הפעם הראשונה (אך לא בטוח שהאחרונה) שבה אחינעם אורבך, אחות של חבר הכנסת ניר אורבך מ"ימינה", ניצלה את הקִרבה המשפחתית שלה, הייתה לפני כשנה וחצי. הרב רפי פרץ, ראש מפלגת "הבית היהודי" (שכבר אינה קיימת), התראיין ל"ידיעות אחרונות" ואמר, בתרגום חופשי, שילדיו לא יהיו להט"בים, כי הם "גדלו בצורה טבעית וברורה". אורבך, לסבית דתייה, נשואה לאישה חילונית, פעילה בולטת בארגון הלסביות הדתיות "בת קול" ועורכת דין העוסקת בהסדרה של הורות גאה, שאף רשמה ניצחון בבג"צ, הלכה להיפגש עם פרץ.
  • לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
"התפוצצתי. שלחתי לניר הודעה: 'הרב פרץ יודע שגדלנו באותו בית?!'. ניר ענה לי שהוא חייב להפגיש אותי עם רפי. ברוך השם, אני כבר בטוחה במקום שלי ואני לא צריכה חיזוקים מבחוץ. אבל רציתי לפגוש אותו כי אני חייבת את זה לילדים שלי, שלא ייתקלו באמירות כאלה, ואם הם נתקלים, שלא ייעלבו או יתכנסו אלא יהיו מספיק חזקים כדי לענות".
מה היה בפגישה?
"זה היה בלשכה שלו בירושלים. הסברתי לו מה החשיבות של איש חינוך ורב כשהוא אומר אמירות כאלה. כשילד בן 16 יודע שההורים שלו מעריכים את הרב פרץ ומצביעים לו, זה משאיר אותו עוד יותר עמוק בארון. זה דיני נפשות. כשהייתי בת 17 כל דבר בשבילי היה סוף העולם. בגיל 30 ומשהו, כשעברתי לדירה חדשה עם בת הזוג שלי וחרטו לנו על תיבת הדואר 'לסבית', זה הצחיק אותי. נער דתי שיכתבו על תיבת הדואר שלו 'הומו' - זה לא יצחיק אותו. החיים של מתבגר דתי לא נראים כמו חגיגת היציאה המדהימה של אלה לי".
5 צפייה בגלריה
אחינעם אורבך וזוגתה לילך סגל
אחינעם אורבך וזוגתה לילך סגל
אחינעם אורבך וזוגתה לילך סגל
(צילום: ריאן פרויס)
מה פרץ ענה?
"שהוא לא יודע איך הדברים יצאו ככה, שלא לזה הוא התכוון. לא באתי לחקור אותו. היה לי חשוב שהוא יבין את המשמעות ויעשה תיקון".
אורבך (40), נשואה ללילך ואם לארבעה, עוסקת כיום בהסכמי חיים משותפים, רישום הורות להט"בית והסדרת מעמדה בבית המשפט. במשך שנים עסקה בתיקי נזיקין כעצמאית במשרד משלה, עד שילדה את בנה הבכור, היום בן שבע. אז הבינה שהעשייה שלה נדרשת היכן שהלב שלה. "הייתי בהיריון מתרומת זרע, ורצינו לרשום את לילך כאמא. האופציה אז הייתה אימוץ. לקראת סוף ההיריון התחלנו לשמוע על הדבר החדש, צו הורות. המשמעות היא שלילך לא תהיה אם מאמצת אלא תקבל הכרה באימהוּת שלה, בדיוק כמוני. הגענו לעורך דין שעוסק בזה. ההליך התעכב והתעכב. כבר ילדתי, ולילך עדיין הייתה חסרת מעמד. היא לא הייתה יכולה לקחת את הילד שלנו לטיפת חלב. הגענו לבית המשפט, והשופטת אמרה לנו להסתפק בצו אימוץ. בדיון ההוא ביקשתי לדבר. השוויתי את המצב שלנו לזוג סטרייטי שבו הגבר עקר ולוקחים תרומה מבנק הזרע. הגבר חותם בתחילת התהליך שהוא ישמש כאבא של הילד עם כל הזכויות והחובות. השופטת קיבלה את הנימוק שלי ונתנה לנו צו הורות. לא ידענו באותו המעמד שהיינו תקדים: הזוג הלסבי הראשון שקיבל צו הורות. הבן שלנו היה אז בן שנה וחודשיים".
