את הפסטורליה הזאת אי־אפשר לקנות בכסף.
רק תסתכלו על הכפר הציורי ראמה, הידוע בשמן הזית שלו, במסעדות ממגנטות התיירים, במגוון הקולינרי, וכמובן במיקום; למרגלות הר האר"י, על הכביש המחבר בין עכו לכרמיאל. מקום טוב לעצור בו אם אתם בדרך לחופשה.
אלא שלתוך הפסטורליה – שכוללת גם כמה עשרות עורכי דין ורואי חשבון שמתגוררים בראמה לצד אנשי כוחות הביטחון – צמח בשנים האחרונות ארגון פשיעה שהוא אולי החזק והאלים בישראל.
דווקא כאן – ביישוב הקטן והיפה הזה, כ־8,000 תושבים סך הכל, מחציתם נוצרים, קרוב לשליש דרוזים והיתר מוסלמים – ממוקמת המשפחה שהיא כיום היעד מספר אחת של המשטרה במחוז צפון: משפחת אבו־לטיף.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מתי ואיך בדיוק הפכה משפחת אבו־לטיף לבעיה? אולי בשלושת הלילות הרצופים בסוף נובמבר 2020 שבהם הרעישו חיילי הארגון את כל מחוז הצפון כשפתחו בירי על לא פחות מ־12 בנקים ברחבי הגליל, "רכב מגיע, יורה לכיוון הכספומט ושמשות הבנק במשך 10־15 שניות ונעלם", נזכר גורם משטרתי במחוז. "הם חוררו כספומטים, הוציאו אותם מכלל שימוש, ניסו גם להצית כספומט בעכו, שלחו את כל החיילים שלהם לבצע פגיעה, היינו צריכים להתפרס בכוחות מתוגברים של הימ"ר על המון סניפי בנקים שעוד לא ירו עליהם".
3 צפייה בגלריה
מכאן צמח אחד מאגוני הפשיעה החזקים והאלימים בישראל. כפר ראמה
מכאן צמח אחד מאגוני הפשיעה החזקים והאלימים בישראל. כפר ראמה
מכאן צמח אחד מאגוני הפשיעה החזקים והאלימים בישראל. כפר ראמה
(צילום: נחום סגל)
ומה קרה אחרי שהתפרסתם?
"בסביבות שמונה בערב הגיע רכב טויוטה ונעמד מול סניף בנק לאומי במע'אר. ירדו ממנו שני רעולי פנים עם שני נשקים ארוכים. הם ריססו את שמשות הבנק וירו גם לעבר סניף קופת חולים שנמצא לידו. שלושה אזרחים נפצעו. בחורה שעברה שם חטפה כדור, ושני אזרחים שהיו בקופת חולים נפצעו קל. הם ירו גם לכיוון השוטרים, שהשיבו בירי מדויק על שניהם. אחד היורים, ביאן אסלאן, נפצע ונפטר, והיורה השני, רונן אסלאן, שמוכר לנו כחבר בארגון אבו־לטיף, נפצע ונמלט מהזירה ונעצר בהמשך. מצאנו שם רובי קלצ'ניקוב ואם־16 שהגיעו איתם".
לילות הירי הקטלניים הגיעו כתגובה לחיפושים של המשטרה בבתי האחים העומדים בראש המשפחה (ראו למטה) ובפרט בביתו של האח נידאל אבו־לטיף, שבחר להתגורר דווקא ביישוב הקהילתי היהודי כפר ורדים, למורת־רוחם של חלק מהשכנים. בחיפוש בביתו לא מצאה המשטרה את מה שחיפשה ("חיפשנו משהו ספציפי שאין לנו אפשרות לפרט מהו, תאמיני לי שבית המשפט לא היה נותן לנו צו חיפוש אם זה לא היה מוצדק", אומר הגורם המשטרתי) – אבל קיר לא חוקי שנבנה בבית נהרס במקום. נידאל, שמקפיד כלפי חוץ על תדמית של איש עסקים ושכן מכובד ביישוב, רתח מזעם. ואז הגיעו פעולות הנקם והירי ברחובות ומול הבנקים, ומשפחת אבו־לטיף הפכה ליעד המשטרתי הדחוף מכולם.
