פרידה מאגדת הטיס

"לא לטוס ישר!" נשמעה שוב ושוב הקריאה, במבטא אמריקאי כבד, בקשר של טייסת הפאנטום 119 באוקטובר 1973. כולם ידעו שיואל אהרונוף מנסה לשתף את חבריו בניסיונו הנדיר כטייס בווייטנאם, במהלך הקרבות הגורליים. השבוע, בגיל 81, נפטר הרס"ן בדימוס, ששרד שתיים מהמלחמות האוויריות הקשות ביותר של המאה ה־20, בביתו בפלורידה.

אהרונוף נולד וגדל בברונקס, בבית יהודי דתי. בגיל 16 כבר רכש מטוס קל והגיוס שלו לחיל האוויר האמריקאי היה בלתי נמנע. הוא השלים שתי תקופות שירות במלחמת וייטנאם, בכל אחת מהן ביצע למעלה מ־100 גיחות, עליהן זכה בשני עיטורי גבורה.

"יואל השתחרר אחרי שלא אושרה לו תקופת שירות שלישית בווייטנאם", מספר מאיר אמיתי, ההיסטוריון של טייסת 119. "הציקה לו גם המחשבה שהוא נלחם בחיל האוויר האמריקאי בעוד חיל האוויר הישראלי קולט את מטוסי הפאנטום הראשונים שלו". אהרונוף יצר קשר עם חיל האוויר, ואחרי כמה חודשים נקלט בטייסת 69 "הפטישים" בפיקוד אביהו בן נון. בהמשך עבר לטייסת 119, "העטלף".

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים אהרונוף לא הוגדר אמנם כטייס מבצעי, אבל זה לא מנע ממנו לזנק לקוקפיט. "יואל היה אמיץ, קר רוח ומקצוען", מספר תא"ל (מיל') אבי ברבר, שהיה אז חברו לטייסת. "הוא הכיר את הפאנטום לעומק על כל שגעונותיו, ולימד אותנו עליו. הוא היה ציוני עם כנפיים".

במלחמה השתתף אהרונוף ב־48 גיחות מבצעיות, בהן שתי תקיפות שנלמדות עד היום בחיל. "יואל הפך את כולנו לגיבורים", אומר סא"ל (מיל') ערן רמות, שטס לצידו. "הוא גם סייע לפתח תורות לחימה". אל"מ (מיל') אליעזר פריגת, שפיקד על הטייסת במלחמה, אומר שאהרונוף ידע איך להרגיע את חבריו. "הוא היה אחד הטייסים הכי טובים במלחמה הקשה הזאת", סיפר.

אחרי המלחמה עבד אהרונוף כטייס ניסוי בתעשייה האווירית וכטייס מטוס הסיור הימי שחף. בארץ פגש את אלינה, עולה מפולין ורופאת שיניים. לימים הם נפרדו. לזוג נולדו שתי בנות, ורד ומיכל, שנפטרה מסרטן ב־2017, וארבעה נכדים.

אהרונוף יובא למנוחות היום בבית העלמין מנוחת עולם נתניה, ב־16:30.