בשעה 3:00 רחובות אשדוד היו ריקים מאדם, כשרכב ובו ארבעה שכירי חרב מאוקראינה היה בדרכו למשימת חיסול. הארבעה, מומחים באמנויות לחימה, היו מצוידים באקדח 9 מ"מ, אלות בייסבול וסכינים יפניות, אבל מי ששילם כדי להביא אותם לארץ במיוחד, ידע שכדי להרוג אדם הם לא צריכים יותר משתי ידיים. בליל 19 ביולי, כשהם לבושים בבגדי נינג'ות, הם היו בדרכם ליעד החיסול: חייל ב"מאפיה הגיאורגית" באשדוד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
הרכב עוצר, החוליה יוצאת ומתקרבת לעבר ביתו של המטרה. בכל הזמן הזה, השקט ברחוב מסתיר מהם עובדה אחת: הם במעקב בלתי פוסק של בלשים מהיחידה המרכזית (ימ"ר) במרחב לכיש. רגע לפני שהגיעו ליעד, הנינג'ות נחסמות בידי רכב משטרתי סמוי – והמרדף יוצא לדרך.
הקודים של המאפיה הרוסית, שעל פיהם חונכו המתנקשים מאוקראינה, כוללים בין היתר חוק אחד ברור: אם נעצרת, נכשלת; וכדי לא להיכשל – אין צעד מטורף מדי ואין קווים אדומים. במהלך המרדף הם תקפו את השוטרים באכזריות, גרמו להם לחבלות בראש, לשברים באף ולפגיעות ברגליים. שני שוטרים נזקקו לאשפוז באותו הלילה, כשחברם הצליח לירות ולפגוע באחד המתנקשים. אם לרגע השוטרים חשבו שירייה מדויקת מספיקה כדי להכניע אותם – הם ראו את הפצוע נמלט בעזרת מונית שחלפה במקום, בדרכו לדירה שבה יפגוש את האיש שהוא קורא לו "בוס": מיכאל טנסקי, ראש המאפיה הרוסית בישראל.
שלושת האחרים נעצרו ואיתם גם טנסקי. בעוד שנגדם הוגשו כתבי אישום – טנסקי שוחרר אז בתוך שעות מחוסר ראיות. אלא שבאותם ימים, כשהוא באופוריה מהתחמקות נוספת מידי הרשויות, טנסקי לא דמיין שפועלת חפרפרת בארגון שלו: "ניקיטה" – עבריין שהפך לסוכן סמוי והביא בשבוע שעבר למעצר שסיבך את הבוס שלו. ואולי גם הביא בשורה לעיר שלמה.
כי זה גם סיפור על עיר, שכמו נתניה בשנות ה־90, הפכה שבויה בידי ארגוני פשיעה. בשנה האחרונה נרשמו באשדוד עשרות אירועי ירי, הנחות מטעני חבלה, זריקות רימוני הלם וניסיונות חיסול הדדיים. ואיפה הכסף? בבתי ההימורים ובבתי בושת, בצ'יינג'ים ובהלוואות, בסחר בסמים ובנשק – כל אלה משגשגים בעיר. וכל צד רוצה לנעוץ שיניים ולהרחיב את הטריטוריה שלו.
"עד לפני חצי שנה כולם חיו שם בשלום, הסכסוך הזה לא היה קיים", אומר השבוע מפקד ימ"ר לכיש, סנ"צ ג'יאר דוידוב.
מי זה כולם?
"הכנופיה הגיאורגית; אנשיו של העבריין אייל נגר, שבעצמו משמש מספר שתיים בארגון הפשע הדרומי של בני שלמה; והמאפיה הרוסית של מיכאל טנסקי, שהקים קואליציה עם פלג ממשפחת ג'רושי מרמלה ועם חברי ארגון פשיעה מנתניה. זהו, אין יותר גבולות גזרה – כולם עובדים עם כולם, ובמלחמות עם כולם".