זה רחוק מלהיות עניין מגזרי פנימי. למעשה, השתלטותה הגורפת של משפחת אבו־לטיף על הפשיעה בצפון הארץ התאפשרה לאחר שפרשת תיק 512 שמה סוף לדומיננטיות של יצחק אברג'יל וארגונו בתחומי הפשיעה החמורה והמאורגנת, והביאה למאסרם של רבים מחבריה. שום ואקום לא נוצר, שכן השתלטותה של כנופיית אבו־לטיף הייתה כמעט מיידית ושלחה זרועות לכל תחום אפשרי, ובפרט לענף הפרוטקשן המשגשג, במסגרתו חודרת המשפחה כמעט לכל מכרז בנייה ומשתלטת עליו – ובמקרה שלא, מופיעים חייליה אצל הזוכה במכרז וגובים את חלקם.
"כשחיילים מטעמו של אבו־לטיף התייצבו אצלי, לא ידעתי בהתחלה מה הם רוצים ובשם מי הם באים", מספר בעל חברת ניקיון שזכה במכרז ברשות מקומית בצפון. "הם לא מציגים את השמות שלהם, רק את הדרישה".
מה הייתה הדרישה?
"שאשלם להם קנס על זה שלקחתי כביכול מכרז שהיה מיועד להם".
נבהלת?
"בטח שנבהלתי. אמרתי להם שאני רוצה לדבר ישירות עם בעל הבית כדי למשוך קצת זמן ולנסות להגיע איתו להסדר. אבל מתברר שזה כמו במאפיה; אין שום גישה אליו. הוא לא מוכן להיפגש איתך וגם לא נותנים לך לדבר איתו בטלפון, זה רק דרכם".
בסוף שילמת?
"לא הייתה לי ברירה. ולא רק ששילמתי להם קנס, אלא גם הבטחתי שנעבוד בשיתוף פעולה, כלומר לשלם להם כל חודש מהרווחים. אני לא יכול לצאת מהמכרז באמצע".
התלוננת במשטרה?
"לא. מה כבר יעשו להם? אלו לא אנשים להתעסק איתם. פה בצפון הם שולטים חזק. יש להם גב חזק ומעמד, אחרת הם לא היו מעיזים ככה לאיים".
3 צפייה בגלריה
האחים לואי ועלאא אבו לטיף בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-2002
האחים לואי ועלאא אבו לטיף בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-2002
האחים לואי ועלאא אבו לטיף בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-2002
(צילום: רוני שיצר)
"בעל הבית" שאיתו ביקש האיש לדבר, ללא הצלחה, הוא האח הבכור במשפחת לטיף אבו־לטיף, 50, איש עסקים מקושר שמנהל גם בית מאפה גדול בראמה לצד חברה לעבודות עפר ותשתית, מחזיק ברקורד פלילי עשיר וגם ישב בכלא ארבע שנים על הברחת סמים, זהב ואמל"ח מלבנון, ובהמשך ארבע וחצי שנים נוספות על חבלה גופנית חמורה, החזקת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע.
העובדה שלטיף הוא בן־דודו של ראש מועצת כפר ראמה, שאוקי אבו־לטיף, משתלמת לכולם. בדצמבר 2018, למשל, פנה שאוקי מטעם עצמו ("כאזרח ישראלי תושב הכפר ראמה", כדבריו) לביהמ"ש העליון בדרישה להורות למשטרה לחדול מפעולות השיטור והאכיפה בכניסה לעסקים ולבתי מגורים בכפר. בתשובתה, ציינה המדינה כי הכפר ראמה משמש בית לארגון הפשיעה אבו־לטיף ומאופיין בפעילות פשיעה בהיקף נרחב שמקורה בארגון, כולל רצח כפול, השלכת מטען חבלה לעבר משרדי השיטור הקהילתי בכפר, ירי לעבר ניידת משטרה, ירי לעבר בנק ועוד. העתירה, איך לא, נדחתה, אבל זה לא הפריע לארגון להמשיך לגדול, ובדוח שחיבר אגף המודיעין של המשטרה ב־2019 כבר מיוחסים לארגון, בין היתר, סחיטת דמי חסות, הלוואות, גביית חובות, הימורים, איומים, אלימות, סחר בסמים ובאמל"ח, השתלטות על מכרזים במועצות וברשויות מקומיות ועבירות כלכליות.
האחים מנהלים את הארגון מלמעלה באופן היררכי לחלוטין, כשבתווך נמצאים, על פי החשדות, האחיינים ובני המשפחה, ומתחתם החיילים ואנשי הביצוע, רובם דרוזים. "לכל אחד יש התחום שלו, אבל כולם מתחלקים שווה בשווה ברווחים", מסביר גורם במחוז צפון. "הלוואי וכל האחים היו יודעים לשמור על קשר טוב כמותם".
