פנטזיה ילדותית או אהבה גדולה מהחיים? מה הופך אקס למיתולוגי
כמעט כולם זוכרים את "ההוא שחמק", האקס שהשאיר צלקת בלב ומאז זכה לתואר "המיתולוגי". חלקם מתייקים אותו בפינה מעלת אבק בזיכרון, בעוד שאחרים מרגישים את הצל שלו מעיב על מערכות היחסים הבאות, ולפעמים אפילו על החיים. מה גורם לאנשים להיות אובססיביים לבן הזוג לשעבר, איך משתחררים ממנו ולמה ההורים אשמים גם בזה?
"היינו ביחד רק כמה חודשים. היינו ילדים. בקושי עשינו משהו, רק קצת התנשקנו, ובכל זאת הוא נתקע לי בראש. אולי בגלל שהוא היה הראשון – ולא האחרון – שזרק אותי. ואגב, הוא עשה את זה כי האח הגדול שלו אמר לו שאני לא מספיק 'שווה'. אולי זו הסיבה שזה לא פתור אצלי", היא מודה. "בשנים האחרונות התחלתי להסתכל באינסטגרם שלו. יש לו אישה יפה ושלושה ילדים. הם נראים כמו פרסומת של משפחה. אני, לעומת זאת, גרושה אחרי נישואים קצרים. לפעמים אני חושבת שאולי אם הוא לא היה זורק אותי ככה, הביטחון העצמי שלי היה במקום טוב יותר ולא הייתי נמשכת למערכות יחסים הרסניות בהמשך. אולי כל החיים שלי היו נראים אחרת. ואולי בגלל זה אני עדיין חולמת עליו".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"חייתי בשבילו, הייתי במקום נמוך": מה משאיר אותנו בזוגיות לא מאוזנת
"הוא היה מכור ואני התמכרתי לטיפול בו": הזוגיות הרעילה שהולידה ספר
מי מסתתר מאחורי המסכה? כך תזהו מתחזים במערכות יחסים
הנטייה להיתקע על העבר הרומנטי שלנו, ובמיוחד על אותו ה-אחד המיוחד שמכונה גם "אקס מיתולוגי", נחשבת לגחמה ששמורה לחובבות ספרי הרומן הרומנטי ו"סקס והעיר הגדולה", אבל על פי פרופ' אהרון בן-זאב, חוקר רגשות ואהבה מאוניברסיטת חיפה, דווקא יש לכך ערך חשוב. בספרו "כמעט כל הסיפור: כיצד חיינו הרומנטיים משתנים עם הזמן" (הוצאת ידיעות ספרים/אוניברסיטת חיפה), הוא מבחין בין שתי גישות התייחסות עיקריות לעבר הרומנטי שלנו: "הראשונה זו העמדה השכלתנית, שהחברה המודרנית מוכוונת המטרה דוגלת בה. בגלל שהיא נוטה להעדיף את השכל על הרגש, העבר הוא בעל ערך מועט ביותר, כי המבט שלנו מופנה לעתיד, שמה המטרות שלנו. ולכן הגישה הזאת אומרת שאין היגיון להשקיע משאבים באירועי העבר, ואת המשאבים המועטים שיש לנו כדאי שנשקיע בהווה ובעתיד.
"לעומת זאת, הגישה השנייה טוענת שאפילו אם אנחנו לא יכולים לשנות את העבר, הוא מאוד חשוב כי הוא עיצב אותנו. אומנם המבט שלנו הוא קדימה, אבל כל המסגרת של המבט נוצרה בעבר, לכן לפעמים באמת כדאי שנבכה על חלב שנשפך, אחרת איך נדע מה הערך של החלב? איך נדע להימנע מלשפוך אותו שוב? אני חושב שהעמדה השכלתנית שלא מתחשבת בעבר היא מוטעית, כלומר יש מקום לנוסטלגיה".
אנחנו רוצים ללמוד מטעויות העבר, אבל יש גם נטייה לעשות אידיאליזציה.
