"המלחמה הזאת גדולה עלינו"
אחרי התייקרות הגידול וההובלה והרפורמה בחקלאות, רק זה היה חסר לחקלאים הישראלים המייצאים לרוסיה: טונות רבות של גזר, תפוחי אדמה, צנונית, סלרי, כרוב ואבוקדו תקועים באוניות • תשלומים לא מגיעים • יבולים שנקטפו לא נשלחים • ולא ברור מה יעלה בגורלם של יבולים רבים שעדיין בשדות ומיועדים לשוק הרוסי • "אנחנו לא ישנים בלילה, ואם זה יימשך יותר משבוע או עשרה ימים, אנחנו בבעיה", אומרים המגדלים ודורשים: "המדינה צריכה להתערב ולסייע, כמו במצב של מלחמה"
שני מיליון דולר – זה הסכום שמדיר שינה מעיניו של עופר טרבלסי, חקלאי ממושב שרשרת ליד נתיבות, בעלי חברת "יראון עבודות חקלאיות", שמייצא ירקות לרוסיה. עוד לפני שנורה הפגז הפוטיני הראשון לעבר אוקראינה, הסכום השמן הזה היה אמור לנחות בחשבון הבנק של טרבלסי. אבל השבוע, מספר ימים לתוך המלחמה, ולאחר שמדינות המערב הגיפו בפני רוסיה את מערכת הסליקה הבנקאית הבינלאומית סוויפט, הכסף הזה צף בלב ים בצורת טונות של סלרי, צנונית, כרוב ואבוקדו, שגדלו בעוטף עזה או בגבול מצרים, נארזו ונשלחו לרוסיה כשגרת שני העשורים האחרונים. ממש לא בטוח שטרבלסי יקבל בעבורם תמורה. יותר הגיוני שיהיה עליו לשכוח מהכסף.
אם לא הספיקו הרפורמה בחקלאות שתפתח את המשק ליבוא חקלאי מתחרה, התייקרות הגידול החקלאי והתייקרות ההובלה הימית, באה עכשיו המלחמה באוקראינה ומנחיתה מכה נוספת על החקלאים בארץ, ובעיקר על היצוא החקלאי. "יש לנו סחורות ששלחנו בשלושת החודשים האחרונים לרשתות שיווק ברוסיה, ובגלל המלחמה בכלל לא בטוח שנראה את הכסף", אומר טרבלסי. "פנינו למשרד החקלאות ואין להם תשובות מה אנחנו צריכים לעשות במקרה כזה. אני לא ישן בלילה. ברור לי שחלק מהכסף לא יגיע".
והוא מוסיף: "חברות הספנות לא מוכנות להוביל בתנאי חוב, כי הן פוחדות שלא יראו את הכסף. אם בזמן רגיל רשתות השיווק ברוסיה, שקנו את הסחורה, היו משלמות את ההובלה ולוקחות את הסיכון על המטען שבלב ים, היום זה לא קורה, ואני צריך גם לממן את ההובלה, וגם לספוג את הנזק שייגרם אם האונייה תיתקע בלב ים והסחורה תתקלקל".
כמה זמן נמשכת ההובלה של הירקות בין ישראל לרוסיה?
"עשרה ימים ממני עד הסופר שם, אבל אם יסגרו נמלים ולא יאפשרו לפרוק, הסחורה תתקלקל. זה לא ברזל, זה ירקות".
גם יעקב מזרחי, מנכ"ל ומבעלי "גזר שליט", העוסקת בגידול גזר ותפוחי אדמה, לא נרדם בלילה. 60 טונה גזר הוא מייצא מדי שנה לרוסיה, בדרך כלל בין פברואר ליולי. "העונה הקדימה הפעם", הוא אומר. "כבר היו משלוחים ראשונים בינואר, והייתה תחושה שהולכת להיות עונה טובה, כי חסר שם גזר, והרוסים גם אמרו שהם מוכנים לפצות על עליית מחירי הגידול. ופתאום המלחמה עצרה הכל. כבר עכשיו יש כמה אוניות שעצרו בנמל טורקי משיקולי ביטוח. השלב הבא זו עצירה מוחלטת של האספקה, ומה עושים עם כל כמות הגזר שבבטן האוניות?
"ישראל כולה צורכת בשנה 80 טונה גזר. אם תהיה פה תוספת של עוד 50 טונה, גם אם ניתן אותו בחינם, לא יהיו מספיק צרכנים לכמות הזו. כרגע יש בעיה של העברת הסחורות וגם בעיה של העברת התשלומים. כל רגע מבטלים לנו אוניה, כי יש גם פחדים של חברות הספנות שפרמיות הביטוח שלהן התייקרו. ובנוסף הרוסים לא יכולים לשלם בגלל הניתוק מסוויפט, ולא יכולים לתת לנו אישורים על ביצוע ההעברות, וזה תוקע את העסק".
