה בגל השלישי מאוד", מספרת ד"ר ליאת אשכנזי-הופנונג, מנהלת אשפוז יום בבית החולים. "בהתחלה היו לנו 20 ילדים בשבוע, ועכשיו, לצערי, כבר יש תורים עד מאי. אנחנו עומדים להגדיל את השירותים האלה כדי להציע מענה יותר מהיר למי שמאוד זקוקים לו".
אשכנזי-הופנונג, מנהלת מרפאת המחלימים, לא אוהבת את השם שניתן לשירות החדש והמבוקש שהיא אחראית עליו, "כי הדבר האחרון שהחולים מרגישים הוא שהם החלימו". לכן, היא אומרת, המונח לונג-קוביד יותר מדויק. אבל מתברר שלא רק המונח הראוי שרוי בערפל, אלא גם המחלה עצמה, ובעיקר ביטוייה בקרב חולים צעירים.
"לאורך השנה האחרונה הכרנו יותר ויותר את המחלה, והבנו יותר את המרכיבים הדלקתיים שלה. אבל למרות שהתמונה מאוד התבהרה לגבי המהלך החריף של המחלה, נושא הסיבוכים שלה עדיין לא בהיר לנו", היא אומרת. "הילדים המחלימים הם נושא שאנחנו רואים רק את תחילתו, ועדיין לא מבינים את סופו ואת ההיקף שלו. אני מקווה שבעוד כמה חודשים, אחרי הגל הנוכחי, נהיה יותר חכמים, ונבין אותו יותר לעומק".
מרפאת הילדים המחלימים - סליחה, המתמודדים עם לונג-קוביד - של ד"ר אשכנזי-הופנונג החלה לפעול בנובמבר האחרון, ומאז הביקוש רק הולך וגדל. "בהתחלה לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים", היא אומרת. "בזמן שמרפאת המבוגרים כבר טיפלה במאות אנשים, לא ידענו מה אנחנו עומדים לפגוש אצל ילדים. זו מחלה חדשה עם תורה חדשה. מבין מחלות הילדים אין שום נגיף אחר, פרט לקורונה, שגורם לתלונות כאלה".
שלושה חודשים מאוחר יותר, אשכנזי-הופנונג כבר יודעת לאפיין את החולה הטיפוסי. "ברוב המקרים מדובר בילדים בני יותר מ-12, שסובלים מקוצר נשימה במאמץ ומאי-סבילות לביצוע מאמצים. אצל חלק מהילדים, זה מלווה בתלונות של דופק מואץ, חלקם סובלים מכאבים בחזה. הם אומרים, 'אין לי אוויר. אני לא מסוגל לבצע דברים פשוטים'. לא מדובר בריצה, אפילו הליכה של חמש דקות, עלייה במדרגות או סחיבה של שקיות כבדות קשות להם. דברים יום-יומיים שהם קצת יותר מלשבת על הספה, גורמים לקושי ולקוצר נשימה. זה פוגע קשות בתפקוד שלהם".
כרבע מהמטופלים שלה, היא מספרת, היו פעילים מאוד בספורט תחרותי: שחייה, כדורסל וכדורגל. "לפעמים יש טענות של קולגות מהמקצוע שלנו, שאומרים, 'פוסט-קוביד זה בראש'. בשלב הזה אני יכולה להגיד בצורה חד-משמעית שזה לא בראש. הילדים האלה מאוד רוצים לחזור לפעילות רגילה, אבל הם לא מצליחים. יש לנו ילדה חמודה, שמגיעה לאימון כל שבוע ויושבת על הספסל, כי היא לא מסוגלת לזוז. מהניסיון הרפואי שלי אני מזהה מיד שמדובר בסבל ממשי".
חוץ מהעייפות ומהתשישות, ילדים מתלוננים על עשרות תופעות נוספות, מנשירת שיער עד איבוד משקל קיצוני. "יש ילדים שאיבדו רבע ממשקל הגוף שלהם, חלקם כתוצאה מתסמינים של מערכת העיכול, כמו הקאות, שנמשכים חודשים, ואחרים בגלל ירידה בתיאבון, שנגרמה אולי בגלל אובדן חוש הטעם והריח. אצל חלקם החושים האלה חזרו בצורה מוזרה: הם מריחים ריח של סיגריות. ריח שרוף. היה ילד שאמר לי שהמים בתמי 4 לא טעימים לו יותר. ילד אחר לא מסוגל יותר לאכול ביצים. הם נהיים בררניים יותר באוכל, וגם זו תופעה שיכולה להשפיע לרעה על התזונה שלהם. יש ילדים שסובלים מכאבי שרירים קשים. תלונה אחרת שאנחנו שומעים הרבה היא נימולים, תחושה של יד או רגל שנרדמות בתדירות שלא הייתה להם לפני הקורונה. יש גם הרבה תלונות על הפרעות שינה וסיוטים בלילה".