אז מה השתבש והצית את אשדוד? במילה אחת: כסף. בארבע מילים: הרבה כסף, ולא רק. "פרץ סכסוך שכלל עשרות מיליוני שקלים, אגו וכבוד", מסביר רפ"ק ינון מדמוני, ראש מחלק המודיעין בימ"ר לכיש. "טנסקי התעסק עד לא מזמן בעיקר בקווי חלוקת סמים, הלוואות בשוק האפור וגביית דמי חסות. ואז הוא ניסה להשתלט על תחום ההימורים ובתי הבושת בעיר, שנמצאים תחת השליטה של הגיאורגים. בתגובה, הם דרשו ממנו לעזוב את העיר. במושגים של עולם הפשע, זה לא משהו שהוא יכול לעבור עליו בשתיקה. אז טנסקי השיב מלחמה".
ואיך אתם מאפיינים את ה"מאפיה הרוסית" של טנסקי?
סנ"צ דוידוב: "מדובר בארגון הפשע הכי אכזרי שקיים היום בישראל, גם כלפי חוץ וגם כלפי האנשים שלו. טנסקי מחזיק צמוד אליו מחלקה 'ביצועית' – חוליית חיסול חסרת רחמים שמורכבת משכירי חרב, כולם מאסטרים באמנויות לחימה. לפני שנה הוא הביא אותם מחו"ל והם מאבטחים אותו. איתם הוא יוצא למשימות – ובעצמו מרביץ. טנסקי לא סומך על אחרים, ולפי החשד – הוא מטפל אישית במי שלא משלם. מה זו אכזריות? חבורת מתאגרפים ש'נכנסת' במישהו במכות. אחד החבר'ה שלו אמר לנו, 'אין להם בעיה להרוג עם הידיים', לכן הרבה פעמים הם אפילו לא מסתובבים עם כלי נשק".
איך נראית הפירמידה בארגון?
סנ"צ דוידוב: "בשונה מארגונים אחרים, טנסקי מנהל את הכל. כך שאם מספר שתיים או מספר שלוש לא יעשו את מה שהוא רוצה – גם הם יכולים לחטוף ממנו".
כמה חיילים יש לו?
רפ"ק מדמוני: "אין לו בעיה של אנשים, אם הוא רוצה – הוא יכול להביא מטוסים שלמים מחו"ל. יש לו שיתוף פעולה באוקראינה וברוסיה. החיילים שלו עובדים בשבילו כ'עצמאים' בקווי ההלוואות, הסמים והפרוטקשן, ונותנים לו אחוזים מהרווחים. מי שמפשל ולא מעביר בזמן, או חייב כסף, נקנס ומאוים – ואז זה מגיע לאלימות פיזית. בארגונים אחרים הבכירים מתחת לראש הם בעלי משפחות, עם חיים שגרתיים מחוץ לפשע, אבל פה אלה חבר'ה שממוקדים נטו בארגון".
מה קורה למי שחייב לו כסף או לא מוכן לשלם פרוטקשן?
סנ"צ דוידוב: "עשרות קורבנות שלו מאושפזים בבתי החולים, אחרים נותרו עם מגבלות רפואיות. לא מדובר בעבריינים, אלא באנשים מהשורה – בעיקר עולים מברית־המועצות לשעבר – שדרשו מהם לשלם והם סירבו. אנחנו רוצים שהאנשים האלה לא יחששו להתלונן ויגיעו אלינו".
הוא מתוחכם וסוחף, ואת האימה הוא מטיל גם על הקרובים אליו ביותר. חייל של טנסקי סיפר השבוע לחברו שהבוס שלו, "ריכוזי מאוד, ממדר את כולם ומקבל החלטות לבד. הקלפים נשארים צמודים לחזה, אף אחד בארגון לא יודע מה הוא מתכנן. ויותר מהכל, הוא אכזרי ואלים וזה באמת מפחיד אותנו". לשאלת המכר מדוע למרות הכל הם בוחרים לעבוד איתו, השיב החייל: "גם אם בהתחלה חשבת להגיד לו 'לא', מהר מאוד הוא יגרום לך להבין שכדאי לך להגיד לו 'כן'".
לשאלה איך מקימים לתחייה את המאפיה הרוסית בישראל והופכים לבוס הבלתי מעורער, יש לא מעט תשובות. ונדמה שאת כולן קיבל טנסקי בבתי הכלא בישראל, שם לדברי מקורביו הוא עבר, "התמחות מעבריינים כבדים שעלו גם הם מברית־המועצות". הוא הקסים אותם, והם לימדו אותו להטיל אימה כבר בין כותלי בית הסוהר. אבל הוא לא תמיד היה כזה. מי שהכיר אותו בגיל צעיר, לא חשב שהבחור המחונן יסיים כטוני סופרנו של אזור הדרום.
