עבדים של השלטון
פסח, חג החירות. אני זוכרת איך בבית ספר למדנו שעם ישראל יצא ממצרים והיה ארבעים שנה במדבר, בשביל שיתחלף דור כי אנשים שכל חייהם היו עבדים לא יכולים פתאום להיות חופשיים באמת, לא יכולים להיות באמת עצמאיים. ועכשיו דווקא בארץ שלנו, בתקומה שלנו, בבית השלישי. אנו כלואים מתמיד. כלואים בין אגואים בין פחדים של שלטון. מדברים על בחירות חמישיות אפילו בלי טיפת אי נעימות, כאילו אנחנו במציאות נורמלית, עד שיוצא מה שהוא מרוצה .
אנחנו לא עבדים. קל לשכוח את זה, כי בין יוקר המחיה לטירוף השנה האחרונה נדמה שכבר שכחנו איך חושבים לבד. הרי רק בספטמבר האחרון, שני שוטרים הוציאו אותי בחודש שביעי מתוך הים (!!!) כאילו זה עניין שבשגרה. פשוט הוציאו אישה בהריון שכל חטאה הוא ששחתה במי הים, אני נזכרת בזה ומתחלחלת אני פשוט לא מאמינה. אז איזה בני חורין אנחנו? אם בארצינו אנו בלופ אין סופי?
ביום שישי בקידוש מזכירים את יציאת מצרים, לא פעם שאלתי את עצמי 'סבבה, אבל למה צריך להזכיר דווקא את יציאת מצרים בכל ליל שבת? כל שבוע? כל השנה? לא מספיק ליל הסדר?' מה ההיסטריה סביב יציאת מצרים? יש שיגידו כוחו של האל, ובאמת היה שם מה שנקרא תצוגת תכלית מדהימה של כוחות, עם פינאלה מושלם של קריעת הים לשניים וההליכה בחרבה (חרבה זה אומר שהחול היה יבש! הלכו על יבש), ועמוד האש, והמן במדבר והמכות ובכלל. חג מושקע מבחינת האל.
אבל המשמעות האמיתית של החג ואולי יותר מתמיד השנה, היא איך לזכור ולכן צריך לחזור ולזכור בכל שבוע, בכל קידוש ואולי אפילו כל יום. לזכור שיציאת מצרים היא לא רק אירוע הסטורי,
אלא חובה עלינו לבחור לצאת ממצרים כל יום, כל רגע. לבחור להיות ספקנים, לשאול שאלות, לעשות את רצוני האמיתי. מתוך חירות מחשבה, מתוך רצון כן.
האם אנחנו באמת חופשיים? אפשר לחשוב אחרת? לבחור אחרת? האם אנחנו מקבלים את החדשות כאמת מוחלטת? כפקודה? או שאנחנו נותנים לעצמנו את הזכות להחליט על עצמינו על גופנו על המחשבות שלנו.
עכשיו אחרי בחירות מס ארבע (אלוהים!), כשכל צד נלחם על הנרטיב שלו על ה"אמת שלו", בזמנים בהם האמת הפכה להיות סוביקטיבית, חובה עלינו יותר מכל לישם את עקרונות החג. חירות, חירות ושוב פעם חירות. החירות לדרוש מנהיגות שסופרת אותנו שבאה לעבוד שיוזמת שפותרת ולא כזו שנוגסת בנו כאילו היינו עבדים במצרים.
עתה עתה בני חורין, לא? למרות שזה יותר קל להיות עבד, לעבד אין אחריות, העבד הוא כלי הוא פשוט עושה מה שאומרים. אדם חופשי צריך לחשוב, להבין, ללמוד, זה מאתגר להיות חופשי באמת.
לפעמים רשי שואל אותי 'מה כדאי לי, שאמא תרדים אותי או אבא?', ואני אומרת לו 'זו בחירה שלך'.
תהיו גם אתם בני חורין. באמת. כל יום. כל רגע.