מה לגבי קשיי ריכוז?
"קשיי ריכוז הם משהו שקשה מאוד להעריך, כי הילדים לומדים בזום, ולכולם יש קשיי ריכוז. זה משהו שקשה לנו לכמת, ולכן אני נזהרת לומר עד כמה זה משפיע מבחינת הקוגניציה".
כמומחית במחלות זיהומיות של ילדים, את יכולה להעלות בדעתך הסבר אפשרי לכל שלל התופעות האלה?
"הקורונה הוא וירוס 'מרתק', במובן הזה שהוא שונה. נגיפי קורונה אחרים, כמו הסארס או המרס, מוגבלים למערכת הנשימה. כאן, גם במחלה החריפה הנגיף הזה פורץ גבולות. אין ספק שהנגיף מערב את המערכת הנוירולוגית ואת מערכת הדם. בזה הוא קצת מזכיר נגיף אחר, אפשטיין-באר, שגורם למחלת הנשיקה, ויכול לגרום גם לעייפות כרונית. אבל העוצמה של הקורונה גדולה בהרבה, כי גם אחרי מחלת הנשיקה אין תלונות כאלה בילדים. זה בהחלט חריג".
המטופל הצעיר ביותר במרפאה של אשכנזי-הופנונג היה פעוט בן שלושה חודשים. "הוא אושפז בגלל קוצר נשימה, ועד היום, כשהוא כבר ארבעה או חמישה חודשים אחרי המחלה, הוא עדיין סובל מקוצר נשימה מאוד משמעותי. זה חד-משמעית קשור לקורונה, לא מצאנו סיבה אחרת לבעיה שלו. טיפלנו גם בילדה בת שלוש, שלא מפסיקה להשתעל חודשים מאז שחלתה. בהתחלה חשבתי שיגיעו לפה רק ילדים שהיו מאושפזים בשניידר, אבל הרוב המוחלט של המטופלים שלנו בכלל לא אושפז. המחלה הראשונית שלהם הייתה קלה. אצל הרוב המוחלט אין קשר בין חומרת המחלה הראשונית לסימפטומים ממושכים. דווקא כשהם החלימו, מופיעים הסימפטומים של החולשה וקוצר הנשימה. המחלה קלה - ההחלמה קשה".
מחלה קלה - החלמה קשה, זה בדיוק מה שקרה לפלג זמיר בן ה-12. הוא תלמיד כיתה ז' מרמת-השרון, שנדבק בנגיף ביולי. כמו רוב הילדים, המחלה עברה עליו די בקלות: קצת כאבי בטן קלים, וזהו. אבל באוקטובר, שלושה חודשים אחרי שהבריא, משהו השתבש פתאום.
"הילד היה גמור לחלוטין, ברמה שהוא לא היה מסוגל לצאת מהמיטה", מתארת אמו, חגית. "הוא לא היה יכול לצאת החוצה, להוריד את הכלב, לשחק במחשב. אפילו לאכול הוא לא היה מסוגל, מרוב תשישות. הוא איבד שישה קילו בחודש. הוא בקושי היה מסוגל לטפס במדרגות. פעמיים בשבוע הלכתי איתו לרופא, עשו לו בדיקות דם ולא מצאו כלום. בסופו של דבר, ביקשתי הפניה למרפאת קורונה בשניידר. שם פגשנו המון ילדים במצבו. ילדים שרזו המון, שאיבדו כל טיפת אנרגיה שהייתה להם בגוף. זה היה מאוד מרגיע לגלות שאנחנו לא לבד, ושיש עוד המון ילדים במצבו".
פלג עבר בדיקות מקיפות, וקיבל תוכנית פעולה שמותאמת למצבו. "תצא עם הכלב, תלך מאה מטר, דברים ברמה הזו", מספרת חגית. "הוא התקדם בצעדים קטנים, אבל אפילו בזום היה לו קשה להיות".
גם היום, חודשים לאחר מכן, פלג מרגיש את תסמיני המחלה, "אבל התיאבון חזר לעצמו, והוא כבר מסוגל לצאת עם הכלב", מדווחת חגית. ופלג עצמו מוסיף: "אני מרגיש יותר טוב, אבל עדיין לא רגיל. אני עדיין חלש וכל הזמן קר לי".