"נכון, אנחנו נוטים לעשות אידיאליזציה. אגב, בזוגיות אנחנו עושים את זה גם בהווה. האידיאליזציה של בן הזוג היא בעיקרה לא להתנגד למציאות, אלא לתת משקל גדול יותר לדברים החיוביים. למשל, מישהי יכולה להגיד 'הבעל שלי הוא נפלא, אבל הוא בלגניסט בצורה בלתי רגילה'. יש פה אידיאליזציה של הדמות הכללית, שלא עוצמת עיניים גם למגרעות שלו. כך גם בנוסטלגיה. הנוסטלגיה היא כמיהה לנסיבות שלא קיימות, ואולי אפילו לא יהיו קיימות. היא יכולה להעציב אותנו, כי אנחנו יכולים לחוש שאנחנו במצב נחות מהמצב הקודם. מצד שני היא יכולה לתת לנו הרגשה טובה, שעשינו משהו בעל משמעות בחיים, כלומר שהחיים שלנו לא בוזבזו".
האידיאליזציה שאנחנו נוטים לעשות לאקסים שלנו, במיוחד לאלו שזרקו אותנו באופן חד-צדדי, היא זו שהולידה את הכינוי "אקס מיתולוגי". הביטוי הופיע לראשונה ב-1991 בספר "שירת הסירנה", של סופרת צעירה בשם עירית לינור, ובסרט המבוסס עליו גילם את אותו האקס יאיר לפיד. הספר והסרט זכו להצלחה רבה, ומאז כמעט לכולנו יש בארסנל לפחות מיתולוגי אחד להתהדר בו.
"בשילוב של המילים אקס ומיתולוגי הצליחה עירית לינור לקלוע באופן מדויק לחוויה הנפשית שמלווה את הדבר הזה", טוען רונן יעקובסון, פסיכולוג קליני וחינוכי וראש מכון מנעד-לוד. "זו הברקה גאונית, מכיוון שבדומה למיתולוגיה, האקס מקבל כוחות, תכונות ומטענים שלא היו לו מעולם, ובדמיון שלנו הם הולכים ומתגברים. כיום, מהחקר הקוגניטיבי, אנחנו יודעים שכשנזכרים במשהו, אנחנו לא כמו במחשב שולפים אותו מהתיקייה, קוראים אותו וממשיכים הלאה. המוח שלנו לא עובד ככה. בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו יוצרים אותו מחדש, וזה מתפתח. למשל מישהו ראה תאונה, ואחר כך ישאלו אותו באיזו מהירות להערכתו נסעה המכונית הכחולה, למרות שהמכונית בכלל הייתה אדומה. אחרי כמה זמן ישאלו אותו באיזה צבע הייתה המכונית, והוא יענה כחולה. הסיבה לכך היא שכששאלנו אותו את השאלה, הוא בנה מחדש את הזיכרון בהשתמש בנתון שנתנו לו. כעת, בפעם הבאה שהוא ייזכר בתאונה, הוא יבנה את הזיכרון בהתאם לנתון הזה וכך הלאה.
"ולענייננו, הרבה פעמים אקס מיתולוגי הוא בן זוג בגיל יותר צעיר, שהיה אחד מבני הזוג הראשונים. בגיל הנעורים המוח שלנו עוד לא בנוי להכניס מספיק שיקולים לוגיים, ולכן שיקול הדעת של המתבגרים מוטל בספק. זה כמו מנוע של מרצדס עם ברקסים של קורקינט. ואז גם כשאחר כך מתבגרים ונזכרים באקס מאותה תקופה, בונים את זה עם ההתרגשות שהייתה בגיל הנעורים, וזה הופך את הזיכרון להרבה יותר מרגש. ואז אנחנו פוגשים בתופעה של אנשים שהייתה להם אהבה גדולה בגיל הנעורים ומאז הם מתקשים יותר בזוגיות, מכיוון שבתוכם הם מתקשים לשחרר את האהבה הראשונה הזו, שהייתה התרגשות אדירה, ושהם בונים אותה מחדש שוב ושוב בזיכרון".
זה משהו שמתפוגג עם הזמן, או שזה יכול להישאר ככה כל החיים?
