מלחמת הכוכבים

בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב מסיבוב ברשתות החברתיות בימים אלה, גל גדות מאוד פופולרית בארה"ב. היא וונדר וומן מוצלחת, והאותנטיות של גדות עצמה - רואים שהיא באמת נחמדה - עשתה לה טוב במקצוע שבו כמעט כולם מזייפים כדי למצוא חן. היכולת לדלג בחביבות מעל מוקשים פוליטיים נפיצים במיוחד - שלא לדבר על מבוכת שירת Imagine - היא לא דבר מובן מאליו בהוליווד.

לכן גם בלטה הטעות שעשתה גדות בהודעה שפירסמה בשבוע שעבר בתגובה לאירועים. ישראלים לחצו עליה "להגיד משהו!" אבל היא בוודאי לא יכולה להתעלם מילדים הרוגים בעזה. התוצאה הייתה הודעה שניסתה לרצות את כולם ולקחה מגדות את הנכס הכי גדול שלה: כוכבת שאומרת בדיוק מה שהיא חושבת וגם מאמינים לה. ישראלים כעסו על האמפתיה שלה כלפי תושבי עזה, ומהצד השני ירד מבול של זעם, חלקו נגוע באנטישמיות קשה. מכאן ועד אייטמים בכל כלי תקשורת הוליוודי, הדרך הייתה קצרה ולא נעימה, אבל גם לא מפתיעה.

בכל פעם שנוצרת התלקחות עם הפלסטינים, נדרשים סלבריטאים ישראלים בגולה להפוך למשרד ההסברה, ולא משנה מה דעתם האישית על האירועים או אם הם בכלל רוצים להגיד משהו. זה בא גם מתחושת הבעלות של המדינה על כל ישראלי שמצליח בחו"ל - אנחנו הרי עשינו את גל גדות ואת דני אבדיה והם חייבים לנו - אבל גם מידיעה שההסברה הממשלתית היא כישלון חובבני. אז מה שנשאר הוא להציק לגל גדות כדי שתמלא את הוואקום.

הלחץ הזה רק גדל כשבישראל מופתעים בכל פעם מחדש מכך שכוכבי קולנוע ופופ, בעיקר כאלה עם קהל צעיר, תומכים בפלסטינים. תראו את התגובות למונולוג החריף של ג'ון אוליבר למשל, שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה. המציאות היא שבארה"ב גדל דור שרואה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני דרך משקפת שונה לגמרי מהדור הקודם. מבחינתם זה מאבק בין דוד וגוליית, וישראל היא גוליית. לא אמור להפתיע שאלילי הקהל הזה, מדה וויקנד דרך דואה ליפה עבור בטרבור נואה ועד נטלי פורטמן עם כל המטען הישראלי שלה, מביטים באותה משקפת. ויש מי שטוען שהעולם גם לא רואה מספיק את צילומי הטילים על ישראל. לדרוש מגל גדות לשים את האצבע בסכר של הסברה מרושלת זה גם לא הוגן, וכמו שאפשר היה לראות, גם לא עזר לאף אחד.