התקנת הגשרים כשלה - רופאי השיניים ישלמו

אישה עברה טיפולים אצל שני רופאים, אך תהליכים של ספיגת עצם ודלקות הביאו לתוצאה קשה. בשל האשם התורם שלה, היא תפוצה רק ב-200 אלף ש'

עו"ד מאיסה ח'דירי | פסקדיןפורסם: 06.06.21 , 07:33

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה אישה נגד שני רופאי שיניים שטיפלו בה, וקבע כי התקנת גשרים בשתי הלסתות שלה חרגה מסטנדרט רפואי סביר. השופטת נסרין עדוי-ח'דר קבעה כי חרף אשם תורם של המטופלת, הרופאים יפצו אותה בכ-200 אלף שקל.

ב-2012 פנתה המטופלת אל אחד הרופרים בקשר לטיפול בגשר תחתון שהחל לצאת ממקומו ובכתר שבור בלסת התחתונה. הוא ביצע 22 טיפולים שכללו שתלים, כתרים וטיפולי שורש ובסופם הותקן הגשר. אל הנתבע השני, גם הוא רופא שיניים, היא פנתה ב-2014 בעקבות כאבים בשן העליונה מימין. אצלו היא עברה 13 טיפולים שבסופם הותקן גשר בלסת העליונה. לטענתה, שני הרופאים ביצעו טיפול רשלני והתקנת הגשרים כשלה.

בית המשפט מינה מומחה רפואי לבחינת טענות התובעת והוא קבע כי אכן שני הרופאים התרשלו בטיפול. המומחה ציין בין היתר כי התובעת סבלה מדלקת חניכיים שהיה צריך לפתור לפני תחילת הטיפולים, כדי למנוע את ספיגת העצם שהביאה בסופו של דבר לכישלון הגשרים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

ביחס לנתבע הראשון, שביצע את הגשר התחתון, כתב המומחה כי החלטתו שלא לבצע שתל במקום אחת השיניים הייתה מוטעית. הוא הוסיף כי נפלו כמה טעויות משמעותיות במהלך טיפול בשתל אחר וכי אי-ביצוע שתלים במקום שתי שיניים טוחנות היווה "טעות תכנונית ושיקומית".

לגבי מצב הלסת התחתונה ציין המומחה כי הגשר נשען על שיניים עם תמיכת עצם של 50% עד 60%, כאשר מצד ימין חסרה שן טוחנת ומצד שמאל חסרה גם מלתעה. הוא קבע כי גשר זה יש להחליף, לעקור את כל השיניים שתחתיו ולבצע גשר על שתלים.

באשר לטיפול על ידי הנתבע השני, המומחה לא מצא הסבר להסרת הגשר העליון שהיה בפי התובעת לפני תחילת הטיפול. לדבריו הטיפול בוצע ללא צילומים מתאימים ומדובר בטעות חמורה. כמו כן, המומחה קבע שהרופא לא ביצע חידוש של טיפולי שורש כנדרש וקיבל החלטה מוטעית להשאיר את שן 26 שכן הייתה בה דלקת ועששת.

המומחה המליץ על עקירת כל השיניים והשתלים בשתי הלסתות וביצוע שתלים וגשרים חדשים.

השופטת נסרין עדוי-ח'דר קיבלה את מסקנות המומחה אך קבעה שאין לחייב את הנתבעים במלוא הנזק. היא כתבה שעדותה של התובעת התאפיינה במגמתיות יתר ונפלו בה סתירות מהותיות, בעיקר בכל הקשור לשמירה על ההמלצות שניתנו לה בעניין הפסקת העישון והגיינת הפה. התובעת, נכתב, ביקשה "להדוף מעליה את חלקה ותרומתה למצב שיניה ולסתותיה".

עוד צוין בפסק הדין כי המומחה אישר בעדותו שעישון מפחית את סיכויי ההצלחה של השתלים וכי בכך שלא הפסיקה לעשן התובעת תרמה באופן מאוד משמעותי לאיבוד העצם ולכישלון הטיפולים. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובעת נושאת באשם תורם של 40%.

בסופו של דבר היא קיבלה את התביעה וחייבה את הרופא שטיפל בלסת התחתונה ב-92,600 שקל ואת הרופא השני ב-106 אלף שקל. שניהם חויבו גם בשכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מהפיצוי ובהוצאות בסך 7,010 שקל.