"רוב הפעמים זה לגמרי מתפוגג, אבל תמיד יכול להישאר משהו, כי לכולנו קשה עם דחייה, ולכן אם האקס דחה אותנו, משהו בתוכנו רוצה לחזור אליו, רוצה שכולם יאהבו אותנו ושלא תהיה לנו ברפרטואר חוויה של דחייה. לכן גם הצביטה שמרגישים כשנתקלים באקס בקניון, או כשפוגשים אותו בחתונה, היא לגמרי הגיונית, ואין צורך להסיק מכאן שמערכת היחסים הנוכחית לא טובה, כי זה כבר לא קשור לזוגיות אלא להתמודדות שלנו עם דחייה, אכזבה וכישלון".
ובכל זאת, למרות שכולנו לא אוהבים להרגיש דחויים, יהיו אנשים שידעו להמשיך הלאה ולעומתם אנשים שעלולים להגיע עד לכדי אובססיה כלפי האקס. אפשר לצפות מראש למי יש יותר נטייה לזה?
"כן. בעיקר אנשים עם התקשרות חרדתית. התקשרות זה מושג שמתאר את האופן שבו ההורים יצרו איתנו קשר בילדות, ואחר כך משפיע על היכולת שלנו לנהל קשרים חברתיים וזוגיים. בדרך כלל אנשים יהיו עם התקשרות חרדתית משום שההורים שלהם לא הצליחו לתת להם תחושה של בסיס בטוח, שהם נמצאים שם כשצריך, ובכך לתת להם ביטחון לחקור את העולם. לעומתם יש אנשים עם התקשרות בטוחה, שהצליחו לספוג לתוכם את התחושה שמה שלא יקרה, יש להם אל מי לחזור ויש מי שייתן להם את הקרבה ואת התחושה שהם בסדר והם אהובים. חשוב להגיד שגם ההורים הטובים ביותר לא תמיד שם, אבל אני מדבר באופן כללי. בסופו של דבר, 50% מהאוכלוסייה הם עם התקשרות בטוחה.
"אנשים עם התקשרות בטוחה שחווים דחייה, או שמישהו מתייחס אליהם לא כמו שצריך, יגידו לעצמם שזה לא מגיע להם, שיש בעולם דברים יותר טובים, ועם כל הצער והקושי ימשיכו הלאה. לעומת זאת, אנשים עם התקשרות חרדתית שפוגשים מישהו שמתייחס אליהם באופן לא יציב, פעם רוצה ופעם לא, או שבסוף נפרד מהם, יחוו את זה כמשהו מוכר, זה כאילו תחושה של בית עבורם.
"לצד זה יש אנשים עם התקשרות נמנעת, שבאופן מסוים ההורים שלהם לא הצליחו לייצר להם קשר בטוח, ומשהו בתוכם אומר להם 'אני לא צריך את זה', ולברוח מאינטימיות. להם יש נטייה להפוך לאקסים מיתולוגיים, כי לכאורה הם בלתי מושגים. אנחנו מוצאים הרבה פעמים שיש קשרים בין אנשים עם התקשרות חרדתית לבין אנשים עם התקשרות נמנעת. אני פוגש את זה הרבה בקליניקה, ואני מוצא שברגע שאנשים תופסים את העניין הזה לגביהם ולגבי האקסים, זה עוזר להם לעשות סדר ומאפשר לעבור הלאה".
וזה מה שפחות או יותר קרה למ'. במשך שנים היא התעסקה בניסיונות החזרה אובססיביים לאקס, עד שהיא החליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להפסיק לחשוב על הבחור שעזב אותה ולהתחיל לחשוב על עצמה. אלא שאז הגיע הסוף מהאגדות. בערך.
"הוא שבר לי את הלב שוב ושוב במשך כמה שנים טובות", היא נזכרת. "הוא היה החבר הראשון שלי, הייתי בת 18, וזו גם הסיבה שלקחתי את הפרידה כל כך קשה. היינו ביחד כזוג רק כמה חודשים, אבל אז במשך ארבע שנים נוספות היינו במעין מערכת יחסים און-אנד-אוף. לא היינו זוג, אבל היינו כל הזמן שוכבים, ואני הייתי שבורה כל הזמן. אני זוכרת שהייתי כותבת לעצמי פתקים שבהם ביקשתי שהוא יאהב אותי, שרק ייקח אותי בחזרה. זה היה ממש החלום שלי. אחרי כל התקופה הזו, הביטחון העצמי שלי ירד. בעקבות זה הלכתי לטיפול פסיכולוגי, ושם התחלתי להבין למה אני כל כך אובססיבית למישהו שבכלל לא נחמד אליי, שמשפיל ומעליב אותי.