הוא בן 38, נשוי ואבא לשלושה, והדרך שלו לצמרת עולם הפשע נסללה כמעט בהפתעה. בשנת 92' עלה לארץ מברית־המועצות עם הוריו ואחיו הצעיר. המשפחה התמקמה בשכונה ב' בבאר־שבע, ועד לכיתה י' "הוא נחשב לתלמיד טוב, חכם מאוד, שתיכנן להתגייס למכינה של חיל האוויר", מספר מקורב לטנסקי.
אז מה השתבש בדרך?
"הוא התחבר לאנשים הלא־נכונים ונעצר כמה פעמים על עבירות רכוש – גניבות ופריצות".
מקורב אחר, שהכיר את טנסקי בנעוריו, מספר שאותם אירועים "דירדרו אותו ומנעו את גיוסו לצה"ל, ואז הוא הפך לגנב מהשורה ואת רוב חייו הבוגרים בילה בכלא".
לפני 11 שנה – באוקטובר 2010 – הוא סיים לרצות מאסר על עבירות רכוש, ואחרי חמישה חודשים הוא כבר נעצר בגין הרצח הכפול של משה איחייב וזוגתו ורוניקה קו, שנורו למוות בבאר־שבע באוגוסט באותה שנה. טנסקי, אסיר בזמן הרצח, הואשם שהזמין את החיסול תמורת 1,500 שקל. הרקע היה ברור: לפני שנרצח, איחייב הכה אח של אסיר שהיה קרוב לטנסקי. מעצרו הוארך אז עד תום ההליכים ואת תקופת המשפט הארוכה הוא העביר בבתי כלא.
"באותן שנים במעצר בכלא הוא חבר לעבריינים רוסים מאוד כבדים", מספר מקורבו. "חלק נרצחו מאז, אחרים נחלשו, וטנסקי שנחשב לכריזמטי ולמבריק – תפס כוח והפך למנהיג, בכלא ומחוצה לו".
עוצמתו בכלא הייתה ברורה, ומי שטעם ממנה היו אסירים אחרים אך גם שב"ס. "הוא השליט טרור באגפים שבהם שהה והיה בחיכוך מתמיד מול שלטונות הכלא", אומר המקורב, שמספר על טעות אחת עיקרית בשב"ס. "הקשיחו מולו עמדות, פגעו לו בתנאים ולא נתנו את מה שהוא רצה, אז הוא גרם לכך שהאסירים התפרעו. 24 מהם פתחו בשביתת רעב בגללו".
"הם התייצבו מאחוריו בשביתת רעב בגלל שבשב"ס הכריזו עליו מלחמה", נזכר עו"ד רן קאשי, שייצג בעבר את טנסקי והגיש בשמו עתירות אסיר. "מפקד הכלא ביקש ממנו להחליף עם אסיר אחר את מועד ההתייחדות שלו. טנסקי הסכים, וכשהגיע התאריך שלו – לא הכניסו את זוגתו לכלא בטענה שזה לא המועד. מהעצבים, הוא פתח בשביתת רעב עד שייתנו לו לראות אותה".
טנסקי הועבר מבית המעצר קישון לכלא גלבוע, ואיתו עברו שיטות ההפעלה וההפחדה שידע להטיל על הסוהרים ועל אסירים אחרים. "הוא התסיס את האסירים ממוצא רוסי שמזוהים איתו", נזכר גורם בשב"ס, "והם בתגובה הציתו במחאה שלושה תאים בשני אגפים שונים".
אחרי 1,095 ימים במעצר, ב־2014 טנסקי זוכה מהרצח הכפול מחמת הספק ויצא לחופשי, אחרי שהשופטים נימקו שלא הייתה דרך להוכיח שהזמין את הרצח או שהיה מעורב בו באופן כלשהו. זו הייתה מכה כואבת למשטרה ולפרקליטות.
