"לפני עשור לימדתי זומבה באחד המושבים בדרום הארץ, וריקי הייתה אחת התלמידות הקבועות", מספרת ד"ר אילנה קוורטין. "יום אחד היא נעלמה מהחוג, שאלתי עליה, ואמרו לי שבעלה לא מרשה לה להגיע. נדהמתי. אחרי כמה חודשים היא פנתה אליי, הפעם בכובע השני שלי - אני גם עורכת דין - וביקשה שאבוא אליה הביתה, כי בן זוגה לא מרשה לה לצאת. חשבתי שזה מוזר, אבל באתי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"היא סיפרה שבן זוגה לא מרשה לה לנהוג, דורש שתבשל לו שלוש ארוחות חמות ביום ושתנקה את הבית כל היום. הוא מסיע אותה לסופּר ועובר על המוצרים בקופה. עובר לה על הטלפון ומוחק חברות שאינן לטעמו. משתיק אותה כשהיא מביעה דעה מול החדשות. מתעקש שתצבע את השיער לבלונד למרות שהיא רוצה שחור, ודורש ממנה לקיים איתו יחסים כל לילה. הייתי בשוֹק - וגם היא עצמה הייתה מזועזעת כששמעה את עצמה מספרת את כל זה. שאלתי אותה אם הוא משתמש באלימות פיזית, והיא ענתה: 'לא, הלוואי שהיה, כי אז יכולתי ללכת למקלט לנשים מוכות'. הצעתי לה שאעזור לה לפתוח תיק גירושין בבית המשפט, והיא לא הבינה למה גירושין הם הפתרון היחיד. חשתי חוסר אונים, כי לא היה לי איך לעזור לה".
5 צפייה בגלריה
''הלוואי שהיה משתמש באלימות פיזית, כי אז יכולתי ללכת למקלט לנשים מוכות''
(צילום: Shutterstock)
מוטרדת, החליטה קוורטין לחקור את הנושא לעומק וכתבה עבודת דוקטורט בנושא. כעת היא מוציאה לאור ספר, "כלואות" שמו (יועצת מקצועית: יעל גוראון), שמיועד הן לציבור הרחב הן לנשות מקצוע (להשיג באתר הוצאת גמא ובחנויות הספרים).
וורטין (40), נשואה ואם לארבעה ילדים, נולדה ברוסיה לזוג שהיה מסורב עלייה במשך עשור. כשהייתה בת שש עלתה המשפחה ארצה. היא גדלה בירושלים והתרוצצה בין חוגי התעמלות קרקע, טניס, סטפס ובלט, כמיטב המסורת הסובייטית, ובבגרותה הפכה למדריכת התעמלות קרקע. כשהדריכה במחנה קיץ של הסוכנות היהודית בארצות־הברית
הכירה את מרטין, שעלה לארץ והפך לבן זוגה. כמי שמגיל עשר כבר ידעה שתהיה עורכת דין ("תמיד חיפשתי צדק ושוויון") היא למדה משפטים באוניברסיטה העברית, עבדה בתחום, פתחה משרד בביתה שביישוב אליאב בנגב וייצגה נשים בתהליכי גירושין ופיטורים בהיריון. בד בבד הפכה לאקטיביסטית והייתה מעורבת בחוק הלידות השקטות, נושא שנחשפה אליו בעקבות שכנה. במקביל השלימה תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון וכתבה תֵזה בנושא המלחמה בין ישראל לחמאס בעזה. בדיוק באותה תקופה פגשה את ריקי, שהניעה תהליך אדיר בחייה של אילנה בלי שהתכוונה לכך. היום, אגב, מתגוררת אילנה בלוס־אנג'לס במסגרת תפקידה כמנהלת פעילות הסוכנות היהודית במערב ארצות־הברית.
