שני שירים

אדם זגייבסקי

מפולנית: דוד וינפלד

לו רוסיה

לוּ נוֹסְדָה רוּסְיָה

עַל יְדֵי אַנָּה אַחמַטובה, לוּ

מַנְדֶלְשְטַם הָיָה מְחוֹקֵק

וְסְטַלִין אַךְ וְרַק דְּמוּת שׁוּלִית

בְּאֶפּוֹס גְּרוּזִינִי

אָבוּד, לוּ הֵסִירָה רוּסְיָה אֶת

הַפַּרְוָה הַדֻּבִּית שֶׁלָּהּ, הַמְּסֻמֶּרֶת וְהַפְּרוּעָה,

לוּ יָדְעָה לִחְיוֹת עַל פִּי הַמִּלָּה וְלֹא

עַל פִּי הָאֶגְרוֹף, לוּ רוּסְיָה, לוּ רוּסְיָה

מתוך 'לנסוע ללבוב', 1985

זגייבסקי נולד בעיר לבוב ב־1945

***

נסה להלל עולם שהוטל בו מום

נַסֵּה לְהַלֵּל עוֹלָם שֶׁהוּטַל בּוֹ מוּם

זְכֹר יְמֵי יוּנִי אֲרֻכִּים

וְתוּתֵי בַּר, טִפּוֹת שֶׁל יַיִן "רוֹזֶה".

זְכֹר סִרְפָּדִים שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ, חֶלְקָה אַחַר חֶלְקָה,

בְּבָתֵּי הָאֲחֻזָּה שֶׁנָּטְשׁוּ הַמְּגֹרָשִׁים,

חוֹבָה עָלֶיךָ לְהַלֵּל עוֹלָם שֶׁהוּטַל בּוֹ מוּם.

הִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיַאכְטוֹת הַדּוֹרוֹת וּבָאֳנִיּוֹת;

אַחַת עֲתִידָה הָיְתָה לָצֵאת לְמַסָּע אָרֹךְ,

לָאַחֶרֶת צִפָּה רַק הָאַיִן הַמָּלוּחַ.

רָאִיתִי פְּלִיטִים שֶׁהָלְכוּ לְשׁוּם מָקוֹם,

שָׁמַעְתִּי מְרַצְּחִים שֶׁזִּמְּרוּ בְּעַלִּיזוּת.

שׂוּמָה עָלֶיךָ לְהַלֵּל עוֹלָם שֶׁהוּטַל בּוֹ מוּם.

זְכֹר רְגָעִים שֶׁהֲיִיתֶם בְּיַחַד

בַּחֶדֶר הַלָּבָן וְהַוִּילוֹן זָע.

חָזוֹר בַּמַּחְשָׁבָה אֶל הַקּוֹנְצֶרְט, כְּשֶׁפָּרְצָה

הַמּוּזִיקָה.

בַּסְּתָו אָסַפְתָּ בַּלּוּטֵי אַלּוֹן בַּגַּן

וְהֶעָלִים הִסְתַּחְרְרוּ מֵעַל צַלְּקוֹת הָאֲדָמָה.

הַלֵּל עוֹלָם שֶׁהוּטַל בּוֹ מוּם

וְנוֹצָה אֲפֹרָה שֶׁאִבֵּד הַקִּיכְלִי,

וְאֶת הָאוֹר הֶעָדִין, שֶׁתּוֹעֶה וְנֶעֱלָם

וְחוֹזֵר.

מתוך: ‘אסימטריה’

טל ניצן

•

עֲבֹר בְּרֹךְ אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה טוֹב,

אַל תִּלָּחֵם, אָבִי, וְאַל תִּזְעַם

בְּהִתְעַמְעֵם הָאוֹר, לֹא עוֹד יִשְׂרֹף.

הַחְלֵק כְּמוֹ צֵל אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה טוֹב

עַל עַנְנַת מוֹרְפִין וּרְאֵה כֵּיצַד

תִּפְקַע קְלָלָה, יָסוּר כִּשּׁוּף.

כָּל מַכְאוֹבֶיךָ יְכֻבּוּ סוֹף־סוֹף

אֶחָד־אֶחָד וּבְאָזְנֶיךָ יִדְמְמוּ הַצְּעָקוֹת,

יֵרֵד עָלֶיךָ חֹשֶךְ מְיֻחָל וְיַעֲטֹף.

עֲבֹר עָדִין, שָׁקֵט, זָקוּף,

חַלֵּץ כְּנָפֶיךָ מִלִּבֵּנוּ הַכָּבֵד, רַחֵף

מִכֵּס הַגַּלְגַּלִּים אֶל שַׁעֲרֵי הַסּוֹף.

אֶל עֹל גַּעְגּוּעֵינוּ אַל תִּשְׁעֶה,

עָלֵינוּ אַל תּוֹסִיף לַחֲשֹׁב

(לִבִּי שׁוֹקֵעַ, אַבָּא, סְלַח)

הַחְלֵק בְּרֹךְ, כְּמוֹ צֵל שָׁקוּף –

לֵיל מְנוּחָה, אָבִי הַטּוֹב.