דלקת האוזניים הסתיימה בניתוח לסת מורכב
יגל מושייב סבל בגיל חצי שנה מדלקת אוזניים. אחרי חודשים ספורים גילתה אמו כי הוא מתקשה לפתוח את הפה ולאכול. רק כשהגיע לגיל ארבע אובחנה הבעיה: הדלקת פגעה במפרק הלסת ויצרה בתוכו עצם שמנעה ממנו לנוע. בניתוח מסובך בבית החולים "מאיר", שדרש הרבה יצירתיות מהרופאים, נכרתה העצם. חודשיים חלפו, ויגל בדרך להיות ילד רגיל
זה התחיל באופן הכי בנאלי: תינוק עם דלקת אוזניים. מכירים הורים שלא עברו את הסיוט הזה? מדובר במצב מאוד מכאיב, אך לרוב די קל. אולם אצל יגל מושייב בן החמש המצב הידרדר ויצר בעיה מסובכת במפרק הלסת, שעלולה ללוות אותו לאורך כל חייו. "הכל התחיל כשיגל היה תינוק בגיל חצי שנה ורופא ילדים איבחן אצלו דלקת באוזן שהזדהמה", מספרת האמא, מילנה מושייב. יגל אושפז, עבר ניתוח פשוט שבמהלכו הוסרה השכבה הדלקתית מהאוזן, חובר לעירוי אנטיביוטיקה והחלים.
"המשכנו להביא את יגל לביקורות מסודרות", מתארת האם. לדבריה, רופאי האוזניים היו מרוצים ועידכנו אותה שאוזנו של הילד החלימה לגמרי ולא נגרם כל נזק לעצב השמיעה. "זה היה מרגיע עד שיגל היה בן תשעה חודשים", היא מספרת, "ואז שמתי לב שהוא לא פותח את הפה במלוא טווח התנועה, אלא בקושי בחצי ממנו. ואם זה לא הספיק, אז ככל שעבר הזמן כבר היה קשה לי להאכיל אותו בכפית כי רק את הקצה החיצוני ביותר שלה הצלחתי להכניס לו לפה".
את המזון המוצק חתכה מילנה לפיסות קטנטנות, "כמו שנותנים לציפורים", היא מתארת, ורק כך ניתן היה להזין אותו. "לשמחתנו לבעיית פתיחת הפה לא הייתה השפעה על הדיבור, ולכן אולי קל היה לי לספר לעצמי שהבעיה לא עד כדי כך חמורה ושבסופו של דבר היא תיפתר מאליה", היא מסבירה. אבל לא זה מה שקרה.
"בשלב כלשהו כבר אי־אפשר היה להתעלם יותר מצורת האכילה החריגה שלו. בכל ניסיון להכניס אוכל לפה הוא היה מתלכלך. אמרתי לעצמי: עד כאן", היא מספרת. ואז, כשהיה בן שנתיים וחצי, הופנה יגל לבית חולים, שם המליץ הרופא על צילום לסת פנורמי לאבחון הבעיה. "העניין היה שמדובר בצילום שדורש שיתוף פעולה של המצולם, ואת זה לא היינו יכולים להפיק ממנו. וכך נשלחנו חזרה הביתה, בלי כל מענה לבעיה", היא משחזרת.
מול עיניה המודאגות המשיכה האכילה הבעייתית של יגל עד שבגיל ארבע, שנה וחצי אחרי שנכשל ביצוע הצילום הראשון, הושיבו את הפעוט שוב במכון הדימות, ובפעם הזאת הוא כבר שיתף פעולה. את תוצאות הצילום הפנורמי הביאה איתה האם למרפאת פה ולסת במרכז הרפואי מאיר. ד"ר מוטי טויזר, מנהל המחלקה לכירורגיית פה, פנים ולסתות, מספר כי "הילד הגיע אלינו כשהוא מתקשה לפתוח את הפה וסובל גם מעיוות באחד הצדדים של הסנטר. כלומר: צד אחד של הסנטר התפתח באופן תקין ואילו הצד השני נדחס פנימה".
