נכדה של דיירת מוגנת שמתה תפונה מהדירה

האישה טענה שזכות המגורים הועברה אליה מאחר שגרה עם סבתה. אלא שהתנהלותה ועדות המטפלת הסיעודית שכנעו את השופט שזו לא האמת

עו"ד דליה בן נון עשהאל | פסקדיןפורסם: 07.03.21 , 08:15

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש בעלי דירה בשכונת התקווה בעיר נגד נכדתה של דיירת מוגנת שגרה בנכס עד מותה. השופט עמית יריב קבע שהנכדה לא הוכיחה שהתגוררה עם סבתה בחצי השנה האחרונה לחייה - ומשכך אינה זכאית לגור בדירה.

בתביעה שהגיש בעל הדירה בתחילת השנה שעברה הוא טען כי לאחר שהסתיימו ימי האבל על פטירת הסבתא הוא ביקש לפנות את הדירה אבל הנכדה סירבה ועברה להתגורר בה יחד עם בעלה וילדיה תוך פלישה והסגת גבול.

הוא עמד על כך שלנכדה אין זכות לגור בדירה משום שלא גרה בה עם סבתה. בנוסף לפינוי הוא ביקש לחייב אותה ואת בעלה לשלם לו דמי שימוש עבור המגורים בדירה עד ליום הגשת התביעה.

אילוס אילוסטרציה בית משפט (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הנכדה, עורכת דין במקצועה, טענה כי ב-2018 הנישואים שלה נקלעו למשבר והיא גם הרגישה שמשהו לא בסדר עם המטפלת של סבתה, ולכן עברה להתגורר איתה. משכך, לטענתה, היא עומדת בתנאים לקבלת זכות הדיירות המוגנת.

אבל השופט עמית יריב דחה את טענותיה ומתח ביקורת חריפה על התנהלותה. הוא הפנה בין היתר לעדות המטפלת הסיעודית של הסבתא שלפיה הנכדה מעולם לא התגוררה בדירה ולא היו לה שם חפצים הכרחיים כמו מיטה, בגדים, כלי רחצה, מוצרי מזון וכדומה.

בפסק הדין צוין כי הנתבעת עשתה מאמצים רבים להטיל דופי במטפלת אלא שהתנהלות זו רק הדגישה את החסר בראיות טובות להוכחת המגורים בדירה.

השופט ציין כי הנתבעת החתימה את המטפלת על תצהיר שלפיו היא ישנה בדירה פעמיים-שלוש בשבוע. המטפלת טענה שהייתה בטוחה שזה מסמך שקשור לפיצויי פיטורים אבל השופט קבע כי גם בהנחה שהתצהיר אמיתי הוא דווקא שולל את זכאות הנכדה. זאת משום שעולה ממנו כי ארבע פעמים בשבוע גרה במקום אחר. מכאן שלא גרה בדירה דרך קבע ואף הייתה לה דירה חלופית. הוא הזכיר כי אחד התנאים להעברת זכות דיירות מוגנת הוא היעדר מקום מגורים אחר.

בנוסף, התייחס השופט לחסרים ראייתיים שונים. המשמעותי שבהם הוא סירובה של הנכדה להציג בהליך סרטוני מצלמה נסתרת שהותקנה בדירה. "מה קל היה יותר מאשר להציג את הסרטונים, ולהוכיח כי הנתבעת הגיעה לדירה מדי ערב ויצאה ממנה מדי בוקר?", תהה.

משכך נקבע כי הנכדה לא גרה בדירה טרם מות סבתה ולא נחשבת לדיירת ממשיכה. היא ובעלה חויבו לפנות את הדירה בתום חודשיים, לשלם לתובע דמי שימוש של כ-27 אלף שקל וכן שכר טרחת עו"ד של 35 אלף שקל והוצאות גבוהות יחסית של 15 אלף שקל.

השופט הורה להעביר את פסק הדין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב מאחר שהתברר כי הנתבעת ניסתה לכאורה להרתיע עדת תביעה. "מדובר בהתנהלות חמורה ביותר", כתב.