בעקבות הזיכוי, טנסקי תבע את השב"ס, פרקליטות מחוז הדרום והמשטרה בחמישה מיליון שקלים, על שורת המחדלים שלטענתו הובילה לכך שבילה כשלוש שנים מאחורי הסורגים עד הזיכוי. ההסכם שהושג איתו מעולם לא פורסם, אולם כעת ניתן לומר שהוא קיבל מהמדינה פיצויים במאות אלפי שקלים.
וזו הייתה רק התביעה הראשונה.
לאחר שהשתחרר מהכלא, הוא נעצר מעת לעת בידי בלשי המשטרה לבדיקה שגרתית. באחת הפעמים נמצא אצלו יהלום גדול בכיס. "החרימו לו אותו בטענה שמדובר ביהלום בשווי של כ־80 אלף שקלים ושיש חשד שהוא מוחזק אצלו שלא כדין", אומר גורם שבקיא בפרטי האירוע. "המשטרה לא מחזיקה ברשותה יהלומים, אז העבירו את היהלום למשמורת בכספת בבורסה".
בינתיים טנסקי הצליח להוכיח שרכש את היהלום כדין, והסביר שהוא רצה לשבץ אותו בטבעת כמתנה לאשתו. המשטרה הסכימה להחזיר לו את היהלום, אלא שכבר לא היה יהלום. הוא נעלם מהכספת, גניבה שעד היום לא פוענחה.
באמצעות עו"ד עידו פורת, טנסקי תבע את המשטרה במלוא הסכום וגם זכה, שוב, בפיצוי שאותו שילמו הפעם המשטרה והביטוח של הבורסה.
הוא ודאי נהנה לקבל פיצויים מהרשויות, אבל באופן יחסי – מדובר בגרושים ביחס להון שמגלגל ראש המאפיה הרוסית בישראל. כששמו כראש ארגון פשיעה החל להתפרסם, באמצע העשור הקודם, הוא עבר עם זוגתו לאשדוד – אחרי שזיהה את הפוטנציאל בעיר הנמל, שדרכה ההברחות קלות יותר – ועבר לפעול משם. אנשיו השתכנו בדירות יוקרה ברובעים י"א, ט"ו ו־ט"ז, אך בעיקר במגדלים ברובע מע"ר דרום בעיר, שהפכו ליעד מבוקש לחייליו. חוץ מזה, הוא רכש לעצמו מכוניות יוקרה רבות שאיתן הוא מתנייד – כחלק משיירה שמלווה אותו.
אז כמה כסף מגלגל "הבוס"? לזה אין תשובה מדויקת. "קשה לאמוד את זה", אומר סנ"צ דוידוב, "אבל אם הוא מרשה לעצמו להתמודד מול הארגון של בני שלמה, או לשכור עורכי דין מהטופ בישראל, אז כסף יש לו".
רפ"ק מדמוני: "טנסקי מסתובב בעיר עם מכונית פאר, כשמאחוריו משתרכת שיירה של שלוש־ארבע מכוניות יוקרתיות – שכל אחת מהן נאמדת ב־300־400 אלף שקל. ויש לו עשרות רכבי יוקרה ועוד נכסים, וכל זה לפני התשלום למאבטחים שלו, אז אנחנו מדברים על הרבה מאוד כסף. הוא אף פעם לא מסתובב לבד, והשיירה שלו לא מביישת אף שר בממשלה".
בין החיילים של טנסקי אפשר למצוא, בין היתר, כאלה ששירתו ביחידות מיוחדות בצבא הרוסי לצד עבריינים שגדלו בעולם הפשע. לא תמיד הרקע זהה, אבל לכולם סט תכונות משותף.
"החיילים שלו מאוד ממושמעים לו. ברוסיה יש כבוד למי שבראש ההיררכיה", אומר מקורב לטנסקי. "חלקם לוחמים לשעבר ואחרים פושעים אכזריים, אי־אפשר לטעות כשמסתכלים עליהם".
והבוס שלהם?
"לטנסקי אין קעקועים והוא ממש לא נראה בריון. יותר כמו פרופסור למשפטים".
