סיפור לפני השינה

מהראיונות איתו במהדורות החדשות הנשיא יצחק הרצוג מצטייר כפוליטיקאי משופשף, שונה מאוד מהרצוג ההוא מ"נשמור על נתניהו מאוחדת" מ־2015, אותו עימות מפורסם עם נתניהו שכנראה חיסל לו את הסיכוי להיות ראש ממשלה. להרצוג יש עכשיו משימה חדשה: להפוך למאמי הלאומי.

יצחק הרצוג 2021 הוא לא יצחק הרצוג 2015, הוא מדבר בביטחון רב ומדלג בקלילות מעל שאלות שלא נוחות לו, הוא לא מתבלבל ולא מהסס. מוכן לכל שאלה כמו סטודנט חרשן. מי שנשלחו לראיין אותו הן מגישות המהדורות והן ניסו להקשות עליו עם שאלות על חנינה אפשרית לנתניהו, ניסו לדלות מידע על השיחה עם שליט טורקיה ארדואן וגם על נחיצות מוסד הנשיאות, אבל קיבלו קלישאות משעממות של מאמן כדורגל. שום כותרת מעניינת לא יצאה משם. הרצוג עבר מעל המשוכות בקלילות של אלוף אולימפי. כמו הפוליטיקאי שהוא. לא בטוח שזה ישרת אותו בעתיד. הוא לא עיצבן אף אחד, אבל גם לא ממש שינה את תדמיתו כפוליטיקאי אפרורי.

הרצוג הוא לא ראובן ריבלין האמוציונלי, כריזמה תמיד הייתה הצד החלש שלו. למרות שהוא צלח את הראיונות הראשונים שלו כנשיא בקלות, הוא לא סיפק בהן אף אמירה משמעותית. הוא הדגיש כמה מוסד הנשיאות הוא חשוב, וכמה הוא רוצה להיות הנשיא של כולם, אבל זה היה רחוק מאוד מלשכנע. הראיונות היו מרדימים כמו סיפור טוב לפני השינה.

המתנגדים למוסד הנשיאות בהחלט יכולים להשתמש בראיונות הללו. הרצוג טען שיש במוסד זה "עוצמה רכה" והוא יכול "לחבק ולהושיט יד". בשביל חיבוקים צריך את בית הנשיא? למה, לדוגמה, הוא צריך לשוחח על מקביליו של ראש הממשלה אם אין לו סמכות אמיתית? לשאלות הללו הרצוג לא ממש סיפק תשובות אלא חזר שוב ושוב על כמה הוא רוצה לחבק ולחבר. בשביל להיות מאמי לאומי לא צריך תפקיד רשמי.

הנשיא נכנס עכשיו לקדנציה ארוכה מאוד של שבע שנים, ואם הוא ימשיך להרדים את הצופים עם אמירות משעממות וגנריות, אז נמשיך לשאול את עצמנו למה אנחנו צריכים את המוסד הזה, שנראה כמו פינוק לפוליטיקאים לפני פנסיה.