ואז החלטת להתחיל לייצג הורים להט"ביים?
"לילך דחפה אותי לזה. היא אמרה לי: את תוכלי לייצג את הזוגות האלה הכי טוב. השיא המקצועי שלי היה לפני שנה, כשניצחנו בבג"צ. דרשנו שהמדינה תאפשר להתחיל את הליך צו ההורות עוד במהלך ההיריון. זה הליך בירוקרטי ארוך ומורכב, וזו טובת ההורה והילד שמעמדם יוסדר כמה שיותר מהר".
אילו קשיים המדינה עדיין מעמידה בפני זוג הורים להט"ביים?
"המדינה קובעת שזוגות יוכלו לבקש צו הורות רק אחרי שנה וחצי של זוגיות. למה? ככה. ייצגתי זוג לסביות מבתים שמרנים שעברו לגור ביחד רק כשרצו ילדים. בת הזוג נכנסה להיריון מהר מאוד, והילד נולד בלי פז"ם החיים המשותפים שהמדינה דורשת. הייתי צריכה להוכיח לשופט שהן היו בזוגיות עוד לפני החיים המשותפים. זה להציג וואטסאפים בבית משפט של 'מאמי שלי' או 'זוכרת שמחר יש חתונה לבן דוד שלי ואנחנו יוצאות בשבע מהבית?'".
לאחרונה יוצא לשמוע יותר ויותר גם על הצד השני: בקשות לביטול צו הורות בעקבות פרידה של ההורים.
"פנתה אליי מישהי וביקשה שאייצג אותה בהליך כזה. היא סיפרה לי שבת הזוג בגדה בה והן נפרדו. היא רואה את האקסית שלה באותה השכונה מטיילת עם בת הזוג החדשה ועם הבת המשותפת. היא מרגישה נבגדת, מנוצלת, והיא רוצה ניתוק סופי מבת הזוג לשעבר. אמרתי לה, 'כמה שבגידה זה דבר נורא, הרי אם היית האבא של הילדות שלך, לא היית חושבת בכלל בכיוון'. בקשות לביטול צווי הורות זה ירי בתוך הנגמ"ש. המדינה גם ככה מסתכלת על ההורות שלנו כחשודה. עבדנו כקהילה כל כך קשה על הנרמול של המשפחות שלנו - להראות שאין הבדל בין המשפחה שלנו למשפחה סטרייטית. כל אחד שמנסה לבטל צו הורות בועט בכל הקהילה, כי הוא בעצם אומר שהורה לא ביולוגי לא שווה להורה ביולוגי, והורות של זוגות חד-מיניים לא שוות ערך להורות סטרייטית. בית המשפט חייב להתחיל לדחות בקשות כאלה על הסף".
כמה את הולכת לרתום את אחיך, ניר, שזו הקדנציה הראשונה שלו כחבר כנסת, לטובת הקהילה הגאה?
"כרגע לא אעמיד אותו במצב הזה. זה לא האקלים הנכון. גם ככה 'ימינה' נכנסה לקואליציה כשיש נגדה הרבה ביקורת מימין. לבוא אליו ולבקש שייגע בנושאים שמוגדרים כ'שמאלניים' יעורר קיתונות של ביקורת. דיברתי עם הח"כים מתן כהנא ועידית סילמן כנציגת 'בת קול'. נוצר פער בין הקהילה הדתית הגאה לנציגי הציבור הימניים-דתיים. יש יותר ויותר משפחות דתיות עם ילדים ששייכים לקהילה הלהט"בית. כבר אי-אפשר להתעלם מזה. חייבים להעביר סוף־סוף את חוק איסור טיפולי המרה שיכלול לא רק מטפלים אלא גם רבנים. טיפול המרה זו אלימות לכל דבר".
