הנצר של אפי
כשעידו נצר היה בן 8, סבא שלו, מלך השירה בציבור אפי נצר, קנה לו אורגן ולקח לו מורה פרטי. בגיל 17, כשהיורש כבר חשב להתפרנס בעתיד ממוזיקה, סבו הבהיר שעדיף שילמד מחשבים. כעת נצר (86), שחתום על קלאסיקות ישראליות נצחיות, שמח שעידו בחר ללכת עם הלב וגאה בשיר שהלחין לעדן אלנה, שייצגה אמש את ישראל בגמר האירוויזיון. "אני רואה בו בבואה שלי", אומר האיש והאקורדיון, "הוא נחוש ורץ קדימה"
תמול בלילה ישב אפי נצר מתוח מול מכשיר הטלוויזיה בסלון שלו, מחזיק אצבעות לעדן אלנה ומקווה שתדורג באחד המקומות הגבוהים באירוויזיון. זה לא שמלך השירה בציבור והאיש שחתום על לא מעט קלאסיקות ארצישראליות הפך פתאום, בגיל 86, לחיית אירוויזיון. נכדו הבכור, עידו, הוא אחד ממלחיני "Set Me Free", הנציג שלנו בתחרות. "עידו, אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, אבל יש לכם סיכויים גבוהים לזכות בתחרות או לפחות להיות במקום גבוה", אמר נצר לנכדו בשיחת זום שקיימנו כמה שעות לפני הגמר. "ראיתי את חצי הגמר השני, והשירים שם היו ממש קטסטרופה".
איך זה נגמר, כולם יודעים. בכל מקרה, עידו מספר שמדובר בהישג. "סבא, עלינו לגמר כנגד כל הסיכויים", משיב לו הנכד, "כשפתחנו טלוויזיה בהולנד בשבוע שעבר ראינו את ישראל מפציצה בעזה, והתמונה היא חד־צדדית לטובת הפלסטינים. בזמן שעדן שרה הייתה הפגנה מחוץ לאולם, חילקו פלאיירים וביקשו לא להצביע לה. יש הרבה שירים טובים. בוא נקווה שהביצוע בגמר של עדן יהיה טוב כמו הביצוע הנפלא שלה בחצי הגמר ונזכה במקום מכובד. היא זמרת אדירה".
אפי: "אחרי ההופעה בחצי הגמר קיבלתי מאות לייקים בפייסבוק והודעות בווטסאפ. כולם כתבו לי: 'התפוח לא נפל רחוק מהעץ', או 'העץ צריך להיות מרוצה'".
אפי, יש לך פייסבוק?!
עידו: "מה, אתה גנוב? סבא שלי רק מעלה פוסט ותוך שעה יש לו כבר 500 לייקים. הוא מלך הפייסבוק בשכבת הגיל שלו".
אפי: "מאז שאנשים שמעו שהנכד שלי הלחין את השיר של עדן, כולם מברכים אותי. כשאני הולך לקניות בסופר, מוכרת הבשר הרומנייה אומרת לי כל הזמן: 'איזה שיר נהדר הנכד שלך כתב'".
כל יום בטלפון
אם יש מישהו שאחראי יותר מכל לקריירה של נצר ג'וניור, בן ה־25, הוא סבא שלו, שיחגוג בחודש הבא 87. "בגיל שמונה סבא שלי קנה לי אורגן ולקח לי מורה פרטי", מספר עידו, "למדתי תווים ומוזיקה קלאסית. לא אגיד לך שאהבתי אז את זה, אבל בזכותו יש לי קריירה מוזיקלית. גדלתי אצל סבא וסבתא בבית. מכיתה א' הייתי מסיים בית ספר, בא אליהם לאכול ונשאר עד שההורים שלי היו חוזרים. הייתי כל היום על הפסנתר והאורגן. אני מאוד דואג לו. לא עובר יום שאנחנו לא מדברים בטלפון, גם אם כל אחד מאיתנו נמצא רחוק מהשני".
איזה סבא הוא?
