תורת הגזע והשואה

בבסיס השקפת העולם הנאצית לא עמדה אנטישמיות, שנאת יהודים. בבסיסה עמדה תורת הגזע, מונח שהושאל מביולוגיה ומאנתרופולוגיה לאידיאולוגיה צרופה. אי אפשר להבין לכן את ההיסטוריה של גרמניה הנאצית בלי להבין את תפקידה של האידיאולוגיה הגזעית בה. "הנאציזם", כותב ד"ר עמית ורשיצקי בספרו "המטפיזיקה של הגזע" בהוצאת יד ושם 2021, "היה תוצר של נסיבות היסטוריות קונקרטיות שחברו אל מסורות רעיוניות ואל מגמות עומק" בהגות הגרמנית. בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20 נוצרה באירופה דוברת הגרמנית "רשת מושגית חדשה", מרחב שיח חדש, שבו לגזע, לתורת הגזע ולטוהר הגזע תפקיד מפתח מרכזי.

אבל מהו "הגזע" בתורת הגזע? "הגזע", כדברי אחד מההוגים הגרמנים המצוטט בספר, "קיים מכיוון שהאדם בוחר להאמין בו. אנו מאמינים בדם, בגזע. הגזע נושא בחובו הכל - את האישיות, את המדינה, את העם". הגזע הוא לפיכך "נקודת משען", "מקור בלעדי לוודאות ובסיס לכל קביעה ערכית ומוסרית". ישות מטפיזית ולא דבר־מה המסתבר ממחקר מדעי.

עמית ורשיצקי מביא עוד ציטוטים לרוב מפי פרופסורים ודוקטורים גרמנים שעסקו בדקדקנות בחיבוריהם עבי הכרס בנושאים מופרכים כגון "מיון גזעי" ו"מערך גזעים באירופה". חילוקי הדעות ביניהם לא חרגו מהתשתית הרעיונית המשותפת, מה"פנטזיה הנאצית" על "שיבה אל האחדות הקמאית" של העם הגרמני בטרם "חטא עירוב הגזעים", כותב ורשיצקי.

זו הייתה האידיאולוגיה – כולל אנטישמיות קיצונית – שפשתה באוניברסיטאות גרמניות עוד לפני עליית הנאצים לשלטון והיא ש"עיצבה את השקפת עולמם של מחוללי השואה". מנסחיה, מפיציה וחסידיה היו "אנשי עקרונות" שהקימו מפעל אידיאולוגי שלם במטרה להכתיב לאומה הגרמנית "כללי מוסר חדשים". ורשיצקי: "הדור הזה הפך ברבות השנים לאליטה ביצועית של הפתרון הסופי" והחל ליישם בשטח את טיהור גרמניה מ"ניוון גזעי" - ובראש ובראשונה מהיהודים שנחשבו לתערובת גזעים נחותה ומסוכנת במיוחד, חתרנית ושתלטנית גם יחד. "הנאצים בחרו את היהודים להיות אויביהם ב־ה"א הידיעה", כותב פרופ' אלון קונפינו בספרו "עולם ללא יהודים" (הוצאת יד ושם 2017), משום ש"באמצעות רדיפת היהודים והשמדתם הם התנערו מכבלי מסורות העבר ומצוותיה המוסריים".

היעד של טיהור גרמניה והעולם כולו מהיהודים ינק אפוא את קסמו האפל מתורת הגזע הנאצית. מחולליה חזרו והעלו על נס את "אחדותם של כל השבטים הגרמניים באמצעות שותפות דם" והזהירו מפני "חתירתם של גזעים נחותים וחוץ־אירופיים תחת יסודות החיים של העמים האירופיים". הכוונה, כאמור, קודם כל ליהודים. "עמדה זו", ממשיך ד"ר ורשיצקי, "קרצה להמונים ולמשכילים־למחצה" ו"שבתה את ליבם של אינטלקטואלים" שרצו לשחרר את האדם הגרמני מהחשיבה הרציונלית המודרנית.

להפנמת האידיאולוגיה הגזעית היה משקל מכריע בייזום ובביצוע של מדיניות ההשמדה על ידי פקידים וקצינים נאציים בדרגי הביניים בשטחי הכיבוש הגרמני. הקשר ביניהם לבין "האליטה האידיאולוגית בברלין" הוביל לדינמיקה של הקצנה מתעצמת ול"בחירה של רצח עם", כותב ורשיצקי, כפתרון סופי של השאלה היהודית.

אנחנו, הקוראים של המאה ה־21, יודעים לאן הובילה האידיאולוגיה של הגזע ויודעים גם שהיא על כל גלגוליה ופלפוליה (כפי שקבע שוב באחרונה האנתרופולוג פרופ' רוברט זוסמן בספרו "מיתוס הגזע") הייתה פייק־מדע שנשען על פייק־עובדות. רק תוצאותיה הנוראיות לא היו פייק.

"לאינטליגנציה", מסכם עמית ורשיצקי את מחקריו, "היה תפקיד מכריע בביסוסה והטמעתה של האידיאולוגיה הנאצית בציבור הגרמני הרחב". אזהרה חשובה ואקטואלית מהעבר.