מכבי ת"א - מכבי חיפה: השאלטר של הליגה

המפתחות של הליגה ברגליים של מכבי תל אביב. שוב, כמו בכל עונה, גם הפעם, ניצבים הצהובים ברגע המכריע על כס חורץ הגורלות. קובעים את האלופה, מכתירים את סגניתה, מכים במוליכות ללא רחם. ממרומי המקום החמישי-שישי, נוגס המועדון של לוני בצמרת. כל כך ספורטיבי, כל כך מאוחר.

מכבי חיפה תסגור את המחזור ה-29 הערב (שני) בבלומפילד (20:15, שידור ישיר בערוץ 5). ניצחון תל אביבי יצמצם את הפער בין חיפה לסגניות, לטווח נגיעה. הירושלמים יחזיקו אצבעות, האדומים מן העבר השני של הכביש ילבשו צהוב לערב אחד. ליגה שלמה צמאה לדרמה ועניין תחפש הערב תחייה מחודשת, בשורה לחודשיים הקרובים. משהו שיחזיק אותנו עירניים עד סוף חודש מאי.

מפציצי דמו

שתי המפציצות של הליגה (חיפה עם 49 שערי זכות. תל אביב עם 48) יעלו לדשא הערב. מפציצות? לא ממש. גם ממוצע שערים בינוני ביותר (פחות משני שערים למשחק) מספיק לשתיים על מנת להוביל בתחום. אצל מכבי חיפה מזנק גרף ההבקעות באיטיות ועקשנות. הקבוצה של גרנט מחלקת את שעריה בצורה מדודה וסימטרית. אצל מכבי מורכב מדד השערים בעיקר מפירוקן של ראשון לציון (עשיריה) אשדוד (חמישיה) וחולון (שתי שישיות). במשחקים שקובעים באמת: שתי הקבוצת מתקשות להבקיע. גם השיטה שונה: חיפה מאוזנת יותר. הרבה בניון ורפי כהן, קצת פראליה וקלצ'נקו. שחקני הקו הקדמי, כמו בספר של גרנט, מוציאים לפועל. אצל תל אביב, החלוצים הם בגדר בונוס. הורבאט, גולדברג וביטון מפנים את האזור המסוכן לטובת שחקני הקו השני: דגו, נמני ובנין.

עניין של יום

וכשזה עובד בשביל הצהובים - זה מצוין. הדוגמא הטובה מכולן היא ניצחון ה-0:2 על בית"ר ירושלים. אולי התצוגה הקבוצתית המופלאה של העונה הנוכחית. חלוצי מכבי פינו את המגרש לטל בנין של פעם. כשזה לא עובד - מכבי מתרסקת. דוגמאות לא חסרות. נזכיר רק את ה-3:0 המביש בבית, נגד אותה חיפה. משחק שהסתיים בהשלכת בלוקים מיציאי בלומפילד הצהובים ובשירת : "ביזיון, ביזיון". באותו משחק, איבדה מכבי את אמצע המגרש לחלוטין.

מלחמה בצנטרום

במלים פשוטות: מרכז השדה של בלומפילד עשוי להיכנס ממחר לתהליך שיקום ארוך. הדשא הירוק עלול להישחק ממלחמת החפירות שתערך סביב עיגול הסיד. טל בנין וריימונדאס ז'אוטאוטאס, אולי שני הקשרים האחוריים הטובים בנמצא, יתכתשו על השליטה בצנטרום. התל אביבי, מסיים עונה של פציעות וג'ט לג בקול תרועה. החיפני, כבר משריין מקום בקו היצוא של יענקל'ה שחר. לשנה הבאה באירופה האמיתית.

ריח של רשת

עדיין באמצע, אבל מעט קדימה: נמני ודגו פוגשים את בניון ופראליה. תענוג. כמה איכות גלומה בשתי הקבוצות, כמה מעט ראינו מכל זה העונה. פראליה ונמני יקבלו אחריות ניהולית כבדה יותר, דגו ובניון יזכו למעט יותר חופש. שני הצעירים המוכשרים יסחבו מעט לכנפיים. שם החופש (היחסי) ממלחמות המרכז, שם השפיץ של הרחבה, הריח של הרשת.

פאזל

ההגנה של חיפה יציבה יותר מזו של תל אביב. זה לא חדש. הקומבינציה של בנאדו ואוסטרובסקי מניחה את הדעת יותר מברומר ושלח. בהתקפה, יעדיף ניר לוין את הורבאט לבדו כשגולדברג תומך מעט מאחור. בחיפה, ישלח גרנט הפעם ליציע את קלצ'נקו. רפי כהן יחזור לחוד לצד יניב קטן. חרזי יתפוס את הכנף הימנית במקום ז'אנו.

ההרכבים

תל אביב: שטראובר; ודז'ינסקי, ברומר, שלח, בן דיין; בנין, צרפתי, דגו, נמני, גולדברג; הורבאט.

חיפה: דווידוביץ'; חרזי, בנאדו, אוסטרובסקי, קייסי; ז'וטאוטאס, מיכאלסקי, פראליה, בניון; קטן, רפי כהן.