הקשר הטוב הוא גם ערובה לרווחיות פנומנלית. גורם במשטרה מעריך שהארגון מגלגל, "בין 200 ל־300 מיליון שקל בשנה. הם התחילו בהברחות וסחר בסמים וביבוא וסחר באמל"ח, המשיכו לעבירות של הלבנת הון, הלוואות בשוק אפור ועסקי צ'יינג'ים, ובתקופה האחרונה הם נכנסו לשוק המכרזים ולמוסדות שלטון בעיריות. הם אנשים אינטליגנטים ומלבינים את העסקים הלא־לגיטימיים שלהם, ולכן קשה מאוד לעלות עליהם".
איך זה עובד? בעיקר דרך איומים מפורשים ואלימים שמרתיעים גורמים לגיטימיים מתחרים מלנסות להתחרות באבו־לטיף. בכתב האישום בתיק הדגל של ימ"ר צפון, שעסק בשליטת המשפחה במכרזים במועצות מקומיות ובעיריות, מפורטים 25 אירועים שנרשמו לאורך שנתיים ברחבי הגליל ובכפרים ובמועצות ערביות בפרט, שבמסגרתם איימו שליחי המשפחה על קבלנים, נציגי חברות בנייה ואחרים שלא ייטלו חלק במכרזים שפורסמו, שכן אלו "שמורים" לגורמים קרובים לאבו־לטיף. בנוסף, אוימו קבלנים ונציגי חברות בנייה ועבודות תשתית בשיחות טלפון לא לגשת למכרזים ועבודות שונות, מאחר שבמכרזים אלו אמורים לזכות גורמים הקשורים למשפחה.
כתב האישום מספר למשל איך בנובמבר 2019 יצא מכרז ממשלתי להקמת מרכז למורשת הדרוזים בישראל שעתיד להיבנות על שטח בתחום המועצה המקומית יאנוח ג'ת בסכום המוערך ב־31 מיליון שקלים. הנאשם המרכזי, מלחם עבאס – חבר בארגון אבו־לטיף לדברי גורם במחוז צפון – הגיע לסיור ביום המיועד ואיים על הקבלנים כי, "המכרז שייך למשפחת אבו־לטיף ומי שיתקרב למכרז - מתקרב למשפחה".
במקרה אחר, במרץ 2020, שכר משרד הבינוי והשיכון את חברת ‘יהל מהנדסים - ייזום פרויקטים בע"מ’, לצורך ניהול ופיקוח על תהליכי מכרזים לבנייה ולתשתיות. החברה מצידה פירסמה מכרז לביצוע עבודות בתחומי המועצה המקומית כסרא סמיע בשווי מוערך של כעשרה מיליון שקל. ושוב; ביום שבו נקבע סיור לקבלנים המעוניינים לגשת למכרז הגיעו למקום 15 אנשי מקצוע שהופרעו על ידי מלחם עבאס והאחים אחסאן וויסאם פארס – חיילים בארגון על פי גורם במחוז צפון – שאיימו עליהם לבל ייגשו למכרז, כי "הוא שייך לאנשי ראמה".
המשטרה הצליחה לתפוס את עבאס והאחים ולהעמידם לדין אחרי שהציבה בלשים סמויים במקום, "אחרת לא היינו עולים עליהם, כי הקבלנים חוששים להתלונן", על פי אותו גורם. אבל במסגרת עסקת טיעון נידון מלחם עבאס ל־14 חודשי מאסר בפועל ועל כל אחד מהאחים נגזרו תשעה חודשי עבודות שירות בלבד, והשיטה המשיכה לפעול כרגיל.
כי הפחד שולט כשזה מגיע לעימות אפשרי מול משפחת אבו־לטיף, והשתייכותו של הארגון למגזר הדרוזי רק מגבירה את הרתיעה. "יש לעובדה הזאת משמעות רבה, משום שזה לא המגזר הערבי הארדקור, שהרבה פעמים פועל משיקולים לאומניים כלפי יהודים", מסביר בכיר במשטרה. "למרות עשרות קורבנות, קשה להוכיח את הקשר שלהם. המגזר הדרוזי מאוד סגור בתוך עצמו, הם מאוד נאמנים אחד לשני, מה גם שהם כבר לא מלכלכים בעצמם ידיים אלא מחלקים הוראות לאנשיהם, שכבר יודעים מה לעשות. אפילו בקרב ארגוני פשיעה ערביים הם נחשבים לחזקים ויש להם כבוד ומעמד. לא מזלזלים בהם והם ארגון פשיעה לכל דבר. אוי ואבוי למי שהם מסתבכים איתו. אין להם אלוהים. הם רעים. בשביל הכסף, אבו־לטיף מסוגלים לעשות הכל".
