חולה קורהן פוטר לאחר שביקש מימון נסיעות

המחלה חייבה עובד "כתר" להתפנות באופן תדיר, ולכן במקום שימוש בהסעה - הוא ביקש מימון לנסיעה רכבו הפרטי. אחרי שפוטר הוא תבע וזכה

עו"ד איתי שרייבר | פסקדיןפורסם: 19.10.21 , 09:32

בית הדין לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של עובד ב"כתר הוצאה לאור" נגד החברה, והורה לה לפצות אותו בגין פיטורים ללא שימוע ואפליה על רקע מוגבלות רפואית – היותו חולה קרוהן.

התובע, תושב ירושלים, עבד כמפעיל מכונה במשך כשמונה שנים. בשלב מסוים הוא החל לסבול מקרוהן (מחלת מעי דלקתית כרונית) שבגינה נזקק לאשפוזים ונעדר מעבודתו פעמים רבות. במהלך 2014 המפעל הועתק מירושלים לבית שמש, והמעסיקה החלה להפעיל מערך הסעות לעובדים מירושלים לבית שמש.

ב-2015 חלה החמרה במצבו הבריאותי של התובע וביולי 2016 הוא פנה למנכ"ל החברה וביקש אישור חריג למימון הוצאות נסיעה עקב מגבלתו הרפואית. הוא הסביר כי הוא עלול להיאלץ להתפנות בדרך לעבודה, ולכן ביקש מימון לנסיעה במכוניתו הפרטית. המנכ"ל דחה את בקשתו ואמר לו שהוא יכול לבקש מנהג ההסעה לעצור בכל רגע נתון ובכל מקום בהתאם לצרכיו. בעקבות הסירוב, יחסי העבודה הסתיימו.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בתביעה שהגיש נגד החברה טען העובד כי הוא פוטר ללא שימוע וממניעים זרים ולא מקצועיים. הוא טען שהסירוב לבקשתו מהווה אפליה כלפיו והפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובנוסף תבע פיצוי בגין עוגמת הנפש והאטימות למצבו הרפואי.

כתר טענה מנגד שהיענות לבקשת התובע מהווה אפליה כלפי יתר העובדים ושבקשתו נשקלה בכובד ראש בטרם סורבה. לטענתה, היא הבינה מהתנהלות התובע שברצונו לסיים את יחסי העבודה בהסכמה ולכן מסרה לו מכתב הפסקת עבודה.

אבל השופט אייל אברהמי קיבל את טענת העובד לפגיעה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הוא הסביר כי בהתאם לחוק, אפליה אסורה בין עובדים כוללת גם אי ביצוע התאמות שנדרשות עקב צרכיו של אדם עם מוגבלות.

עוד נקבע שבקשתו של התובע הייתה סבירה ומוצדקת מבחינה רפואית, ולא מדובר בהתאמה שהטילה נטל בלתי סביר על המעסיקה. השופט התרשם שכתר לא שקלה את בקשת העובד ברצינות הנדרשת, ושהחלופה שהציעה (שיבקש מנהג ההסעות לעצור) פוגעת בכבודו של התובע בניגוד לתכלית החוק.

השופט דחה את הטענה שהיענות לבקשה הייתה מפלה את יתר העובדים, שכן החוק קובע בפירוש כי פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת לא נחשבת להפליה פסולה. לעומת זאת, הסביר, דחיית בקשת התובע מהווה אפליה אסורה כלפיו מחמת מצבו הרפואי.

בגין הפרת החוק ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע פסק השופט לטובתו פיצוי בסך 35 אלף שקל. באשר לסיום יחסי העבודה התרשם השופט שהתובע פוטר בניגוד לדין וללא הסכמה מצדו. פיצויים בגין הפיטורים הועברו לתובע על ידי המעסיקה בטרם הגשת התביעה.

בנוסף נקבע שהתובע זכאי לפיצוי של 20 אלף שקל משום שלא נערך לו שימוע עובר לפיטורים כנדרש, והוצאות משפט בסך 9,000 שקל.