בוטלה צוואת אלמנה שהורישה הכל לאחיינה

קרוביה של אישה סיעודית ללא ילדים טענו שהיורש ניצל אותה. אף שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת, נקבע שהיא לא הייתה כשירה קוגניטיבית

עו"ד רועי ויסמן | פסקדיןפורסם: 25.07.21 , 12:54

בית המשפט למשפחה בירושלים ביטל לאחרונה התנגדות לצוואה נוטריונית שהותירה אלמנה ללא ילדים, שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לאחד מאחייניה. שניים מאחיה ואחיין נוסף טענו שהיא לא הייתה כשירה לחתום והשופט פליקס גורודצקי קיבל את עמדתם.

המנוחה הלכה לעולמה לפני כחמש שנים, והותירה יותר מ-35 יורשים לפי דין, בהם אחים ואחיינים. שמונה חודשים לפני מותה, בעת שהייתה מאושפזת במחלקה סיעודית בבית אבות, היא חתמה בפני נוטריון על צוואה שלפיה רק אחד מהאחיינים יירש אותה.

לאחר מותה הגיש האחיין-הזוכה בקשה לקיום הצוואה, ואילו שניים מאחיה ואחיין נוסף הגישו התנגדות. המתנגדים טענו בין היתר כי מאחר שמדובר בצוואה נוטריונית שאומתה בבית האבות, בהתאם לתקנות הנוטריונים צריך היה לצרף לה תעודה רפואית. בהיעדר תעודה כזאת הצוואה פגומה, והנטל להוכיח שהמנוחה חתמה עליה מרצונה החופשי עובר לאחיין.

אילוסטרציה(Shutterstock)

הם הוסיפו שהמנוחה הייתה מבולבלת, בלתי עצמאית ולא כשירה לערוך צוואה. לדבריהם, אפילו אם הייתה מבינה משהו מהמתרחש – מה שלא קרה – יש לפסול את הצוואה משום שהיא נערכה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של האחיין ששלט בענייניה. משכך הם ביקשו לבטל הצוואה ולתת צו ירושה.

האחיין הזוכה טען בתגובה שתעודה רפואית נדרשת לפי החוק רק במצב של אשפוז בבית חולים או ריתוק למיטה, וזה לא היה המצב. לשיטתו, מסמכים רפואיים של המנוחה מעידים שהיא הייתה כשירה לחתום על צוואה.

הוא הוסיף כי לא היה מעורב בעריכת הצוואה. לדבריו, הוא זה שדאג לה בתקופה שהייתה בבית האבות ונהג בה במסירות ואהבה, וצוות בית האבות יכול להעיד על כך.

לעניין התעודה הרפואית קבע השופט שהיה צריך לצרף כזאת, מכיוון שמשמעות הביטוי "מרותק למיטה" שבחוק הנוטריונים הורחבה בפסיקה, כך שהוא מתייחס גם למצב בו לאדם מבוגר קשה לצאת ממיטתו, להתהלך ללא עזרה או שהוא סובל מבעיות קוגניטיביות.

המנוחה חתמה על הצוואה בעודה יושבת בכיסא גלגלים ובאבחון קוגנטיבי שנערך לה היא קיבלה ציון נמוך, ודי בכך כדי לקבוע שהייתה "מרותקת למיטה". לכן נטל ההוכחה עבר לאחיין. נקבע שהמתנגדים לא הצליחו להוכיח השפעה בלתי הוגנת משלא הביאו כל פירוט עובדתי מהותי שמבסס את הטענה.

עם זאת, בהתאם לחוות דעת מומחה שלפיה ביום החתימה המנוחה לא הייתה מסוגלת להבחין כראוי בטיבה של הצוואה, השופט קבע שהוכח בפניו שהיא לא הייתה כשירה לחתום עליה. בקביעה זו התבסס השופט גם על מסמכים רפואיים רבים של המנוחה ועדויות של בני משפחה שסיפרו שהיא הייתה מבולבלת ולא תמיד זיתה אותם.

עוד קבע השופט כי האחיין היה מעורב בעריכת הצוואה. כך, בין היתר, לאחיין הייתה היכרות קודמת עם הנוטריון והוא זה שתיאם את הגעתו לבית האבות לצורך החתימה.

השופט הדגיש שהוא ער לעקרון כיבוד רצון המנוחה אך לנוכח אי כשירותה ומעורבות האחיין לא ניתן לומר שהצוואה משקפת את רצונה. האחיין חויב בהוצאות המתנגדים בסך 50 אלף שקל.