והפחד מגיע גם לבתי הכלא. "מההיכרות שלי עם הסוהרים הדרוזים, הם מחרבנים מפחד רק מהשם של משפחת לטיף", אומר אסיר יהודי שריצה מאסר ארוך בכלא איילון. "פוחדים מאוד להתעסק איתם כי יודעים שזה יעלה להם ולמשפחות שלהם מאוד יקר בחוץ. זאת משפחה גדולה, משפחה שלא עושה חשבון לאף אחד ולא סופרת אף אחד חוץ מאשר את עצמה".
חייל של ארגון פשיעה ערבי, שישב בעבר עם כמה מהחיילים של ארגון אבו־לטיף, מספר השבוע ש"האסירים מהארגון מקבלים הרבה כוח מהחבר'ה הדרוזים שיושבים שם אבל גם מצד הסוהרים, שרובם בני העדה. כל בקשה שלהם מתמלאת מיד כי נותנים להם הרבה כבוד. מצ'פרים אותם ומכניסים להם סימים, טלכרטים, סיגריות וכל מיני דברים שהם רוצים. כשאחד האחים, לואי, ישב בזמנו בכלא, היה לו טלפון נייד במהלך מאסרו. חלק מהסוהרים אולי מהמשפחה המורחבת שלהם או שכנים מהסביבה".
ועדיין סוהר אמור להיות כפוף לחוקי השב"ס.
"הדרוזים לא מוותרים אחד על השני בשום מחיר, ולא מלשינים אחד על השני. גם אם זה קצין משטרה או איש שב"ס, הוא לא יכול למכור את הדרוזי שלו. יכולים להיות אפילו איומים על אותו קצין והוא לא יסגיר אותם".
הקושי המשטרתי בטיפול בארגון נובע גם מהעובדה שראשיו ואנשיו מחזיקים מגוון רחב של עסקים חוקיים, בהם מסעדות, פיצוציות, חברה קבלנית לעבודות עפר, תחנות טוטו ווינר, חנויות צ'יינג' להמרת מטבע וסחר ברכבי יוקרה.
"הדבר הכי קשה לנו אצלם זה הערבוב בין העסקים הלגיטימיים ללא לגיטימיים", אומר גורם בכיר במשטרה. "רק נושא החשבוניות הפיקטיביות, למשל, הוא תחום מפחיד בתחכום שלו, הכי קל לביצוע ועושים בו הכי הרבה כסף; מישהו מהארגון יכול למשל לתת לאדם חשבונית על מיליון שקלים מבלי לעשות עסקה, ולקבל את המע"מ חזרה, 17 אחוז מהמדינה, ובזה הם מתחלקים. בנושא המכרזים יש לארגון חברה לכל דבר: למזון, לניקיון, לתחזוקה, לשמירה, לאבטחה, לשיפוצים, לעבודות עפר ולתשתיות, אין כמעט מכרז בצפון של רשויות מקומיות שהם לא לוקחים או מקבלים עליו עמלה. זה ים של כסף. בתוך השלטון המקומי הם כבר מעורבים חזק. החשש שלנו הוא שהם לא יסתפקו בזה מאחר שהם מתחילים להיות אלטרנטיבה וגם כוח בכל מקום שיש בו כסף, מעמד ושליטה".
והחשש הזה הולך ומתממש: הארגון חורג זה מכבר מגבולות ראמה ומחוז הצפון בכלל, ופעיל כיום, על פי גורמים במשטרה, בכל האזור שבין מטולה לחדרה, וגם דרומה משם. "הם מתקדמים ושולחים זרועות לתוך המדינה", אומר גורם בכיר במשטרה.
דוגמה לאופן שבו הארגון הולך והופך מתוחכם הוא כניסתם של האחים לעסקי הסחר בשערי מטבע חוץ (פורקס), כשחברה שהקימו בתחום עקצה, על פי החשד, משקיעים במדינות המפרץ ובאירופה בסכומים של מיליוני יורו.
