yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: REUTERS
    Feed • 17.08.2021
    "ראיתי מרחוק את עמוד העשן, חששתי שיישובים שלמים יימחקו'"
    ביום ראשון ב־7 בבוקר נפרד נתן סולטן, כבאי ותיק מתחנת בית שמש, מאשתו ושלושת ילדיו והתייצב לעוד משמרת שגרתית • מאז הוא וחבריו הכבאים, כמעט 48 שעות, נלחמים בחירוף נפש בשריפה המשתוללת בהרי ירושלים • קריאות המצוקה, נחישות לוחמי האש, והחשש שהלהבות יגיעו לבית החולים • תיעוד נדיר מהתופת

    יום ראשון, ה־15 באוגוסט. בית שמש.

     

    07:00. מקבלים את המשמרת, בדיקת רכבי הכיבוי והציוד שלנו, ומעבירים תדריך ללוחמי האש בדגש על הגברת כוננות, בשל חשש מדליקה במזג אוויר קיצון.

     

    11:00. יצאתי מהתחנה לסיור שגרתי בלי אירועים חריגים, גם רשת הקשר רגועה. מתפלל בליבי שזה ימשך ככה.

     

    15:00. לפתע מקבל קריאה מהמשל"ט של ירושלים: "שריפה ליד הישוב בית מאיר, המדווחים מזהים עשן מרחוק". מפקד המשמרת מחליט לצאת לשריפה בכוח גדול. ביום כזה לא לוקחים צ'אנס. חמש משאיות כיבוי דוהרות לשטח.

     

    15:30. מגיעים לשריפה, משתלטים עליה במהרה וחוזרים לבית שמש. רוב הכוחות עלו לטפל במצב בבית מאיר. תוך כדי שאני מנהל את האירוע אני מבין שזה מתפתח לשריפת ענק. עם המטאורולוגיה שיש לנו על רוחות חזקות, בקשר כבר מדווחים על קירות אש שמתפשטת לכל עבר.

     

    17:00. הכוחות זורמים לשטח, יצאה הכרזה על גיוס כללי בתחנה שלנו — כולם חוזרים מהבית. בשטח אני רואה מרחוק עמוד עשן ומיד אומר לעצמי, 'זה לא גדול זה ענק'. אני חש ששריפת הענק הולכת למחוק לנו יישובים שלמים ופוחד שזה יגמר חלילה באנשים במלכודת אש ובהרוגים.

     

    18:00. שומע בקשר את הדילמות של לוחמי האש בשטח: האם להיכנס לתוך להבות האש? יש דרכים חסומות. ברמת רזיאל תושבים מחייגים אלינו, "הצילו, האש מגיעה לבתים". חלק רוצים להימלט ברכב והדרך היחידה מהיישוב חסומה. מטיילים באזור מחייגים מבקשים עזרה, אני מתדרך אותם לעלות מהר לכיוון כביש ולהתרחק מהאש. ברמת רזיאל מתקשים לוחמי האש להיכנס ליישוב, כשהכל מסביב בוער. אני חושש שאנחנו הולכים לאירוע עם תוצאות טרגיות. ההנחיה שלנו להם: להסתגר בבתים.

     

    18:30. מדווחים בקשר שלוחמי האש הצליחו לפרוץ פנימה ויחד עם השוטרים שחירפו נפשם מחלצים את התושבים. תחושה שעוד רגע היישוב יימחק והכבאים הגיעו ממש ברגעים האחרונים והצילו את בתי היישוב והכי חשוב — חיי האדם.

     

    20:00. יש תחושה של השגת שליטה על האש. אני וחבריי הכבאים משחררים אנחת רווחה. זה הזמן לחדש ציוד, למלא מים ולהתרענן. תחושה של שקט.

     

    24:00. אני מחליף את מפקד המשמרת, מקבל את הפיקוד על גזרת בית מאיר. יש אופטימיות לקראת היום החדש.

     

     

    יום שני, ה־16 באוגוסט

     

    6:00. אור עולה על היישובים בפרוזדור הרי ירושלים, המראה קשה: הצבע התחלף מהירוק של צמרות העצים לשטחים בלתי נגמרים של אפר בוואדי. על ההר הכל שחור. גם את ציוצי הציפורים והחיות בטבע קשה לשמוע.

     

    07:00. חוזרים ללחימה באש. לפי המטאורולוגיה, יש לנו חלון זמן עד 13:00 ואז הרוחות יתחדשו.

     

    07:30. לא עצמתי עין, אבל לא מרגיש עייפות: צריך להמשיך בעבודה. יש אווירה אופטימית שנצליח להשתלט על השריפה.

     

    13:00. הרוחות מתחילות בקטן. לאט־לאט ברשת הקשר מתחילים לשמוע מכל הגזרות בקשות לעזרה. בגזרה שלי בן רגע האש מתחילה לרוץ.

     

    15:00. בקשר שומע מגזרת שואבה־הר הטייסים ששוב העשן מיתמר וגובה קירות אש שרצים בוואדי ועל ההר. יש חשש לקיבוץ צובה ונותנים פקודה לפנות את התושבים. מרגיש שהתסריט מאתמול חוזר על עצמו. שוב חושש להרוגים ופצועים, יש אפילו חשש להדסה עין־כרם. האש טסה במהירות.

     

    16:00. במלוא המוטיבציה אנו נלחמים באש כדי להציל חיי אדם ובתים. האדרנלין מטפס. לא מרגיש שלא ישנתי כמעט 30 שעות. אין עייפות, אין כלום. האדרנלין משאיר אותנו בפוקוס, האש מאיימת לחסל יישובים ולהרוג אנשים והסכנה משאירה אותנו בשיא הכוח מול איתני הטבע".

     

    21:00. תחושת השליחות מקננת בנו. נלחמנו באש ללא פשרות. יש תחושה שהושגה שליטה על האש ואין יותר חשש לחיי אדם.

     

    הביא לדפוס: מאיר תורג'מן

     

    yed660100