5 צפייה בגלריה
האח ח''כ ניר אורבך. ''לא ארתום אותו כרגע לטובת הקהילה הגאה''
האח ח''כ ניר אורבך. ''לא ארתום אותו כרגע לטובת הקהילה הגאה''
האח ח''כ ניר אורבך. ''לא ארתום אותו כרגע לטובת הקהילה הגאה''
(צילום: יואב דודקביץ)
את שוקלת להיכנס לפוליטיקה?
"אם היו לי מחשבות על פוליטיקה, אחרי שראיתי את ההפגנות מחוץ לבית של ניר, זה הרחיק אותי. הוא אדם חזק, אני לא הייתי עומדת בזה".
סגל־אורבך נולדה וגדלה בקריית שמואל, בעלת הצביון הדתי, למשפחה בת שישה ילדים. אביה, שנפטר לפני שנה וחודשיים בגיל 76, היה מלגזן בנמל חיפה ואמה הייתה גננת עד שפרשה. כיום, בגיל 72, היא מתנדבת במד"א. כשאחינעם סיימה את הלימודים באולפנה המקומית, המשיכה לשירות לאומי בבית החולים "רמב"ם". אחרי אפיזודה קצרצרה בלימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל עברה ללמוד משפטים באוניברסיטת חיפה וחזרה לגור אצל הוריה. "קריית שמואל זה מקום שהוציא הרבה חברי כנסת", היא מספרת. "למשל, אבי מעוז (יו"ר מפלגת נעם, ת"ב), אבא של ח"כ בצלאל סמוטריץ' גדל שם, סבא של אלעזר שטרן (שר המודיעין מ'יש עתיד', ת"ב)".
איך את עם מפלגת "הציונות הדתית"? לפני הפיצול אחיך היה איתם באותה המפלגה.
"אני מזועזעת מהם. גם כשניר התמקם במקום העשירי ב'בית היהודי' והיה לו סיכוי להיכנס, לא הצבעתי להם. כלסבית דתייה וימנית לא מצאתי שם בית. לא יכולתי להצביע נגד המשפחה שבניתי עם אשתי והילדים. כשימינה הוקמה, הצבעתי לו בפעם הראשונה".
היא מתגוררת בפתח־תקווה, וניר מתגורר במרחק חמש דקות נסיעה ממנה. "זה לא מכוון, אבל זה כיף. אנחנו משפחה מגוונת. ניר הבכור, ואחריו עוד שתי אחיות דתיות שמתגוררות בשומרון, אני הרביעית. שני האחים הקטנים לא דתיים".
כמה התרגשתם ביום ההשבעה של הכנסת?
"רצינו נורא לאחל לו בהצלחה ולדבר איתו, אבל אף אחד לא הצליח לתפוס אותו. ואז פתאום נכנסה שיחת וידיאו ממנו בקבוצה המשפחתית שנקראת 'אמא והגוזלים'. אמרנו אחד לשני, 'מי הצליח לתפוס את ניר?!'. התברר שהוא ענה כי בכל זאת, אמא התקשרה אליו".
היא נשואה לאהבה הראשונה שלה, לילך סגל (36), והן אמהות לארבעה. "שני רְחָמים זה יתרון", היא אומרת בחיוך. נדב (7) עולה לכיתה ג' (קפץ כיתה), התאומים נבו ונועם, בן ובת, בני חמש, וניתאי בן שנתיים וחצי. סגל היא מהנדסת תעשייה וניהול שעבדה כמנהלת מערכות מידע עד שהתפטרה לפני שנה כדי להתחיל לעבוד עם אורבך ולעזור לה במינוף העסק שלה. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד - גילוי סרטן שד שינה לזוג את התוכניות. "לפני שנה הרגישה לילך גוש בשד. התברר שהיא נשאית BRCA1. היא עברה ניתוח, כימותרפיה והקרנות, ועכשיו היא במעקב".
לילך חילונית ואת דתייה. איך מתנהל הבית? מה הסטטוס קוו?
"לילך חילונית למהדרין, אבל בבית שומרים כשרות מלאה. כשלילך קונה כלי חדש, היא משאירה לי אותו באוטו שאטבול אותו במקווה. הילדים יודעים מה מברכים על כל דבר ובוחרים אם לברך או לא. יש פלטה בשבת, אבל לילך והילדים יכולים לראות טלוויזיה. הם יודעים שאמא אחת עושה ככה והאמא השנייה אחרת".
