משרד הפנים נלחם בישראלית שברחה מבעל ירדני

מאז 2011, אז התגרשה מבעלה וקיבלה משמורת בלעדית, מנסה אישה לקבל אזרחות לילדיה. עתירה שהגישה נגד רשות האוכלוסין התקבלה לבסוף

עו"ד אלכס זרנופולסקי | פסקדיןפורסם: 20.08.21 , 10:40

בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל לאחרונה עתירה מנהלית שהגישה אם לארבעה נגד רשות ההגירה והאוכלוסין: היא התגרשה מבעלה הירדני והגיעה עם ילדיה לישראל, אך הרשות סירבה להעניק להם אזרחות ללא הסכמת אביהם. השופט רון שפירא קבע שדרישת הרשות לא הייתה כדין מכיוון שהאם קיבלה משמורת בלעדית.

האם נולדה בישראל ב-1976 לאם תושבת ישראל ובגיל 12 עברה לגור עם אביה בשטחי הגדה המערבית. בגיל 18 נישאה לקרוב משפחה שגר בירדן וב-1995 עברה לגור עמו. היא קיבלה אזרחות ירדנית ונולדו לה חמישה ילדים.

האם סיפרה שהיא וילדיה סבלו מהתעללות קשה מהבעל. בעקבות זאת, ב-2011 היא התגרשה והסכימה לוותר על כתובתה ועל דמי המזונות כדי שתוכל לקבל משמורת על ילדיה. הסכמה זו קיבלה תוקף בבית הדין השרעי בירדן, ובהמשך גם בבית הדין השרעי בחיפה. האם עברה לגור עם ארבעה מילדיה בישראל ופנתה למשרד הפנים כדי להסדיר את מעמדם. לאחר הליכים משפטיים קיבלה האם אזרחות אך המשרד סירב להעניק לילדים מעמד.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

חוק האזרחות קובע כי קטין ששני הוריו "רשאים להחזיק" בו ורק אחד מהם התאזרח יקבל אזרחות רק אם ההורה השני אינו מתנגד לכך. בשונה מהחוק, נוהל פנימי של רשות האוכלוסין אינו עושה הבחנה בין הורה שרשאי להחזיק בקטין לבין הורה שאיננו רשאי להחזיק בו, ודורש את הסכמת ההורה השני גם אם אינו המשמורן. רק במקרה שבו טוען ההורה המתאזרח ל"אפוטרופסות בלעדית" שנקבעה בפסק דין (דרישה נוקשית יותר ממונח "החזקה" המופיעה בחוק), הוא יהיה פטור מלהמציא הסכמה של ההורה השני.

בהתבסס על סעיפים אלה התנתה רשות האוכלוסין את מתן האזרחות לילדים בהיעדר התנגדות אביהם. האם העבירה לרשות את החלטת בית הדין השרעי בחיפה שלפיה היא בעלת המשמורת הבלעדית על הילדים והיחידה שרשאית להחזיק בהם. היא טענה שבנסיבות אלה אין צורך במתן הזדמנות לאבי המשפחה להתנגד.

הרשות דחתה את הטענה וקבעה כי כל עוד לא הוכח שהאם היא האפוטרופסית הבלעדית של הילדים יש צורך בקבלת התייחסות אביהם לבקשת האזרחות. בנסיבות אלה הגישה האם את העתירה. לטענתה, אין צורך לקבל את הסכמת האב לבקשת ההתאזרחות משום שהוא אינו זכאי להחזיק בהם ואין לו משמורת עליהם.

רשות האוכלוסין טענה כי יש לדחות את העתירה והיא פעלה כדין על פי הוראות החוק שקובע שיש לקבל הסכמה או אי התנגדות של אבי הילדים.

אבל השופט רון שפירא קיבל את העתירה וקבע כי הסעיף הרלוונטי בחוק מתייחס לקטין ששני הוריו "רשאים להחזיק בו", ביטוי המתייחס למשמורת. לעומת זאת, הנוהל הפנימי של הרשות פוטר מהצורך לקבל הסכמה רק הורה שהוכיח כי הוא האפוטרופוס הבלעדי של ילדיו.

השופט הוסיף כי מונח האפוטרופסות מחמיר יותר ממונח ההחזקה או המשמורת ונראה כי קיימת אי התאמה בין החוק לבין הנוהל הפנימי. על פי החוק, כאשר הורה אחד קיבל משמורת בלעדית על ילדיו, ההורה השני מאבד את הזכות להחזיק בהם ואין צורך לקבל את הסכמתו. תכלית הסעיף ליצור אחידות בין מעמד ההורה המשמורן ומעמד הקטין, ולמנוע הפרדה ביניהם.

מכיוון שהאם היא בעלת המשמורת הבלעדית על הקטינים הדרישה לקבל את הסכמת האב או היעדר התנגדותו אינה במקומה. השופט הדגיש כי התוצאה מתבקשת גם לאור עקרונות טובת הילד, ומתח ביקורת על התנהלות הרשות שבמשך עשור סירבה להעניק אזרחות לילדים ולא בחנה לעומק את טענות העותרים. רשות האוכלוסין חויבה בהוצאות של 30 אלף שקל.