רוב הילדים שלקו בתסמונות הלונג-קוביד, מגיעים לטיפול רק אחרי סבל של חודשים ארוכים, שנמשך מאז שהמחלה חלפה. כדי לוודא שלא מדובר בשאריות של המחלה החריפה, ממליצה ד"ר אשכנזי-הופנונג להמתין שישה שבועות לפני שפונים לבירור. אחרי פרק הזמן הזה, כל ילד שמגיע לכאן, יעבור סט רחב של בדיקות כדי לברר אם הוא סובל מממצאים שניתן לטפל בהם.
"אם יש ממצא בצילום או בתפקודי ריאות הוא יפגוש רופא ריאות שיעריך וינסה טיפול. יש לנו מספר ילדים שהתחילו להם טיפול במשאפים. בהיבט הלבבי, לכולם עושים אק"ג, ושוקלים אקו לב, אם הילד רוצה לחזור לספורט תחרותי. לפי התלונה נעשה הולטר, מעקב אחר קצב הלב. היו לנו לא מעט ילדים שהיו להם תלונות על דופק מואץ. בנוסף, אנחנו מבצעים הערכה של פיזיותרפיסטית, לבדוק כוח שרירי. כל ילד נפגש גם עם עובדת סוציאלית כדי לתת התייחסות לעומס הרגשי של בידוד, של אולי שיימינג אחרי מחלה. מי שזקוק לכך גם מקבל התערבות בתחום הפסיכולוגי".
5 צפייה בגלריה
ד''ר ליאת אשכנזי-הופנונג מבית החולים שניידר
ד''ר ליאת אשכנזי-הופנונג מבית החולים שניידר
ד''ר ליאת אשכנזי-הופנונג מבית החולים שניידר
(צילום: יובל חן)
אילו ממצאים אופייניים זיהיתם בבדיקות שערכתם עד כה?
"באספקט הלבבי לא זיהינו בעיות מיוחדות, למרות שחלק מהילדים הופנו לאם-אר-איי של הלב, בגלל שהתלונות היו כל כך משמעותיות. אצל עשרה עד 20 אחוז מהילדים מצאנו ממצאים ריאתיים לא תקינים. מצאנו בשיעורים מאוד גבוהים רמות ברזל נמוכות והתחלנו טיפול בברזל. אצל כעשרה אחוזים מהילדים, היו אנזימי שריר גבוהים ברמה גבוהה וחריגה שמחייבת מעקב".
אמצעי הטיפול בשלל תופעות הלונג-קוביד עדיין מוגבלים. איך בכל זאת עוזרים לילדים הללו, שנמצאים במצוקה גדולה, ומספרם הולך ומאמיר? "הדבר הראשוני והבסיסי ביותר הוא להכיר במצב שלהם", אומרת אשכנזי-הופנונג.
"להגיד להם בצורה ברורה שזה לא בראש שלהם, שזה אמיתי. שיש עוד ילדים מוכשרים וחכמים כמוהם, שסובלים מאותן בעיות. להכרה הזו יש משמעות גדולה. אצל אלה שהתוצאות חושפות ממצאים שהם בני טיפול, אנחנו מתאימים את הטיפול הנדרש, כמו משאפים, טיפולים אנטי-דלקתיים שמכוונים לריאות, או ברזל. במובן הפרקטי, הם יוצאים מפה עם סולם מאמץ הדרגתי, שמעודד אותם לחזור לשגרה. ילד שלא היה מסוגל בכלל לשבת בזום, ואחרי התערבות שלנו נכנס לשיעורים מדי פעם, זו התקדמות גדולה".
מה לגבי המצוקה הנפשית אצל ילדים כאלה, שלמעשה נשארו מוגבלים אחרי מחלה קלה?
"זו אחת השאלות שעליהן עדיין אין לנו תשובה: האם המצוקה הנפשית של מחלימים שונה מזו של כל ילדי ישראל בקורונה. ייקח לנו זמן להשוות בין שתי האוכלוסיות ולראות את ההבדלים. לא ראינו חרדה או דיכאון מובהקים. את הקושי המובן של הילדים האלה לחזור לשגרה אנחנו מעדיפים להגדיר כ'תסמונת הסתגלות'".
גם בתוך הקהילה הרפואית, עוד לא בטוחים בדיוק איך לאכול את השלכות הפוסט-קורונה בילדים. בשלב הנוכחי, לצד הרופאים שמשוכנעים כי מדובר בסדרה של תסמונות חדשות, יש שמעדיפים לחכות למחקרים ארוכי טווח יותר, כדי להחליט. "יש משהו בקורונה שהופך כל תלונה לדרמטית", אומר ד"ר איתי פסח, מנהל בית החולים ספרא לילדים בשיבא.