5 צפייה בגלריה
החתונה עם לילך
החתונה עם לילך
החתונה עם לילך
(צילום: יעל ונעמי ים סוף)
לא פשוט להישאר דתייה בשגרת חיים כזו.
"הדת אצלי היא כמו העיניים הכחולות שיש לי. אני לא יכולה לברוח מזה. יכולתי בקלות לראות טלוויזיה עם כולם, לחמם אוכל במיקרו ולא לחכות לפלטה, להתארח אצל חברות בשבת ולא רק לארח, אבל אני בוחרת שלא. אני חושבת שאם לא הייתי נולדת דתייה הייתי חוזרת בתשובה".
לילך היא בת הזוג היחידה שהייתה לך. יש תחושת החמצה?
"אני דתייה שמרנית שלא פורצת גבולות. אין לי את הפריווילגיה להתנסות. בנוסף, מגיל צעיר רציתי ביטחון. לילך לא הייתה יכולה להתחתן עם האהבה הראשונה שלה, כי היא הייתה מרגישה שפספסה דברים בדרך. אז אני שמחה שאני לא אהבה הראשונה שלה אבל הגדולה שלה, זו שגרמה לה לרצות להתחתן ולהביא ילדים".
ההבנה שהיא לסבית נחתה על אורבך בשלב מאוחר יחסית בחייה. "זה היה מודחק אצלי לגמרי", היא מספרת. "הייתה לי רתיעה מגברים. לא ראיתי את עצמי מתחתנת עם גבר. אני זוכרת שבאולפנה המנהלת העבירה לנו שיעור אישות וסיפרה לנו שמצוות פרו ורבו חלה על הגבר. כלומר, שאני לא חייבת להתחתן ולקיים את המצווה. אמרתי לעצמי, 'אהה, אפשר להירגע'".
לא עברה לך בראש המחשבה שאת נמשכת לנשים?
"בקריה דתית, בזמנו, המילה 'לסבית' לא נאמרה. כשיצא סרט עם ברוס וויליס ומישל פייפר, כל החברות שלי נדלקו על ברוס וויליס, ואני על מישל פייפר. לא הבנתי למה לרצות אותו כשיש אותה? בדיעבד היו הרבה סימנים, ואם הייתי באקלים הנכון, הייתי יודעת לפרש אותם".
מתי בכל זאת נפל האסימון?
"התחלתי לצאת עם גברים ולא הרגשתי כלום. הכנסתי לעצמי לראש שבגלל שאני שומרת נגיעה אני גם לא רוצה לגעת. לא חשבתי שנשים שומרות נגיעה ועדיין רוצות לגעת בחבר שלהן. סביב גיל 25 היה לי חבר כבר עשרה חודשים, ואז עלתה סדרת הטלוויזיה 'ישנן בנות' (שעוסקת בחייהן של לסביות, ת"ב). שם אמרתי: 'וואו, אני רוצה להיות חלק מזה'. אבל גם רציתי להתחתן כדי להשתיק את הקול הזה ולהיות נורמלית. למזלי, החבר שלי דאז לא הרגיש בשל לחתונה ונפרדנו".
אורבך, ששיחקה כדורסל מאז התיכון, הצטרפה בגיל 27 להפועל נשר, שם הכירה את סגל. עבר עוד קצת זמן עד שהחברוּת הפכה לאהבה
.
לילך, שמצטרפת לשיחה, מספרת: "בילינו הרבה ביחד ופיתחתי כלפיה רגשות. התחלתי לגשש. שאלתי את אחינעם מה יקרה אם חברה טובה תתאהב בה? היא ענתה שאין סיכוי שהיא תיתן למשהו לקרות".
5 צפייה בגלריה
''לא הבנתי למה לרצות את ברוס וויליס כשיש את מישל פייפר?''
''לא הבנתי למה לרצות את ברוס וויליס כשיש את מישל פייפר?''
''לא הבנתי למה לרצות את ברוס וויליס כשיש את מישל פייפר?''
