בין פסיפס לבחירות

פְּסֶפוֹלוֹגְיָה הוא חקר דפוסי הצבעה של בוחרים באמצעות ניתוח משאלי דעת קהל או תוצאות בחירות (מילון אבניאון). זהו תחום לימודים במדעי החברה, במסגרת פוליטיקה וממשל, שהוקם לראשונה בשנות החמישים של המאה ה־20 במכללת נופילד באנגליה. אז מה הקשר לפסיפס?

המילה "פסיפס" נכנסה לשפה העברית דרך כתבי חז"ל, יחד עם מילים רבות אחרות שמקורן ביוונית. כך למשל: "רבי אלעזר בן שמוע אומר, שלוש מידות בתלמידי חכמים: אבן גזית, אבן פינה, אבן פסיפס(...) אבן פסיפס כיצד, זה תלמיד ששנה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות. כשתלמיד חכם נכנס אצלו, שואלו במדרש אומר לו, בהלכות אומר לו, בתוספתות אומר לו, באגדות אומר לו. וזהו אבן פסיפס שיש לה ארבע פיות מארבע רוחותיה" (מסכת אבות דרבי נתן, נוסח א פרק כח). המילה מופיעה גם בשמות רבה, פרשה י, סימן ג' וגם בילקוט שמעוני (מימי הביניים), תורה, פרשת דברים, רמז תתב.

אלא שבשפה היוונית הייתה אז למילה פסיפס משמעות נוספת והיא - "הצבעה". בתקופה הקלאסית ביוון העתיקה (המאות 4-6 לפנה"ס) הייתה האקלסיה, אסיפת העם האתונאית, עמוד השדרה של הדמוקרטיה. היא הייתה הגוף הריבוני והמחוקק, וחבריה לא נבחרו כפי שנהוג בדמוקרטיה ייצוגית, אלא היו כל אזרחי אתונה. האזרחים שהשתתפו באסיפות היו זכאים לדבר ולהציע הצעות בפני המליאה ולהצביע על הצעות שעמדו על סדר היום, כגון חוקים ונהלים, לרוב בהרמת ידיים. אופן הצבעה אחר באסיפת העם נקרא אוסטרקיזם ונועד להכרעה במאבקים פוליטיים. בפועל, הוא היה בשימוש בעיקר לצורך קבלת החלטה על אזרח שיורחק מהעיר כי היווה איום על הדמוקרטיה. ההצבעה נעשתה באמצעות שברי חרס (אוסטרקון, ביוונית) עליהם רשם או חרט כל מצביע את שם המועמד שבחר להרחקה, והמורחק היה מי ששמו נזכר במספר החרסים הגדול ביותר. זה לא היה הליך משפטי.

ואולם, אופן ההצבעה הקדום, שהיה בשימוש הנפוץ ביותר, היה באמצעות 'אבני הצבעה - פספיזמה’ מלשון פּסֶפוֹס, מילולית: חלוק נחל. בחלק מההצבעות נעשה שימוש באבנים בעלות צבע שונה - אבן לבנה סימנה "כן", אבן שחורה סימנה "לא". המצביעים הכניסו, כל בוחר את האבן שלו, לכד גדול, שבסוף התהליך נשבר וההכרעה נעשתה בהתאם למספר האבנים הגדול בעלות אותו הצבע.

אחד התיאורים המוקדמים ביותר של הצבעה באמנות נמצא על אגרטל יין יווני, עשוי חרס, מסוף המאה ה־5 לפנה"ס. מתוארת עליו ההצבעה שערכו ראשי הצבא היווני, בעיצומה של מלחמת טרויה, שנועדה להכריע מי יזכה לקבל את המגן המופלא של הגיבור אכילס שנהרג זה עתה בקרב. השניים שטענו לזכות עליו היו איאס, שנחשב לאמיץ שבגיבורי היוונים, ואודיסאוס, מלך איתקה.

עד כאן על הקשר בין המילה פסיפס למשמעותו ביוונית כהצבעה. נותר רק להסביר על שום מה אנחנו קוראים בשם זה גם לאבנים הקטנות והצבעוניות, לרוב רבועות, שיוצרות שטיחי אבן נהדרים על רצפות וילות, כנסיות, בתי כנסת ומבנים אחרים. הסיבה היא שרצפות הפסיפס הקדומות בעולם היווני היו עשויות חלוקי נחל, כנראה בהשפעת אמנות שפרחה במאות ה־7-8 לפנה"ס בממלכת פריגיה שבמרכז טורקיה. במאה ה־4 לפנה"ס נוצרו כמה מהיפות שברצפות הפסיפס היווניות מסוג זה, בארמון המפואר של פיליפוס השני מלך מקדוניה, אביו של אלכסנדר הגדול, בעיר הבירה שלו פלה. המילה מוזאיקה לאמנות הפסיפס נוצרה בלטינית של ימי הביניים ומקורה במילה היוונית מוזה, ביטוי להשראת המוזות (אלות היצירה, האמנויות והמדעים) על יוצרי עבודת אמנות נפלאה זו.

ד"ר מולי ברוג הוא סוציולוג, חוקר מיתוסים של גבורה בחברה הישראלית