הארגונים היריבים של טנסקי לא אהבו את הבחור החדש שבא לשנות סדרי עולם ולהשתלט על טריטוריות שבשליטתם. הם התרגלו לטוב. בשנים האחרונות כמעט שלא נותרו מחוץ לכלא ראשי ארגוני פשיעה מאיימים, מאז שהתפוצצה פרשה 512 – שהכניסה למאסר עשרות עבריינים והובילה לגל מעצרים שכלל שמות כמו יצחק אברג'יל, אסי אבוטבול, מוטי חסין, אבי רוחן וריקו שירזי. באשדוד, ובדרום כולו, קרב השליטה העיקרי היה בין שלום דומרני ואויבו בני שלמה. לזירה הזאת נכנס טנסקי, שהפך גם הוא ליריבו של שלמה. מה שאומר שלדומרני ולטנסקי יש מטרה משותפת, ולא צריך להיות איש מודיעין בכיר כדי להבין שזה מספיק כדי שהם יתאחדו בתקופה הקרובה לברית נגד שלמה.
בחודש יולי, פעמיים בתוך חודש, נורו צרורות לעבר בתיהם של טנסקי ושל אחד מחייליו. במשטרה העריכו שמדובר בפעולות של בני שלמה והארגון הגיאורגי – והחליטו שזה מספיק. בית המשפט הורה להרחיק את טנסקי מאשדוד מחשש לשלומו, ובוצעו מעצרי מנע של 20 חיילים משני הצדדים כדי להנמיך את הלהבות. זה לא קרה. בתגובה, שני מטעני צינור נמצאו ליד דלתות הבתים של עבריינים שמזוהים עם הארגון הגיאורגי, ואשדוד חזרה לבעור גם כש"הבוס" גולה באשקלון.
המשטרה הייתה זקוקה למהלך שובר שוויון מול המוח שבצד השני, ומצאה אותו: בכיר ב"מאפיה הרוסית" שהחליט לחצות את הקווים, והתחיל לספק את הסחורה. במשטרה כינו אותו "ניקיטה".
"ברגע שאנחנו מזהים חייל בארגון פשע שנמצא במצוקה, זו הזדמנות עבורנו לפעול. ואותו בחור, גבר בן 30, עבד אצל טנסקי בהלוואות, בפרוטקשן ובסחר בסמים, ונקלע לחוב. הוא היה חייב מאות אלפי שקלים בגלל 'קנסות'; בסוף החודש כל חייל מפריש רווחים, ומי שלא משלם מאוים. לא תשלם פעם אחת, פעמיים, שלוש – וזה יגיע לאלימות קשה".
מה עשו לניקיטה לפני שגייסתם אותו?
“הוא זומן לפגישה והיעד הבא אחריה היה בית החולים. שברו לו את כל העצמות ודקרו אותו. אחרי ניתוח הוא נשאר עם מוגבלות ביד אחת. מבחינתנו, המשבר שלו היה פתח יציאה מהארגון והוא הסכים להתגייס למשימה".
חייליו של טנסקי לא הסתפקו באלימות פיזית נגד ניקיטה. בשלב הבא, וכדי להפעיל עליו לחץ לשלם, נחטפה בחודש יוני בחורה שקרובה אליו, תוך כדי איומים לפגוע בה ובילדיה אם תעז להתנגד.
5 צפייה בגלריה
רפ"ק ינון מדמוני. ''אין לטנסקי בעיית אנשים. אם הוא רוצה הוא יכול להביא מטוסים שלמים מחו''ל''
(צילום: משטרת ישראל)
אם אין לו כסף, מאיפה הוא אמור לשלם להם?
רפ"ק מדמוני: "מצידם שימכור את הבית, את הרכב ושייקח הלוואה ממקום אחר. העיקר שישלם. וגם אם היה לוקח הלוואה של 200 אלף שקל, הוא לא היה מסיים לשלם אותה גם בגיל מאה. אנשים לא מבינים שברגע שחתמת ולקחת – זהו, נגמר, זו הלוואה בלי יציאה".
וניקיטה לא ידע שזה מה שצפוי לו כשנוצר החוב?
סנ"צ דוידוב: "כולם יודעים. אבל כשאתה צעיר ומסתובב עם עשרות אלפי שקלים בכיס כהלוואה, הכסף מסנוור אותך. והילד הזה לא יודע שהוא תמיד יהיה שייך לו".