אחרי ששמע מהאם על דלקת האוזן הקשה שבה לקה הילד, הוא הפנה אותו להדמיית סי־טי. "קיבלנו את הצילומים וראינו שהלסת התחתונה של יגל כאילו הולחמה לבסיס הגולגולת. זה קרה מכיוון שהדלקת פגעה במפרק הלסת, ועם הזמן, כתגובה, נוצרה עצם. היא מילאה וחסמה את חלל המפרק עד שהוא ננעל, ויגל לא הצליח להניע אותה ולפתוח את הפה", מסביר ד"ר טויזר.
כבר בשלב זה היה ברור למנהל המחלקה שיהיה צורך בניתוח מורכב, מסובך ויוצא דופן. הצוות התחיל להיערך, תוך הקפדה על שיתוף את ההורים בכל מהלך והתלבטות. "צריך להבין שכל האתר הניתוחי אינו עולה על סנטימטר רבוע אחד", הוא מספר, "ואם זה לא מספיק מאתגר, אז נוספו עוד קשיים: מצד אחד יש כלי דם, שמתחברים מבסיס הגולגולת למוח, והפגיעה הכי מינימלית בהם עלולה לסכן חיים. מצד שני יש עצבים, שפגיעה בהם עלולה לגרום לאובדן תחושה לצמיתות – בסנטר, בשיניים ובשפתיים". בתכנון מוקדם של הניתוח עלה הצורך בכריתת העצם החוסמת שהצמיחה הדלקת באוזן. זאת לשם החזרת הגמישות למפרק והחזרת פוטנציאל התנועה המלא שלו. "נערכנו לאתגר הזה אבל עדיין לא לקחנו בחשבון בעיה קריטית נוספת: איך להרדים את הילד, שפיו חסום ולא ניתן להחדיר דרך הפה שלו את צינור ההנשמה", מספר ד"ר טויזר.
אבל גם לזה נמצא בסופו של דבר פתרון. ד"ר דוד הופנשטיין, מנהל שירות ההרדמה לילדים במאיר, יזם מהלך מנצח: החדרת צינור הנשימה דרך האף יחד עם סיב אופטי, שהציג על המסך שמול הרופאים את המיקום הניתוחי המדויק.
ימים ספורים לפני ביצוע הניתוח המורכב, ד"ר עמרם גליק וד"ר ברונו קריינר, כירורגים בכירים ממחלקת פה ולסת, הדפיסו את צורת הגולגולת של יגל בתלת־ממד ועל גבי התדפיס ביצעו ניתוח מדומה, זהה למה שעתיד לעבור המנותח הצעיר. וכך, בתחילת ינואר, כשהמבנה המודפס איתם בחדר הניתוח והילד מורדם, הם יצאו לדרך. "דרך חתך קטן בקדמת האוזן, שאינו עולה על שני סנטימטרים, חשפנו את מפרק הלסת התחתונה ואת בסיס הגולגולת בזווית שתוכננה בהקפדה מראש. החדרנו את כלי הניתוח וכרתנו את העצם המיותרת", מתאר ד"ר טויזר.
כבר על שולחן הניתוחים הבחין הצוות בפתיחת מפרק מרשימה. "המידה התקינה היא 40 מילימטר ושנייה אחרי הניתוח, כשהילד עדיין רדום ומונשם, השגנו טווח פתיחה של 35 מילימטרים", הוא מספר.
חמש שעות מתחילת ההליך הועבר יגל להשגחה במחלקה לטיפול נמרץ. "בהתחלה היינו מאוכזבים", אומרת האמא, "כי לא ראינו שום שיפור. אבל היום, חודשיים וחצי אחרי, השיפור ממש עצום. הילד עובר טיפולי פיזיותרפיה בקופת החולים וגם איתנו בבית והוא קרוב מאי פעם להיות ילד רגיל".
כדי להימנע מהבעיה הנדירה בלסת, אשר יכולה לנבוע ממספר סיבות שונות, וממנה סבל יגל, הנה המלצותיו של ד"ר טויזר להורים:
1. אל תזלזלו בחבלות בסנטר: מבלי שתדעו עלול להיווצר שבר קטן במפרק הלסת, והמצב עלול להסתבך. לכן, חשוב לעקוב אחר פתיחת הפה וסגירתו במקרה כזה.
2. דלקות אוזניים חוזרות: היו ערניים בכל הקשור ליכולת להניע את מפרק הלסת.
3. שימו לב: סטייה קלה של הסנטר עלולה להעיד על גידול שפיר, שישפיע לרעה על תפקוד הלסת התחתונה. *