בעקבות דבריה המטלטלים של ריקי נרשמה אילנה לדוקטורט בחוג למגדר באוניברסיטת בר אילן, בהנחיית ד"ר אורית קמיר וד"ר רונית עיר־שי, במטרה לחקור את התופעה. האתגר הראשון שעמד בפניה היה מציאת נשים מתאימות לתחקיר השטח: "פרסמתי מודעות על המחקר בכל מיני פורומים, ולא קיבלתי שום פניות", נזכרת אילנה. "שאלתי את עצמי: יכול להיות שאין עוד נשים כמו ריקי? או שהן כל כך סגורות בבתים שלהן ולא נחשפות למודעות שלי? ואולי לא ניסחתי טוב את המודעות?".
היא החלה לספר על המחקר שלה בכל מקום: בארוחת השבת, בעבודה ואפילו בנסיעה ברכבת, לזו שישבה לצדה. "ומה אני שומעת בכל מקום? 'אה, אני מכירה מישהי כזו'. לפעמים נשים אמרו לי: 'רגע, יש לי טלפון של מישהי לתת לך, אבל היא לא תדע שהיא כזאת'". בסופו של דבר שוחחה קוורטין עם עשרות נשים ("בדרך הביתה הייתי מעכלת ומתקשה להאמין שאני חיה בעולם כזה"), מתוכן ראיינה 30 נשים לדוקטורט, שש מהן מספרות את סיפורן המלא בספר החדש.
5 צפייה בגלריה
ד"ר אילנה קוורטין: ''נשים צריכות להבין שהסכמה לסקס בזוגיות לא מספיקה, צריך לדבר על רצון''
(צילום: ליפז בראל)
האתגר השני שעמד בפניה היה בחירת שם לתופעה. "חיפשתי שם שלא יכלול את המילים אלימות, כי אלימות תמיד מתחברת לאלימות פיזית, גם בקרב הציבור וגם אצל מוקדן המשטרה שמקבל את השיחות מהנשים האלה", היא מספרת. "רבות מהנשים שראיינתי פנו לעובדות סוציאליות וסיפרו להן מה הן עוברות. כשאמרו שהגבר לא מרביץ להן, אמרה העובדת הסוציאלית: 'אז אני לא יכולה לעזור לך', שזה כמו לומר להן שהן לא באמת סובלות. כל אחת מהנשים שראיינתי אמרה במילותיה שהיחס שקיבלה מבעלה חמוּר מאלימות פיזית: 'אלה סימנים שאי־אפשר להסתיר במייק־אפ'. 'אלה מילים מרעילות, שנשארות איתך', וגם 'מכה מחלימה ועוברת, אבל ההשפלה היומיומית הופכת לחלק ממך'".
כולנו מכירות את המונחים אלימות מילולית ואלימות כלכלית. מה ההבדל בין אלה ובין המונח שחיפשת?
"במצב שביקשתי לחקור ולתאר ניצבו גברים שפגעו בנשותיהם בכל תחומי החיים: הכלכלי, ההשכלתי, התעסוקתי, האישי והמיני. ברגע שגבר נוגע בכל התחומים האלה, הוא לא משאיר לאשתו מקום להתפתחות אישית, לפיתוח ביטחון עצמי. ההשפלה והביזוי הופכים לשיטתיים ויומיומיים. הבנתי שנדרש שם מקיף יותר, שיתאר מצב מורכב יותר".
פתרון לבעיית השִיוּם הגיע ממקור לא צפוי: אישה שידעה על המחקר שאילנה עורכת הפנתה אותה לתיק גירושין שהתנהל בשנת 2016 בבית הדין הרבני בנתניה, שם סיפרה אישה שביקשה להתגרש, שבעלה שופך את תכולת התיק שלה לרצפה, דורך על כביסה נקייה, סותר את דבריה, אומר שהיא מבשלת מגעיל ומשתמש בה ביחסי מין. הדיינים קבעו, 'זה גבר שתלטן, הצלקת של המכה של מה שהוא עושה לה היא צלקת פנימית', נתנו לה גט וגרמו לו לשלם את הסכום המצוין בכתוּבה.
"כשהם הגדירו את הגבר הזה כשתלטן, זה היה רגע של הבנה עמוקה, כי זו שתלטנות שנכנסת לכל כך הרבה תחומי חיים - ולאורך זמן", אומרת קוורטין, שקראה לתופעה בשם שתלטנות קיצונית בזוגיות.