"גם מצחיק וגם רציני. בגיל 17 שאלתי אותו, 'סבא, מה תגיד אם בעוד עשר שנים ארצה לחיות מהמוזיקה שלי?' הוא אמר, 'לך תלמד מחשבים, אתה טוב בזה'. הוא מאוד חשש משום שידע שמוזיקה היא לא עולם לילדים אלא לאנשים רציניים, שיודעים לנהל את הקריירה שלהם כלכלית. הוא לא רצה שאפגע. אבל לא ויתרתי. אמרתי, איך יכול להיות שזה מה שהוא עושה כל החיים, ומתפרנס מזה, ואומר לי לא ללכת בכיוון הזה".
אפי: "זה מה שהוריי אמרו לי. אבל אמרתי גם לעידו שילך עם מה שהלב שלו מוביל אותו, ולשמחתי הוא הלך עם הלב".
עידו: "שנים עשיתי מוזיקה והיא לא הייתה מספיק טובה. סבא עשה לי פרצופים. אמר שאין לי מלודיות. זה לא שבוקר אחד עשיתי פליי וכל העולם השתגע על מה שאני עושה. ממש לא. אבל הביקורת אף פעם לא הרתיעה אותי. זה נתן לי רק יותר דרייב".
אפי: "אני איש של מנגינות. המוזיקאים אומרים שאני מלודיסט, אפילו מלודיסט טוב מאוד. לעידו היה אז רק קצב ומכונות. עכשיו יש לו גם את הקצב החדש שהצעירים כל כך אוהבים, עם אפקטים, אבל גם מלודיות מאוד יפות. אני רואה בו ראי שלי. בבואה. הוא נחוש ורץ קדימה. אין לו רגע דל".
עידו, נעלבת מהביקורת שלו?
"כנער צעיר זה העליב קצת, אבל גרם לי לרצות להיות טוב יותר, להמשיך לעשות את זה, כדי שהפעם הבאה תהיה טובה יותר".
תמיד ליד הבמה
בעשר השנים האחרונות, אחרי מותה של אילנה, אשתו של אפי, שליוותה אותו לכל ערבי השירה בציבור, תפס הנכד את מקומה. "מאז שסבתא נפטרה אני ואמא שלי צמודים אליו ועוזרים לו בכל מה שצריך: מחליפים לו שקופיות, דואגים לסאונד", אומר עידו, "אני דואג שהוא לא יצטרך לעשות כלום חוץ מאשר להופיע. זו זכות גדולה להיות מאחורי הקלעים בעבודה עם סבא וללמוד ממנו, אבל הקריירה שלי נפרדת לגמרי משלו. מאוד חשוב לי שהוא יהיה גאה בי. אני רוצה לנצל כל שנייה שלנו ביחד ולשמח אותו. כשהוא ברקע העשייה המוזיקלית שלי, הרווח כולו שלי".
נצר, האיש והאקורדיון הנצחי, חתום על עשרות להיטים: "בלדה לחובש", "גולני שלי", "מישהו הולך תמיד איתי", "פרחים בקנה", "מלכות החרמון", "אם תשוב", "ראי רחל ראי", "אני ושירי" ו"שובך יונים". רשימה חלקית מאוד.
המוזיקה האלקטרונית שמחבר עידו – שכתב את השיר לאירוויזיון יחד עם עמית מרדכי, חברו להרכב האלקטרוני Triangle, ועם נועם זלטין ורון כרמי – רחוקה מהמוזיקה של סבא שלו. "הוא פיתח לעצמו דרך שונה", אומר אפי, "אני נהנה מאוד לשמוע אותו למרות שזה לא ארץ ישראל היפה, אלא משהו שונה לחלוטין. אני יודע לזהות מוזיקה טובה. מוזיקה זה מוזיקה. הוא עושה מוזיקה טובה, אף שאני לא מבין בה".
היום הרבה יותר קל להתפרסם ולהצליח?
אפי: "ל'מלכות החרמון', שהיה 14 שבועות בראש מצעד הפזמונים, לקח זמן עד שהגיע למקום כזה גבוה. את השיר של עדן אלנה השמיעו פעם אחת, וכל העולם מכיר אותו ומתלהב".
עידו, אילו מהשירים של סבא אתה הכי אוהב?
"את השירים המוכרים, 'מישהו הולך תמיד איתי' ו'בלדה לחובש'. זה קצת שבלוני להגיד גם 'פרחים בקנה', אבל זו האמת. הדור שלי, לצערי, פחות מכיר את סבא, אבל כשאני אומר להם 'גולני שלי' ו'פרחים בקנה', הם מיד יודעים במה מדובר".