(צילום: Rich Fury/GettyimagesIL)
אז איך נוצר הטוויסט בעלילה?
לילך: "טסנו ביחד לאמסטרדם, שם הייתה הנשיקה הראשונה, ואז אחינעם הייתה מבולבלת עם 'כן רוצה ולא רוצה'".
אחינעם: "הייתי מבולבלת מזה שאני חווה משהו מאוד טוב אבל כל כך אסור. לילך אמרה לי שאקח את הזמן. החלטתי לתת לזה סיכוי".
לילך: "הזמנתי אותך לדייט רשמי. הלכנו לסרט, זוכרת? אבל אחרי שהיא סיפרה לאמא שלה, היא זרקה אותי".
אורבך מספרת בכנות אך גם בפייסנות על השנים הקשות שעברה עם משפחתה מהרגע שיצאה מהארון. מים רבים עברו בנהר הסוער עד שאחיה ניר, שהתראיין לאחרונה ל"ידיעות אחרונות", אמר: "אחותי יקרה לי, ואני אוהב אותה ללא תנאים וסייגים".
בואי נחזור ליציאה שלך מהארון מול המשפחה.
"אחרי חודשיים עם לילך החלטתי לספר לאמא שלי. היה לה מאוד קשה. היא אמרה שלא תעמוד בזה. היא חשבה שזה שעשיתי צעד אחד מחוץ לקהילה הדתית גרם לי 'לחטוף' משהו שהוא לא אני. דווקא אבא שלי אמר לה ש'אם היא כזו, נקבל אותה'. אבל אמא שלי נלחמה ואמרה שזו לא מי שאני. אמא שלי קיבלה המלצה על מטפלת ונסענו אליה לירושלים. בדיעבד התברר לנו שזה היה טיפול המרה".
מה היה בחדר הטיפולים?
"המטפלת אמרה לי: 'את לא כזאת ואין דבר כזה לסביות. צאי החוצה ותגידי לאמא שלך שאת לא לסבית'. נאטמתי. לא חזרתי לטיפול".
ואז? מה קרה בהמשך?
"אמרתי לעצמי שאעשה כל מה שצריך כדי לא להיות כזו. אני לא אפגע במשפחה בשביל האושר שלי. נפרדתי מלילך למרות שאהבתי אותה מאוד וחזרתי לצאת עם גברים. אמרתי כן לכל הצעת שידוך. רציתי שיעיפו אותי מהבית, שלא יהיו לי רגשות אשם ואוכל לבחור בקלות. אבל אמא אמרה לי: 'למרות שאני לא אוהבת את מה שאת, את חלק מהמשפחה'".
מה הייתה נקודת המפנה?
"בסופו של דבר אמרתי לאמא שלי שאני יודעת מי אני ומה אני, ואני רוצה להיות מאושרת. אני רוצה שיהיה מי שיחכה לי בבית בסוף היום, וזה לא יהיה גבר. אמא שלי חיבקה אותי. שאלתי אותה: 'אבל זה לא יהיה סוף העולם בשבילך?'. היא ענתה: 'זה יהיה סוף העולם, אבל נעבור אותו ביחד'. סימסתי ללילך שאני אוהבת אותה ורוצה להיות איתה אבל אני לא מבטיחה שאשאר אם שוב תהיה תגובה חריפה. לילך ענתה לי שהיה לה קשה בלעדיי ושהיא מעדיפה לנסות להתמודד עם מה שיבוא".
חכו עם הכינורות. זה לא שלמחרת לילך הגיעה לבית משפחת אורבך והתקבלה בזרועות פתוחות. "במשך ארבע שנים לא קיבלו את לילך. הוזמנתי לבד למפגשים משפחתיים. גם שבתות וחגים אצל ההורים עשיתי לבד. זה הוביל להתרחקות מסוימת מהמשפחה. באחד החגים הודעתי לאמא שלי שאני נשארת עם לילך. כשהיא שאלה למה, עניתי שהאחים באים עם בני זוג וגם לי יש בת זוג. היא לא הזמינה, אבל הבינה".