"בעקבות הטיפול התחלתי להתעניין ולצאת עם גברים אחרים, קיבלתי עבודה חדשה והצלחתי בה, והביטחון העצמי שלי עלה. ואז הוא התעורר ואמר לי שהוא רוצה שנהיה ביחד. בשלב הזה הייתי מאוד מבולבלת, הרי זה כל מה שרציתי שיקרה. ובאמת היינו זוג, אבל אני לא נמשכתי אליו. זה היה מאוד מתסכל. לא הבנתי איך משני אנשים שאין ביניהם שום תקשורת חוץ מסקס, הפכנו לחברים ממש טובים בלי שום משיכה. למרות זאת לא הצלחתי להיפרד ממנו במשך כמה שנים, עד שהחלטתי שאני לא מסוגלת יותר. הוא היה ממש עצוב. גם לי זה היה לא קל, אבל בדיעבד שנינו יודעים שזה היה לטובה ושנינו המשכנו הלאה".
איך את מסבירה את זה שלא רצית אותו יותר אחרי שקיבלת אותו כמו שפנטזת?
"ברור שיש שם גם משהו פסיכולוגי שמתכתב עם הקשר לאבא שלי, אבל ברגע שהתחלתי לטפל בעצמי, להעריך את עצמי ולהאמין בעצמי, נפתחו לי הרבה אפשרויות והבנתי שאנחנו פשוט לא מתאימים".
אם לא הייתם מממשים את הקשר היית ממשיכה להיות אובססיבית אליו?
"לא, בעצם היה קורה אותו הדבר רק יותר מהר. כבר בשלב שהוא רצה לחזור אני לא באמת רציתי. פשוט לא יכולתי לסרב לחלום שהיה לי במשך כל כך הרבה זמן. בשורה התחתונה, כל החוויות שהיו לי הביאו אותי למקום טוב יותר. הבנתי הרבה על עצמי ועל מערכות יחסים. זו הסיבה שהיום כבר אין לי אקס מיתולוגי. אני מבינה שהכול זה חלק מרצף".
אז כרגיל, מודעות יכולה לעזור להשתחרר מהגיבנת הרומנטית שאנחנו נוטים לסחוב על עצמנו, או להביא כנדוניה למערכות היחסים הבאות, אבל המשימה שלה לא הולכת ונהיית קלה יותר בעולם שבו אי אפשר באמת להתנתק מהעבר.
"הטכנולוגיה והרשתות החברתיות מקילות מאוד למצוא את המאהבים לשעבר ולחדש את הקשר עימם", טוען פרופ' בן-זאב. "במובן מסוים, היום האקסים לא נעלמים מהעולם שלנו. אם בעבר הפסקת עם מישהו יחסים ואז הוא נעלם לך מהחיים, אולי רק מדי פעם היית פוגשת אותו במקרה באירוע, היום את רואה אותו כל הזמן ברשתות החברתיות, או אם את מחפשת עליו בגוגל. לכן האפשרות לחדש קשר עם האקסים מאוד קוסמת ומפתה. רואים את זה גם בנטייה לעשות סקס עם האקס. יש משהו שהוא כאילו יותר טבעי בזה, כי זה לא מישהו זר שאת לא יודעת מה ומי ואילו מחלות יכולות להיות לו. פה זה מישהו שיש לך איתו היכרות, היסטוריה משותפת, ובגלל שכבר הייתה אינטימיות בעבר, זה כאילו נתפס יותר לגיטימי ופחות 'חטא'. לכן מאהבים לשעבר הם האיום הכי גדול לבן הזוג הנוכחי, והקנאה אליהם יותר גדולה מאשר לאדם זר".