מקריאה בספר נדמה שתופעת השתלטנות הקיצוניות בזוגיות חוצה את כל המגזרים וכל העדות.
"נכון, עשרות הנשים שפגשתי לצורך המחקר היו באופן שווה ממוצא אשכנזי ומזרחי, משכילות ולא משכילות, תושבות הערים והכפרים, עשירות וגם עניות, כך שאף אחת מאיתנו לא יכולה לגדר את התופעה ולומר 'אצלי זה לא יקרה'. לפי ההערכה הסטטיסטית שלי, אצל 20% מהזוגות הנשואים בארץ מתקיים מצב שבו הגבר שולט באישה".
20% זה המון. איך זה שאני מכירה רק אחת כזו?
"זו זוגיות שנראית כמו מיליון דולר. זה יכול להיות גבר שרמנטי שכולם אוהבים, והאישה אומרת לעצמה: אם כולם חושבים שהוא מדהים, איך אני יכולה לומר שהוא שתלטן? אולי משהו אצלי לא בסדר".
5 צפייה בגלריה
כריכת הספר ''כלואות''. ''זה יכול להיות גבר שרמנטי שכולם אוהבים, והאישה אומרת לעצמה: אם כולם חושבים שהוא מדהים, איך אני יכולה לומר שהוא שתלטן?''
גבר שאונס את אשתו - זה לא משהו שאפשר להתלונן עליו במשטרה?
"בשנות ה־80 הוחלט שכשבעל אונס את אשתו, זה נחשב כאונס לכל דבר, אבל כאן מדובר בנשים שאומרות, 'אבל אני אשתו, אז אני זורמת איתו', או 'אני אלך איתו עכשיו כדי שיהיה לי שקט מחר בבוקר', אז מבחינה תפיסתית הן מסכימות. נשים צריכות להבין שהסכמה לסקס בזוגיות איננה מספיקה: צריך לדבר על רצון בסקס ועל יוזמה. גבר צריך לוודא שאשתו מעוניינת בסקס. אחת המרואיינות אמרה לי, 'רגע, את אומרת לי שבעצם חוויתי אונס 300 פעמים בשנה?'".
בהמשך לשם הספר אני חייבת לשאול: האם נשים האלה באמת כלואות?
"רבות מהנשים שראיינתי אמרו שהן מרגישות חנוקות בכלוב של זהב, כמו ציפור שמפרפרת בכנפיה ולא יכולה לעוף. יש להן מפתח, הן יכולות לצאת וללכת, אבל ההוויה השתלטנית היא משהו שכולא אותן בבית ובזוגיות, וככל שחולף הזמן, מתרחק הסיכוי שהן יזהו את מצבן ויצאו מזה".
לאיזה קהל כיוונת את הספר?
"ראשית, אני מקווה שהספר יגיע למישהי שתאמר לעצמה, 'וואו, זה הסיפור שלי!', או שתיתן אותו לחברה טובה שחיה בזוגיות כזו. אולי מישהי תקרא ותבין שגדלה בבית כזה. מעבר לזה, אני מקווה שהספר יגיע לעובדות סוציאליות, לעורכות דין, לפסיכולוגיות ומטפלות מכל הסוגים, למחנכות בכיתות הגבוהות, שילמדו נערות מהי זוגיות בריאה לפני שהן יוצאות לעולם - וגם לגברים שתלטנים".
למה שגבר שתלטן ירצה לקרוא את הספר?
"כשפרסמתי מאמרים בנושא, הגיעו להפתעתי תגובות מגברים שכתבו, 'לא שמתי לב שאני שואל אותה על קניות ומעיר לה על הבגדים'. כששמים לגבר מראה מול הפרצוף, יש סיכוי שהוא ישנה את ההתנהגות שלו. אני רוצה לקוות שלפחות חלק מהגברים השתלטנים יקראו את הספר או לפחות ישמעו על הנושא".
ומה שלום ריקי, אחרי עשור?