5 צפייה בגלריה
תמונה משפחתית
תמונה משפחתית
תמונה משפחתית
(צילום: ריאן פרויס)
לפני כן שקלת להגיד: או שאתם מקבלים אותנו ביחד או שלא אגיע?
"המיליטנטיות שלי הייתה מופנית כלפי אנשים בחוץ. לחברה טובה מכיתה א' שאמרה לי שהיא לא יכולה לקבל 'את זה', אמרתי מה זה 'את זה'? זו אני. אני לא מבקשת ממך לבוא אליי בלי בעלך או להגיע בלי כיסוי ראש. הוצאתי אנשים מחיי בצורה חותכת, אבל מהמשפחה שלי לא הייתי מסוגלת להתנתק. הייתה קשת רגשות במהלך השנים: כעס, תסכול, אכזבה גדולה. היו לי שיחות עם שכן פסיכולוג שעזרו לי מאוד. הוא הציע לי שאכנס לראש שלהם. האחים שלי הסתכלו על אורח החיים שלי ופחדו שזה ישפיע על הילדים שלהם. זו אמנם שטות מוחלטת בעיניי, אבל כאמא גם אני חוסמת את הדלת למשהו שאני לא רוצה שישפיע על הילדים שלי".
ב־2012 הודיעו אורבך וסגל על חתונה. "לא יכולתי יותר לעצור את החיים", היא מסבירה. "שבועיים לפני החתונה הגענו להורים שלי ביחד בפעם הראשונה עם ההזמנה. לא נכתבה שם המילה 'חתונה' אלא 'חגיגה'. לא להרתיע. אמרתי להם שאני מאוד רוצה שיגיעו, גם אם זה אומר שייתנו חיבוק, יגידו מזל טוב וילכו".
הם אישרו הגעה?
"אמא שלי ישבה מולנו בפנים חתומות ולא אמרה כלום. כשיצאנו, היא התקשרה ואמרה לי: 'שמת לב שהתאריך הוא ספירת העומר?' (נוהגים במנהגי אבלות, ת"ב). שמחתי שהיא לא זרקה את ההזמנה. בסופו של דבר, ההורים ושני אחיי הקטנים הגיעו לאירוע. האחים הגדולים, כולל ניר, לא הגיעו. ההורים נכנסו אחרי החופה כי זה לא כדת משה וישראל".
השנים וההתבגרות ריככו את השפיצים. "המשפחה כולה כבר הגיעה לבריתות של הילדים שלי. יש שלב שאתה מבין שהאידיאולוגיה שלך פוגעת בך. לניר הייתה לפני כמה שנים שיחה עם פעילה של הבית היהודי, דתייה, נשואה עם ילדים, מהמיינסטרים של החברה הדתית, שביקשה ממנו לפגוש חברים להט"ביים דתיים, 'בשר מבשרנו'. המפגש איתם לא יצא לפועל, אבל זה יצר מפגש איתי. הרווחתי את אח שלי מחדש. יכולתי פתאום לדבר על לילך ועל הילדים שלנו בלי להסתיר משהו".
יצא לך לדבר עם האחים על הדרך שהם עשו?
"אני רוצה להרגיש נוח איתם ולא רואה צורך בלדבר על מה שהיה. היום כיף לנו ביחד. כל אחד מהאחים שלי הוא עולם ומלואו. ניר הוא אחד המצחיקים שיש".
כשהוא אמר בריאיון "אני מכבד כל אדם באשר הוא אדם, ללא קשר לנטייתו המינית ובחירותיו האישיות בחיים", לא הרגשת שזו התחמקות מלהגיד משהו בעל ערך, להצהיר על כוונותיו כמחוקק?
"אני לא צריכה שניר יגיע למצעד הגאווה וירים. אני צריכה שהוא יבין שיש בני אדם עם רצונות וצרכים ועם משפחות, ואסור לפגוע בהם. כשהוא אומר שהוא מכבד כל אחד, זה לגמרי בסדר מבחינתי. אם בתחילת הדרך שלי הייתי רואה נבחר ציבור מהמחנה הדתי־לאומי שההורים שלי מצביעים למפלגה שלו אומר את זה, הייתי מרגישה 'וואו'. לא הייתי צריכה יותר מזה".