בספרו מציין פרופ' בן-זאב: "מחקרים עדכניים גילו כי כמעט מחצית מן המבוגרים היוצאים לדייטים או גרים עם בן זוג מדווחים על פיוס (פרידה שלאחריה חידוש הקשר), ויותר ממחצית מקרב מי שנפרדים ממשיכים את מערכת היחסים המינית שלהם (סקס עם האקס). מערכת יחסים נגמרת/נמשכת זו, והמשיכה למאהב לשעבר, מבטאות אי יציבות רבה ואי ודאות במערכות יחסים אינטימיות, ומשפיעות מאוד על תפיסת בן הזוג הנוכחי כפשרה רומנטית. בן הזוג הנוכחי עשוי להיתפס כפשרה לא רק בגלל חלופות מושכות בהווה ובעתיד, אלא גם לאור העובדה שהעבר הרומנטי, הטעון רגשית, לא מת, משום שאפשר להחיות אהבה ישנה. לכן, היכולת להיות מאושר בבחירה הרומנטית שלך הופכת מורכבת יותר מתמיד".
אז איך למרות היכולת לחדש את הקשר בלחיצת כפתור, בכל זאת משחררים כדי להמשיך הלאה?
"הדרך הכי טובה לשחרר היא לבנות יחסים חדשים".
אבל זה פרדוקס.
"יש כאלו שיגידו שצריך לעשות תקופת המתנה, להתאושש. אולי זה מתאים לחלק, אבל זה לא חד-משמעי, ובעיניי הדרך הטובה היא למצוא מישהו אחר. זה אולי ייראה מלאכותי בהתחלה, אבל אחר כך זה יכול להתפתח משהו מאוד משמעותי. כן, את תלכי לקשר החדש כדי להתאושש, אבל אם תלכי לא רק כדי להתאושש אלא גם כדי לתת הזדמנות, אז למרות שאת עצבנית ועצובה, את תנסי לתת לזה יותר צ'אנס ואז בהחלט ייתכן קשר טוב. ויש לקשר כזה רק יתרונות, הוא יכול לתת לך הנאה בתקופה שהיא כואבת, ואם זה באמת אדם נעים שטוב להיות איתו, יכול להתפתח משהו מזה.
"סיום אהבה זה לא מוות. זה דבר שקורה וטבעי שקורה, ומה שחשוב יותר זה תחילתו של קשר חדש, שעשוי להיות עוד יותר טוב. הקשר נגמר כי הוא לא היה טוב, ועכשיו יש פתיחת אופקים. פרידה זה כמו להיות קצת תינוק, אם לוקחים אותה למקום הנכון היא יכולה להביא איתה הרבה אפשרויות חדשות ואולי טובות יותר. ככה צריך להסתכל על זה. להסתכל על הצד הבהיר של הירח. כן, זה כואב שהיחסים נגמרו, אבל אולי זה גם טוב כי לא מצאתי את עצמי ביחסים האלו, לא היה לי מימוש עצמי והם לא היו אדירים לשני הצדדים, כי אחרת הם היו נמשכים".
מה הסיכוי של אקסים לחזור? הרי בזמן הפרידה אנחנו עושים אידיאליזציה, ואז כשאנחנו חוזרים, כמעט בלתי נמנע לחשוב: ''רגע, לזה התגעגענו?"
"השאלה על מה הייתה הפרידה. אם הפרידה הייתה בגלל נסיבות חיצוניות, כמו נסיעה של אחד מבני הזוג או התנגדות הסביבה, יש סיכוי טוב שהקשר ימשיך, אבל זה נורא תלוי באישיות - ואם הקשר נגמר בגלל שהוא היה רע ביסודו, הסיכוי שהוא יתחדש ויתחדש טוב הוא לא גבוה. אומנם בני אדם משתנים, אבל לא עד כדי כך".
גם יעקובסון מסכים שהדרך המומלצת להמשיך הלאה היא להכיר מישהו אחר. "במקסימום הוא יהיה ריבאונד, אבל אנחנו רואים שגם אנשים שלא חשבו שהם מוכנים בכל זאת הצליחו להתחיל קשר חדש וטוב יותר. הסבירות שהקשרים האלו יהיו טובים ומוצלחים היא גבוהה יותר ממה שאנשים מנחשים".