"אחרי שריקי התראיינה למחקר שלי ושמעה את עצמה מספרת לי את הסיפור שלה בקול רם, היא שאלה את עצמה, 'ממה בעצם אני מפחדת?', והעזה לעשות שינויים בחיים. כמה זמן אחרי הריאיון היא סיפרה לי שבעלה הסכים ללכת לטיפול זוגי ובהמשך בנה עבורה מספרה בחצר הבית, כך שהיא משתלמת במקצועה, מתפתחת ומרוויחה כסף משלה".
לד"ר אילנה קוורטין יש הצעת חוק מוכנה למניעת שתלטנות קיצונית במסגרת המשפחה. בין היתר כתוב בה שבית המשפט יהיה רשאי לפסוק פיצוי עד סך 120 אלף שקל בגין שתלטנות קיצונית בזוגיות. "אני רוצה לקוות שהסכום הגבוה ירתיע גברים ויגדיר מהן ההתנהגויות האסורות בחברה שלנו - ומה בלתי נסבל בזוגיות", היא אומרת. "חוק מגדיר מה אנחנו כחברה לא מוכנים לסבול. זה כמו החוק למניעת הטרדה מינית - עד 1998 לא היה לזה שם, וכיום כולם יודעים שיש חוק כזה. החוק למניעת אלימות במשפחה מתמקד באלימות פיזית ולא נותן מענה למי שסובלת משתלטנות קיצונית. הרי אם אישה תתקשר למשטרה ותגיד, 'בעלי משפיל אותי וזורק לי את הטייצים מהארון', השוטר ישאל אותה, 'אז מה את רוצה ממני?'. מטרת החוק היא בראש ובראשונה לעזור לאישה להגדיר מה היא חווה. נשים רבות אמרו לי בראיונות, 'לו רק היה חוק שמגדיר מה זה'. מעבר לזה, המטרה היא לתת מקום לתופעה גם בשיח הכללי וגם בשיח המשפטי".
מה קורה בחו"ל בהקשר הזה?
"בסוף 2019 נחקק באנגליה ובסקוטלנד חוק בעניין, והועבר גם תקציב להכשרת שופטים, עורכי דין ושוטרים בנושא, מתוך הבנה שאי־אפשר לחוקק חוק חדש בלי לתת להם כלים לזהות את הסיטואציה. גם בהוואי נחקק חוק בנושא, בקליפורניה הוגש להצבעה חוק שמאפשר להשתמש בהתנהגויות של שתלטנות קיצונית כראיות בתיקים של אלימות קיצונית במשפחה. במדינת ניו־יורק נוסף סעיף לחוק המגדיר שתלטנות קיצונית כעילה לגירושין".
כתבת בהצעת החוק: "אדם שחש כי הוא סובל משתלטנות קיצונית בזוגיות, רשאי לפנות ללשכת הרווחה באזור מגוריו ולדרוש התערבות טיפולית לשם ביטולה". איך אפשר לבטל מצב כזה?
"הכוונה שלי היא לחייב גורמים ממסדיים להושיט יד לאישה שפונה אליהם ומתארת מצב שכזה. אלה יוכלו להציע עזרה בטיפול אישי, זוגי, טיפול לילדים, סיוע במעבר לדירה אחרת, סיוע כספי או פתיחת תיק גירושין. קיים בהצעה גם סעיף הפוך, שלא ממתין לפניית הנשים: עובדי רווחה שיזהו שתלטנות קיצונית יוכלו להציע התערבות טיפולית, וזה חשוב בעיניי, כי אם נחכה ליוזמה של הנפגעות, נפספס מקרים רבים".
מהם להערכתך הסיכויים שחוק כזה ייחקק בארץ?
"בגלל שהצעת החוק מבוססת על דיווחים מהשטח, יש סיכוי לא רע שהחוק יעבור. רוב הנשים שראיינתי אמרו לי, 'אם אני יכולה לעזור לנשים אחרות שעוברות את זה, תקראי לי לדגל'. אפשר להזמין אותן לכנסת שיספרו את סיפורן. אני רוצה להאמין שחברות הכנסת יקדמו את הנושא, ואני לא אנוח עד שזה יעבור, תסמכי עליי".
