רווית אסף: " זה היה קרש הקפיצה של חיי"

כמעט בת 18 נבחרתי ל"מלכת היופי של ישראל לשנת 1992".
אני זוכרת איך עמדנו על הבמה בבנייני האומה בירושלים (השידור החי הראשון בערוץ השני) רק שתינו: נערת ישראל, עינת זמורה, ואני. ואז שמעתי את ההכרזה "מלכת היופי לשנת 1992 היא רווית אסף".
אי אפשר לתאר את האושר שהציף ומילא אותי באותם רגעים קסומים. אחרי מיונים קפדניים, חודשים של חזרות מפרכות ומתח גדול, סוף סוף זה נגמר, ואני, רווית אסף, עד אז רק תלמידת תיכון מצטיינת, נבחרתי לייצג את המדינה.
חוץ מהמחשבות על התואר, מייד חשבתי לעצמי שעוד אין לי בכלל רשיון נהיגה - וכבר יש לי מכונית. זו הרגשה נהדרת, כאילו כבשתי את העולם.
אותם רגעים מלווים אותי עד היום. בשנת המלכות הספקתי לטייל ולעבוד בחצי עולם, והשתתפתי בתחרות "Miss world" בדרום אפריקה, אותה סיימתי בין 10 המועמדות הסופיות, עם התואר "מיס פוטוגניק". עבדתי כשנתיים בחו"ל (בעיקר באירופה) והגעתי לארץ רק לגיחות קצרות. בתקופה הזו הבנתי כמה דוגמנות היא עבודה קשה ותובענית, שדורשת המון מרפקים וסבלנות.
כילדה שגדלה בחממה כל חייה, היה לי קשה מאוד לעזוב את הבית לתקופות ארוכות. כשהתגייסתי לצה"ל, אחרי כשנתיים, תמה מבחינתי העבודה בחו"ל, אבל עם שחרורי נסעתי לעבודות יזומות מראש, ולתקופות קצרות וקצובות. בארץ, הגעתי למעמד של דוגמנית מובילה, הצטלמתי למיטב המעצבים והחברות, והשתתפתי בכל תצוגות האופנה הגדולות והנחשבות.
במבט לאחור, אני יכולה לומר היום שתחרות מלכת היופי היתה עבורי קרש קפיצה גדול מאוד, וסללה בפני את הדרך לדוגמנות ולחיים בכלל.