אפי: "דור הולך ודור בא. זה טבעו של עולם. חבל שלא משמיעים יותר את השירים האלה".
אילו שירים שכתבת אתה הכי אוהב?
"כולם היו בניי, אבל איכשהו לכל מלחין יש שיר שהוא הפיק שלו. 'פרחים בקנה', שנכתב לפני 50 שנה, שרים עד היום בהתלהבות גדולה. 'בלדה לחופש' נכתב ב־67' ועד היום משמיעים אותו בלי סוף. אם אני מדבר על חמישה־שישה שירים, אז 'מישהו הולך תמיד איתי', 'בלדה לחובש', 'ראי רחל', 'מלכות החרמון' ו'גולני שלי'. כשאריק לביא בחר לשיר את 'ראי רחל', זה כאילו אלוהים הניח עליי את כף ידו".
עידו, יכולת לעשות ערבי שירה בציבור?
"לא, זה לא בשבילי", הוא צוחק, "אני נהנה להיות בקהל ולראות את סבא עושה את זה. אין לנו את אותו דנ"א מוזיקלי. יש קונפליקט בין שני הסגנונות. כל אחד אוהב משהו אחר".
אפי, היית כותב שיר לאירוויזיון?
"בטוח שהייתי מסוגל, אבל רק לאירוויזיון של פעם, לא של היום. היום זה נשמע ונראה אחרת. הכל אפקטים ומכונות. בזמנו זה היה שיר נטו עם תזמורת חיה של 50 איש ומלחין שניצח על התזמורת".
הפרויקט המשותף
עידו נצר ועמית מרדכי, שותפו לצמד Triangle, כבר רשמו הצלחות לא מבוטלות עד לאירוויזיון. הם עבדו עם ים רפאלי, עברי לידר ואגם בוחבוט, שלה כתבו והפיקו – יחד עם רפאלי – את השיר "יהלום". את השיר לאירוויזיון הגישו ימים ספורים לפני שההרשמה הסתיימה. "הכל קורה לנו פתאום בבום", אומר עידו, "לא הייתה לי שום זיקה לאירוויזיון קודם. זאת הייתה גחמה של שני לילות לפני מועד הגשת השיר. אמרנו שנשלח משהו, אבל לא דמיינתי לרגע שנמצא את עצמנו בגמר ברוטרדם. זו הזיה".
בדרך לרוטרדם השיר ספג גם לא מעט ביקורות מחובבי הז'אנר. "מוזיקה עושים כשאתה מרגיש שמשהו עושה לך את זה, שמשהו נוגע בך ומדגדג אותך, וזה מה שעשינו", אומר עידו, "אני מאוד אוהב את השיר, אבל הוא רק אחד מעוד שירים שכתבנו ונכתוב. היו הרבה מאוד דיבורים על השיר, ולצערי גם דאגו להראות לי אותם כל הזמן. אני רק אמרתי לכולם: 'סבלנות'. הוצאנו את הכי טוב שאפשר מהשיר הזה".
בתחרות האירוויזיון לא מסתיימים החלומות של עידו. "אני מרגיש שעדיין לא זכיתי בשום תהודה", הוא אומר, "אלה הצעדים הראשונים בקריירה שלי. החלום האמיתי הוא להמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו, רק שהממדים יגדלו כל הזמן. אני רואה את עצמי עושה את אותו דבר רק בסקלות הגבוהות ביותר. עד כמה גבוהות? אני רואה את עמית ואותי מרימים מופע משלנו שבו נארח אמנים שאנחנו עובדים איתם, ולא רק אמנים ישראלים. אני חולם לשחק במגרש של הגדולים ביותר ולפרוץ לשוק האמריקאי ולשוק האירופי".
"אחרי שעידו יירגע מהאירוויזיון, אני רוצה לכתוב שיר, ושהוא יעשה לו את העיבוד", מפתיע הסבא, "ושמישהו מהזמרים הצעירים ישיר אותו. עדן אלנה יכולה להיות בחירה נהדרת, גם אגם בוחבוט שאני מאוד אוהב אותה".