רפ"ק מדמוני: "בסוף, המטרה של טנסקי היא כבר לא הכסף, אלא לפעול למען יראו וייראו. כמו ניקיטה, יש לו עוד הרבה חייבים שמגיעים מאותו מגזר ומכירים אחד את השני. הוא לא רוצה שיבינו שאפשר לא לשלם לו ולהמשיך כאילו הכל בסדר. הכסף חייב לזרום".
יחד עם טנסקי, נעצרו בשבוע שעבר 15 מחייליו, שהופללו גם הם על ידי ניקיטה. בתיק המרכזי, שכולל את חטיפת קרובתו של ניקיטה ואיומים על חייו, טנסקי חשוד בעבירות פציעה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע יחד עם שני אנשי הביצוע שלו – ולדיסלב קוזצ'וק, בן 23 מבאר־שבע, ודמיטרי צ'רבינסקי, בן 27 מאשדוד, שמיוצגים כולם על ידי עו"ד עידו פורת. ביום רביעי מעצרו של טנסקי הוארך בשבוע נוסף.
ניקיטה לא פחד להפליל את האיש הכי אכזרי בפשע הישראלי?
סנ"צ דוידוב: "הוא ידע מה הוא עושה, ואמר לנו, 'אני מוכן להקריב את עצמי כדי שאחרים לא ייכנסו לברוך שאני נקלעתי אליו'. זו אמירה של אדם שעשה טעות ובאמת רוצה למנוע מאחרים ליפול כמוהו".
וניקיטה עשה כל מה שאפשר לצפות מסמוי, ולאורך חודשים, מבלי לעורר חשד. זה הצליח בעיקר כי טנסקי היה מוטרד בתקופה הזאת מהסכסוך עם בני שלמה, וניסיונות החיסול שהופנו נגדו, ולא שם לב לחפרפרת שפועלת תחתיו. כשנאספו די ראיות, שלהערכת המשטרה עשויות לשלוח את טנסקי למאסר ממושך, הוא נעצר.
מה הוא אמר לכם בחקירה?
סנ"צ דוידוב: "הוא מאוד הופתע, אבל כמו כל אנשי המאפיה הרוסית הוא שמר על זכות השתיקה. הוא מאוד חכם, והוא יודע שכמו שיש תיקים שבהם סיכויי ההרשעה נמוכים, יש תיקים שאם נעצרת בגללם – סימן שיש למשטרה משהו אחר נגדך, לאו דווקא באותו תיק. אבל הוא לא תיאר לעצמו שמישהו מהאנשים שלו יבוא ויפתח עליו, זה לא מאפיין את האנשים שמקיפים אותו".
אתם נערכים לאפשרות שהוא ייתן מהכלא הוראה לפגוע בו?
רפ"ק מדמוני: "ניקיטה נמצא תחת השגחה".
5 צפייה בגלריה
סנ''צ ג'יאר דוידוב. ''טנסקי מנהל הכול. גם מס' 2 יכול לחטוף ממנו''
(צילום: משטרת ישראל)
אנחנו זוכרים מקרים שבהם סוכנים נפגעו, איך תהיו בטוחים שתגנו עליו?
סנ"צ דוידוב: "אנחנו נותנים לו את כל המעטפת. גם הם (טנסקי ואנשיו, ש"מ) יודעים שיש קווים אדומים שלא עוברים. להגיד לך שאנחנו חברת ביטוח ושזה לא יקרה? אנחנו נעשה הכל כדי שאיש לא יפגע בו ובמשפחתו. נפעיל את כל האמצעים הקיימים במשטרת ישראל לשם כך".
רפ"ק מדמוני: "בכל מה שקשור להגנה על ניקיטה, אני לא מציע לאף אחד לנסות אותנו".
עו"ד עידו פורת מטעמו של מיכאל טנסקי: "מרשי מכחיש את כל המיוחס לו, והוא בוודאי לא האדם שהמשטרה מנסה לצייר. כולי תקווה שהוא ישוחרר בקרוב, כפי שקרה בכל מעצריו הקודמים בשנה האחרונה".
מטעמו של ראש ארגון הפשע בני שלמה נמסר: "יש ביניהם היכרות טובה, לא בפן העסקי. מעולם לא הייתה יריבות ביניהם, לא אז ולא כיום".
