תבע לבטל הסכם גירושין בגלל "מצב נפשי"

גבר דרש לשנות את ההסכם שבמסגרתו ויתר על זכויותיו בבית. השופט דחה אותו וציין: "דומה שהרקע לפרידה – יחסים שניהל הבעל עם אחרת"

עו"ד טלי בן יקיר | פסקדיןפורסם: 01.03.21 , 11:22

בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר נגד גרושתו ובמסגרתה דרש לבטל את הסכם הגירושין שעליו חתמו, ובו ויתר על זכויותיו בבית המגורים המשותף. השופט בן שלו קבע שהבעל לא הוכיח שמצבו הנפשי באותה תקופה לא אפשר לו לקבל החלטות מושכלות.

בני הזוג נישאו ב-2007 והביאו לעולם שני ילדים. בינואר 2019 אושר בבית המשפט למשפחה הסכם גירושין כולל ביניהם, שהסדיר בין היתר את המשמורת (אצל האם) ואת המזונות, ונקבע בו כי מלוא הזכויות בבית המגורים יועברו לאישה. עוד נקבע כי האישה מוותרת על זכותה לכתובה ועל כספי פנסיה וזכויות סוציאליות שמגיעים לבעל.

כחמישה שבועות אחר כך הם התגרשו ובסמוך לאחר מכן הבעל הגיש בקשה לביטול הסכם הגירושין. הוא ייחס לאישה תרמית ועושק "חמורים" שהובילו אותו לדבריו כריתת ההסכם. הבעל הוסיף כי מדובר בהסכם דרקוני ומקפח, שנחתם כשסבר שהוא מיוצג על ידי בא כוח האישה. הביטוי המשמעותי לכך הוא לדבריו העובדה כי כלל הרכוש שצברו הצדדים הועברו לידי האישה, תוך שהוא נושא לבדו בחובות המשותפים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הוא ציין עוד כי במועד עריכת ההסכם מצבו הנפשי היה קשה, בין היתר לנוכח מעורבותו בתאונה ומהלכים משמעתיים שנאלץ לעבור במקום עבודתו, מה שהוביל לניצולו על ידי האישה.

האישה טענה מנגד כי מדובר בהסכם שגובש על ידי שני הצדדים בנפש חפצה ורק בדיעבד, בעקבות ייעוץ שקיבל, עתר הבעל לבטלו, בשל רצון לערוך מקצה שיפורים. היא הדגישה את אופיו המיוחד של הסכם הגירושין הכולל חיובים שלובים, מה שמוביל לנטל ראיה ושכנוע מוגברים על העותר לבטלו.

לדבריה, שיקול מרכזי שעמד בבסיס תהליך קבלת ההחלטות מטעם הבעל היה מודעותו להתנהגותו ולאחריותו לפירוק התא המשפחתי, לאחר שלדבריה שניהל קשר עם אחרת.

ואכן, השופט בן שלו קיבל את עמדת האישה והבהיר כי על מי שמבקש לבטל הסכם גירושין כולל שאושר וקיבל תוקף שיפוטי, מונח נטל ראיה ושכנוע כבדים. עוד ציין השופט כי תמוה מדוע התובע ביקש לאשר את ההסכם בבית המשפט אף שגם לגרסתו גילה כי בא כוח האישה לא מייצג אותו טרם האישור.

זאת ועוד, עיון בהליך המשמעתי שנערך לבעל מעלה כי הוא לא היה במצב תודעתי מעורפל או כזה שיכול היה למנוע ממנו לקבל החלטות מושכלות. בהקשר זה נכתב כי מובן שתקופה בה נאלץ אדם להתמודד עם הליכי גירושין ועם הליכים משמעתיים במקום עבודתו אינה תקופה קלה אך המרחק בין סערת רגשות לבין מצב נפשי שיכול להוביל לקביעה לפיה "לא נעשה דבר", רב מאוד.

בנוסף נדחתה טענת התובע שלפיה מדובר בהסכם מקפח: "דומה שהרקע או לכל הפחות הזרז לפרידת הצדדים ולגירושיהם היה מערכת יחסים אינטימית שקיים התובע עם אחרת". הוא הדגיש כי לעניין זה יש נפקות של ממש גם בראי ההתחשבנות הכלכלית שבין הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם.

כך, בין היתר, כנגד הוויתור של הבעל על הבית ויתרה האישה על חלקה בזכויותיו הסוציאליות, הפנסיוניות והכספיות המשמעותיות שנצברו במהלך השנים. בסופו של דבר דחה השופט את התביעה וחייב את הבעל בהוצאות בסך 20 אלף שקל.