אחת על אחת

ת"ז: ליזו (לא ליזי, ליזו) אוחיון, בת 42, נשואה לאבישי, כבאי בבתי הזיקוק בחיפה, ואמא לאביתר, בן 11, מתגוררים בעכו.

רזומה: מנכ"לית ומפיקה אחראית של פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, שמתקיים זו השנה ה־42. האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד. בעלת תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית.

מה זה אומר להיות האישה הראשונה שמנהלת את פסטיבל עכו?

"את פסטיבל עכו ניהל במשך 20 שנה אלברט בן־שלוש, שעבד מעולה. אבל ראש העיר הנוכחי, שמעון לנקרי, זיהה את היכולות שלי ומינה אותי לתפקיד. אנחנו עובדים יחד 18 שנים וכל הזמן הוא חיזק אותי שאם אני רוצה משהו אני אשיג אותו וטען ש'כל מה שליזו נוגעת בו הוא זהב'".

אז אישה צריכה גבר שיקדם אותה?

"לא. אישה צריכה להיות מצוינת ושמישהו יזהה את היכולות שלה. נבחרתי לתפקיד אך ורק בזכות היכולות שלי והעוצמה שלי כאישה. זה משמח אותי כי בעיניי זו הזדמנות וזה תפקיד מכובד ומשפיע".

מה הוא כולל?

"בעצם הכל. את כל עניין ההפקה, הצד הטכני, ניהול עובדים, ניהול צוות. מאוד חשובה לי עבודת צוות ולשמוע את האנשים ואת הנשים סביב השולחן. סביב שולחנות הניהול יש כיום יותר נשים ואנחנו מביאות תבלינים אחרים – שקט, רוגע, מקצוענות. אנחנו מממשות את עצמנו ולומדות אחת מהשנייה. בכל פעם מנפצות עוד קצת מתקרת הזכוכית, וזו עוצמה. כיף להרגיש ככה".

מה מקומן של נשים יוצרות בפסטיבל?

"השנה יש בהחלט הרבה יותר יוצרות, וזה דווקא בזכות גבר, שלום שמואלוב, המנהל האמנותי של הפסטיבל בארבע השנים האחרונות. בכלל, אני מרגישה שנוכחות נשית בתיאטראות מתעצמת באופן כללי – יש יותר יוצרות, שחקניות, מפיקות".

הסגר הרביעי מחכה לך מעבר לפינה? את לא חוששת?

"לנהל פרויקט כזה גדול בתקופה הזאת זה לא פשוט, כי בכל פעם צריך לעשות תוכנית מגירה ולמצוא אלטרנטיבות, אבל אנחנו מאמינים שהפסטיבל יתקיים בזכות החיסונים. כיף לחזור לאולמות וללכת להצגות. התגעגענו לזה. היום חנכנו בעכו את היכל התרבות החדש וזה משמח ומבורך".

עכו התאוששה מגל הפרעות?

"אני כועסת על קומץ האנשים שעשו כאן דברים שלא ייסלחו, ולצד הכעס, אנחנו מוכרחים להמשיך בקיום המשותף. אי־אפשר להתעלם ממה שהיה, אבל גם אי־אפשר לתת לזה להרוס את כל מה שבנינו פה".