שערי מט"ח נחשבים לזירת השקעה מסוכנת וספקולטיבית, שמנסה לצפות שינויים עתידיים בשערי המטבע ולאפשר ללקוחות להמר עליהם. בארץ פועלות מספר זירות פורקס חוקיות שאושרו על ידי הרשות לניירות ערך ומקיימות פעילות מסחר מקוון אמיתית. לעומתן, זירות מסחר במט"ח שאינן מאושרות מבוססות לרוב על מסחר וירטואלי במערך המחשוב של מפעילי הזירה, ובכך המשקיע חשוף למעשה למצג־שווא של שערי המטבע ולמניפולציה של המפעילים למטרת הונאה. זירות פורקס בלתי חוקיות כאלה משמשות לא פעם גם להלבנת כספים תוך ביצוע עבירות מס.
הפרשה נחשפה בעקבות בקשות לחיקורי דין ותלונות שהגיעו ממדינות באירופה דרך האינטרפול והמחלקה הבינלאומית בפרקליטות במרץ 2019. על פי החשד, ביצעו חברי ארגון אבו־לטיף עבירות הונאה כלפי אזרחים תמימים, תוך שהם פונים אליהם באמצעים שונים ומבקשים להעביר אליהם כספים לרכישת מטבע חוץ בהבטחה לתשואה ולרווחים גבוהים ומהירים.
בכיר במשטרת ישראל שמכיר מקרוב את התיק מסביר איך זה עבד: החשודים הקימו אתרים אינטרנטיים שנחזו להיות אמינים. מוקדן מתקשר ללקוח, מסביר לו על ההשקעה ומגייס אותו תוך הבטחה לתשואה גבוהה. מראים ללקוח דוח פיקטיבי על מצב השקעותיו, וכל עוד הוא משקיע סכומים לא גדולים מדי מאפשרים לו להרוויח, אבל כשהסכומים גדלים משמעותית – נניח למאות אלפי שקלים או מיליון – מראים לו ירידות, מנכים לו את כל הסכום ונעלמים. הכסף, אומר הבכיר, מוזרם לחשבונות בנק בחו"ל ומשם, על פי החשד, לחשבונות קש במרכזי חלפנות בישראל.
בחיפוש שנערך בבתי החשודים לצורך תפיסת אמצעי אחסון דיגיטליים וראיות נוספות, נתפסו גם תשע מכוניות – שתיים מהן רכבי יוקרה – וגם מזומן בסך 180,000 שקל, ספרי חשבונות, מסמכים וראיות נוספות.
שניים מהאחים, סלימן ועלאא אבו־לטיף, נעצרו למשך שבועיים ושוחררו בסיומם למעצר בית של 14 יום. 11 חשודים נוספים נעצרו גם הם. מהמשטרה נמסר כי החקירה נמשכת.
הרבה לפני שהוכרזה כארגון פשיעה, כיכבה משפחת אבו־לטיף, לאורך שלושה עשורים, בסכסוך עקוב מדם מול שתי משפחות דרוזיות אחרות בכפר: גזאווי וחמדאן. עשרות אנשים במהלך השנים – בהם חפים מפשע – נפגעו ממעשי נקם הדדיים, פגיעה ברכוש ושריפת מכוניות. הרקע לסכסוך? עד היום לא ברור. בכפר מספרים שבן לאחת המשפחות פתח באש לעבר רכב ובו בן המשפחה האחרת – במה שהתברר בהמשך כטעות בזיהוי – והרג את נוסעיו. משם הסכסוך התגלגל.
רק לפני שש שנים, בינואר 2015, הושגה הודנה – הפסקת אש – בין הצדדים, בהתערבות אנשי דת דרוזים ובראשם המנהיג הרוחני של העדה, שייח' מואפק טריף. טקס הסולחה נערך כעבור שנה, בהנחיית עו"ד ראיד שנאן.