"כל ילד שהיה אי פעם חיובי ומפתח איזה תסמין, מיד אומרים שזה פוסט-קורונה, ויש הרבה אנשים שמתעסקים בזה. מצד שני, יש קבוצה אחרת שטוענת שהרבה מאוד מהתופעות שרואים קיימות בילדים באופן כללי, בטח בתקופה מורכבת כמו עכשיו, ואין לנו מספיק דאטה לקבוע שזה פוסט-קורונה. אני עוד לא ראיתי נתונים חד-משמעיים שמראים כמה פוסט-קורונה יש בילדים. אין לי ספק שזה דבר אמיתי, אבל האם כצעקתה? אני לא בטוח. גם התסמונת הדלקתית בילדים, שהיא ברורה ומוגדרת, עדיין נדירה מאוד, ואפילו במקומות שבהם יש התפרצות גדולה של הווריאנט הבריטי עוד לא הוכיחו שיש שכיחות יותר גבוהה של התסמונת הזו. אנחנו נמצאים בתוך הגל הגדול של המוטציה חודשיים, אני מניח שבעוד כמה חודשים נדע בוודאות מה ההיקף האמיתי של התופעה הזו".
אבל נועה (לבקשת המשפחה, השם בדוי) בת ה-15, ממש לא צריכה לחכות כמה חודשים בשביל לדעת שמאז הקורונה, היא לא מצליחה לחזור לעצמה. "אומרים שקורונה זו מחלה קלה בילדים", אומרת השבוע אמה, "אבל הילדים שלי - יש לי ארבעה, מגיל תשע עד 18 - כולם חלו מאוד, עם חום גבוה, כאבי בטן וכאבי שרירים".
נועה חלתה קשה מכולם. "שבועיים היא בכלל לא יכלה לצאת מהמיטה, וירדה המון במשקל, והיא גם ככה ילדה רזה. לפני הקורונה היא הייתה רקדנית. ארבע פעמים בשבוע היא רקדה באופן מקצועי, וחוץ מהריקוד עוד הייתה המון באימונים נוספים ובחדר כושר. אבל מאז שחלתה, היא לא מסוגלת לחזור לשום פעילות. אפילו לא לשיעור ספורט של בית הספר. יש לה כאבי שרירים מטורפים, והיא סובלת מכאבי בטן כרוניים. מרוב בחילות וכאבי בטן היא לא מצליחה לאכול. כל דבר קטן גורם לכאבים קשים. בשלב מסוים רצו לאשפז אותה מחשש שתתייבש".
גם הזיכרון של נועה, מספרת האם, נפגע מאוד. "היא לא זוכרת דברים בסיסיים. דברים בהיסטוריה שידעה פעם, היא צריכה לשאול שוב ושוב. יש עוד דבר שמאוד מטריד אותי: היא מתבלבלת במילים. במקום מילה אחת היא אומרת מילה אחרת. בגלל הקושי שלה, היא סופר-לחוצה בלימודים. לפני שחלתה היא הייתה תלמידה טובה. עכשיו היא שוכחת את החומרים. הכל פשוט יוצא לה מהראש. בגלל הבעיות האלה, איבחנו אצלה עכשיו בעיה של קשב וריכוז. אבל היא מעולם לא סבלה מזה קודם".
למרות שהיא זכאית לתעודת מחלים, נועה עדיין רחוקה מלנצח את הקורונה. "התסמינים שלה מעולם לא חלפו, ואני לא יודעת אם ומתי הם יעברו אצלה", אומרת האם. "היא מאוד מתוסכלת מהמצב הזה. לפני כמה שבועות היא יצאה להליכה ארוכה עם התנועה, וצילצלה בבכי מהדרך שאבוא לקחת אותה הביתה. מצאתי אותה יושבת, מפורקת, על המדרכה. אם לא היינו מגיעים לשניידר המצב היה גרוע בהרבה. לפחות שם פגשנו הרבה ילדים עם תלונות דומות, והבנו שזה לא בראש שלה. המצב לא פשוט, וכל יום אני צריכה להזכיר לעצמי לקחת את הדברים בפרופורציה".
ואיך עושים את זה?
"אני מזכירה לעצמי שזה לא מצב מסכן חיים, תודה לאל. יש מחלות גרועות משלה".
פורסם לראשונה: 07:28, 12.02.21