איך אתה מסביר את זה? תמיד אומרים לנו שחשוב להיות פנויים רגשית.
"אני חושב שלהגיד שמישהו פנוי זה תיאורטי בלבד. למשל, אם פתאום תפגשי אדם ממקום של התקשרות בטוחה, שלא נבהל מזה שאת בדאון או נותן לך תחושה שהוא מרוחק כשאת מעוניינת בקרבה, את תגלי שאת יכולה לוותר על אלמנט מסוים של התרגשות בשביל זוגיות בטוחה.
"הרבה פעמים בזוגיות יש תחושה כזו שבן הזוג הזה הוא המיועד שלי ורק איתו זה יכול לקרות, וזו אשליה מערבית רומנטית. אנחנו יודעים שזה לא ככה. הרבה פעמים בזוגיות האדם שאיתי עכשיו הוא לא אותו אחד שהכרתי לפני כמה שנים והתאהבתי בו, אז באותה מידה זה גם יכול להיות אדם אחר לגמרי".
בעיני יעקובסון, הצעד הראשון במלחמת השחרור מהאקס צריך להיות ניתוק מהרשתות החברתיות, וגם מהמציאותיות. "לא להיות ידיד אחר כך. אין ידידות אחרי זה. זה אף פעם לא מוביל לטוב. ההתנתקות דורשת התנתקות נטו לזמן מסוים. מה שעוד עוזר זה טריק שהוא מאוד פשטני, אבל אנחנו מוצאים שהוא עובד: לעשות רשימה של כל הדברים הגרועים שהיו בבן הזוג ורשימה של כל הדברים שאני יכול/ה לעשות עכשיו, אחרי שנפרדנו. והדבר האחרון הוא להתחיל לצאת ולהיפגש עם אחרים".
אם אחרי כל זה בחרתם בכל זאת לנסות להילחם על הקשר, ספיר לינוי מאמינה שיש כללי "עשה" ו"אל תעשה" שיכולים לעזור. לפני כשנה היא פתחה את "המכון להחזרת האקס", שמורכב משיעורים אינטרנטיים ומפגישות אישיות שמטרתם להחזיר לנו את הזוגיות האבודה, אבל לא רק.
"אני לא מאמינה שלכל אקס צריך לחזור, ולא צריך להיות בזוגיות בכל מחיר, אבל בעולם שבו אפשר ללמוד הכול, אף אחד לא מלמד אותנו להתמודד עם פרידה".
איך יודעים מתי כדאי לנסות לחזור ומתי עדיף לוותר?
"כדי להבין האם זוגיות הייתה טובה או לא את צריכה להיות מחוברת לעצמך, להבין מה הסטנדרטים שלך, מה חשוב לך. מה אנשים עושים בדרך כלל? יוצאים לקשר ואז מבררים תוך כדי אם זה מתאים, ואז ברור שזה לא מתאים. תדעי מה את רוצה לפני שאת נכנסת לקשר – וכמובן שהכוונה היא גם לגברים - ואז תהיי כל הזמן במודעות אם זה מתקיים בזוגיות הזאתי. לפי זה תוכלי לדעת אם את במקום הנכון.
"מעבר לזה, אני טוענת שהרבה פעמים הפרידה מתרחשת בגלל סיבות לא נכונות. לפעמים אנחנו מתחילות את הקשר ממקום מאוד חזק, מלאות בסיפוק ועשייה, ועם הזמן אנחנו מוותרות על עצמנו. מבחינת בני הזוג אנחנו כבר לא האדם שאיתו הם בחרו להיות, והם בוחרים להיפרד.
"סיבה נוספת לפרידה היא בגלל הפריבילגיה להתבלבל. לרוב גברים, אבל גם נשים, אחרי כמה חודשים בתוך הקשר מתחילים לשאול את השאלות הקשות: אני רוצה לגור איתה? להתחתן איתה? להביא איתה ילדים? הכי קל זה להגיד במצבים כאלו 'לא יודע', לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אבל כמו מישהו שמציע לנו עבודה ואנחנו יודעים שאם לא ניקח אותה היא תלך למועמד הבא, ככה גם מערכות יחסים. במצב כזה הכי נכון להגיד 'זה בסדר שאתה לא רוצה זוגיות, אבל לי זה לא מתאים'. וזה לא עושה אותך 'לחוצת חתונה', זה עושה אותך מישהי שמסתכלת למציאות בפנים".