ביוני 2015 נרצחה האחות למשפחת אבו־לטיף, ראידה נג'ם, אז בת 42, על רקע חילול כבוד המשפחה. נג'ם, מורה במקצועה שהתגוררה בבית ג'אן, נורתה במיטתה בחמישה כדורים מטווח אפס. בעלה, רפ"ק ראמי נג'ם, שהיה מפקד חבל מנשה במג"ב חוף, נעצר לחמישה שבועות בחשד לרצח ושוחרר, ותובע כיום שני מיליון מהמשטרה בגין פיטוריו. גם בנם של השניים תמיר היה עצור משך כשנה וחצי בחשד לרצח, וכתב האישום נגדו בוטל בשל קשיים ראייתיים. בני משפחת אבו־לטיף, שהורגלו במאבקי דמים לאורך שלושה עשורים, דווקא לא קמו לנקום את דם אחותם והרצח נותר לא מפוענח עד היום.
3 צפייה בגלריה
חמישה כדורים מטווח אפס. ראידה נג'ם
חמישה כדורים מטווח אפס. ראידה נג'ם
חמישה כדורים מטווח אפס. ראידה נג'ם
"היו לנו ראיות שהספיקו להגשת כתב האישום אבל הפרקליטות בסוף חזרה בה", אומר בכיר במשטרה. "צריך גם להבין שהקושי הגדול בטיפול בארגוני הפשיעה הוא לתרגם את המידע שאנחנו מקבלים לראיות. מאוד קשה לבור את המוץ מן הבר. לא כל מי שלוחש לנו באוזן מוכן להעיד בקול רם, כולל קבלנים שנסחטו על ידם או אנשים שלקחו להם את העסקים או המכרזים. כולם פוחדים להתלונן. למעשה אין לנו אף אחד שמוכן להעיד נגדם".
תמיר נג'ם, הבן, הפך מצידו לחייל נאמן של המשפחה ולמי שלא יהסס להתעמת עם שוטרים, כפי שחווה על בשרו שוטר התנועה אדם מורד. זה קרה בשעת ערב בכביש 85. לפי כתב האישום שהוגש בפרשה, נהגה ורדה דבאח ברכבה מרמת הגולן לדיר אל־אסד במהירות שמעל למותרת. כשהשוטר מורד ביקש שתעצור בצד הכביש, נעצרו איתה שני רכבים מהכפר. מאחד מהם יצא גבר בשם פארס מוסא, ניגש לחלון הניידת, ביקש לדעת את מקום מגוריו של השוטר ולבסוף הושיט לו טלפון וביקש שידבר עם תמיר נג'ם. מורד סירב לדבר עם תמיר, וכשיצא מהניידת עם הדוח, מוסא תלש אותו מידו, קימט והשליך אותו הצידה תוך שהוא מאיים: "אם לא תמחק את זה, אני אזיין אותך... אנחנו מהחבר'ה של אבו־לטיף, לא כדאי שתיתן את הדוח".
מורד לחץ על לחצן מצוקה, אבל מוסא לא הרפה ולחש לו: "כל מה שאמרתי לך אני יודע מה ועל מה אמרתי אותו", בעודו מוסיף תנועת אצבע מאיימת.
מורד, שחשש מאיומיו של מוסא, נמנע בתחילה מלדווח עליהם וגם לא עצר את האיש.
למחרת פנה מוסא לתמיר נג'ם לברר האם השוטר התלונן נגדו, וזה הרגיע כי שלח לשוטר את אחד מחבריו, כדי שיורה לו לבטל את התלונה. לבסוף הוגש כתב אישום נגד מוסא והוא הואשם בסחיטה באיומים, בניסיון שיבוש מהלכי משפט ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
אבל אלה אירועים נקודתיים, ובמשטרה ממשיכים לעקוב בדריכות אחרי השלוחות שארגון אבו־לטיף פורס ברחבי הארץ, השותפויות שהוא מקים והחדירה המשמעותית לבתי עסק ולמוסדות. "הם עושים את זה בעיקר דרך עסקים", אומר מקור במשטרת מחוז צפון. "השיטה הכי מוכרת היא להתערב בסכסוכים כבוררים. לכאורה הם מיישבים אותם, ואז מטילים על המשתתפים קנסות: 'קח מהעסק שלך ותעביר לי אחוזים', 'כל עסק שמצליח – תן לי' וכו'”.
למי עוד הם מתחברים?
"אנחנו רואים שהם עושים קואליציות בטובא־זנגריה, במע'אר, בעכו, אפילו מתקדמים לנתניה".
מה הלאה?
"הם כבר לא מסתפקים רק בהשתלטויות על עסקים, אלא מנסים לקנות לעצמם מעמד ושליטה גם במוסדות השלטון. יש להם בראמה כבר ראש מועצה בן דוד, והם צוברים עוד כוח והשפעה".