ספיר מדגישה שהפעולה הרגילה שלנו אחרי פרידה היא להמשיך לעשות את מה שאנחנו יודעות – לנסות לשכנע. "אבל אני לא חושבת שזו הדרך. הדרך היא לחזור לעצמך. זו הזדמנות להסתכל אם הקשר היה טוב לך או לא".
ספיר מדברת מתוך הניסיון שצברה כמאמנת אישית, אבל גם מניסיונה האישי – היא ובעלה נפרדו וחזרו חמש פעמים, עד שהם התחתנו. "אני הייתי רווקה בלי ילדים והוא היה גרוש עם ילד. הוא עבר טראומת גירושים מאוד קשה, והיה לו קשה להביא את עצמו. בגלל זה אני כל פעם סגרתי את הקשר, כי אם אתה לא רואה את הערך שלי, אני לא רוצה להיות לצידך. ואז, מתוך חיזוק העקרונות שלי, הוא הבין שהוא מעריך והוא רוצה, והוא התמודד עם השדים האישיים שלו, עד שהוא החליט שהוא מוכן להקים משפחה. כיום יש לנו ילדה משותפת ואנחנו מגדלים ביחד את הילד שלו".
לא פחדת שכל פעם שתחזרו זה יהיה אותו הדבר?
"חששתי, אבל ניסיתי. וכמובן שלא חזרתי בכל מחיר. בגלל שהייתי מאומנת ומחוברת למה שחשוב לי, לא הסכמתי לבזבז את הזמן. כשהוא היה שולח הודעות, או שלא הייתי עונה, או שהייתי מחכה לראות אם הוא מתוקן – כלומר שיש שם משהו אחר שיכול להוביל לתוצאה אחרת מזו שהייתה עד עכשיו. וזה באמת היה, כל פעם הוא התפתח ברמה אחת ממה שהוא היה לפני הפרידה. אז כל עוד לא יצאתי עם מישהו אחר והרגשתי שיש משהו חדש שהוא יכול להביא לקשר, נתתי לו צ'אנס. אבל לא ישבתי וחיכיתי לו".
יש טייפ-קאסט של האנשים שבאים אליך?
"זה אולי יפתיע, אבל הרבה מהאנשים שבאים אליי הם לכאורה סופר-מוצלחים, יפים, מובילים בתחומם, פופולריים. אנשים שכאילו יש להם הכול ואת זה אין להם. הם לא מצליחים להביא את עצמם בזוגיות באותה מידה כמו שהם מביאים את עצמם עם חברים או עם קולגות".
וכמה מהם מצליחים להשיג את המטרה?
"חשוב לי להגיד שכשאני מקבלת אנשים, ההגדרה שלי להצלחה היא לא החזרת האקס. אני קוראת לזה ככה, כי בסופו של דבר אני רוצה שלבחורה או לבחור שעוברים את הטראומה הקשה יהיה למי לפנות, אבל הכי חשוב זה לדעת אם יש בסיס טוב, כי לא לכל אחד צריך לחזור. הייתה לי עכשיו מאומנת שבסוף התהליך בכלל הוצאתי אותה מאלימות כלכלית. יש אנשים שכל כך נתפסים לאקס שהם לא רואים את עצמם בקשר. רוב האנשים יבינו בשלב הראשוני של התהליך אם האקס מתאים להם או לא, וצריך לדעת שגם האקס צריך לעשות את העבודה שלו כדי שהזוגיות הזו תעבוד".
אז שאלת מיליון הדולר: מה עושים כשהאקס לא רוצה?
"השאלה היא למה. האם היית עצמך לאורך כל הקשר או שאיבדת את עצמך? אם איבדת, זה הזמן להחזיר, ואם היית עצמך, אז למה את נמצאת כל כך הרבה זמן עם בן אדם שלא רוצה אותך? במקרה כזה עדיף להמשיך הלאה".