מזרחי מספר שהתקשר אליו יצואן ישראלי שמשווק ברוסיה וביקש להזמין ממנו שמונה מכולות גזר. היבואן ביקש מרשת השיווק הרוסית שהזמינה את הגזר לדעת איך תעביר לו את התמורה הכספית, אבל ברשת לא ידעו לומר לו איך, ואפילו לא יכלו להתחייב שהכסף יגיע. "אז הוא ירד מזה ולא הזמין ממני, ואני תקוע עם 12 מכולות של גזר", הוא אומר.
לגזר שבמכולות מזרחי פחות דואג, הוא אומר שימכור אותו בסוף. גם לרוסים. אבל הוא מודאג מאוד מהגזר שממשיך לצמוח וטרם נקטף: "יש לי בשבוע הבא ושבוע אחריו שדות שצריך לקטוף. מאמצע ינואר אנחנו עובדים 24 שעות ביממה, חמישה ימים בשבוע, בשדות מרפיח בדרום ועד החולה בצפון, וככל שאני עוצר את השרשרת וצובר פיגורים, זה נזק. אם זה אירוע של שבוע עד עשרה ימים, נצא מזה בשלום. אבל אם העיכוב יימשך, זו תהיה בעיה". גם השמדת הסחורה, אם יהיה צורך, עולה הרבה מאוד כסף. לדבריו, השמדת ירקות בשדה תעלה 5,000 שקל לדונם, והשמדת סחורה שכבר הגיעה לבית האריזה ולקירור תעלה 1,400 שקל לטון.
מישהו מפצה אתכם על זה?
מזרחי: "לא. אין ביטוחים לאירועים כאלה. אני יודע שהענף (ענף הצמחים במשרד החקלאות, על"א) מנסה עכשיו לדאוג לביטוח אשראי לסיכוני מלחמה וטרור. זה ביטוח ממשלתי, כי ביטוח הסחר הרגיל לא מכסה אירועי מלחמה".
מי חשב על מלחמה
הייצוא לרוסיה נוח לחקלאים הישראלים, בגלל הקרבה הגיאוגרפית, אבל הוא גם חשוב מאוד מפני שהשוק האירופי כבר לא קונה חקלאות ישראלית. "השקל החזק ועלויות הגידול דחקו את החקלאי הישראלי מהשוק האירופי, ואת מקומו תפסו המרוקאים, הטורקים ובאחרונה גם האיראנים, שאצלם מחיר המים, העבודה והשינוע זולים הרבה יותר. וכך רוסיה נותרה היעד העיקרי באירופה לייצוא של ירקות מישראל, ובעיקר של צנונית, סלרי, תפוחי אדמה וגזר", אומר מזרחי.
גם טרבלסי וגם מזרחי אומרים שהמדינה חייבת להתערב ולסייע לחקלאים. מזרחי: "אם זה יגיע למצבי קיצון, בטוח שיימצא לזה פתרון ברמה הממשלתית, אבל אותי מפחיד שאם הבעיה תהיה חלקית, לא יהיה לה פתרון ולא יהיה סיוע. למדינה יש מחויבות כלפי החקלאים שלה במקרה כזה. אני חושב שצריך למצוא דרך להפעיל את הביטוח הממשלתי למצבי מלחמה". מדובר בביטוח סחר באזורי מלחמה ובאזורים בסיכון גבוה, אלא שעד לפני כמה ימים אירופה לא הייתה כלל בהגדרה הזו, ולכן ביטוחי סחר שנעשו לא חלים עליה. "מי חשב על מלחמה באירופה?" אומר מזרחי.
טרבלסי: "רוב החיטה של ישראל מגיעה מרוסיה ומאוקראינה, ואני מאמין שלמרות הסנקציות המדינה תצטרך איכשהו לשלם לרוסיה על החיטה, אז שימצאו את הדרך לכלול גם אותנו בעסקת התשלומים הזו, ולדאוג שנקבל את הכסף שמגיע לנו. הסיפור הזה גדול עליי, זה לא משהו שאני יכול לשלוט בו, זה מדינה מול מדינה".
בענף הפרחים, שמייצא 15% מתוצרתו לרוסיה, נראה שעדיין לא מרגישים את הבעיות. אפרת גבעתי, בעלת חברת מל פרש, יצואנית מרכזית לשוק הרוסי, לא שולחת את הפרחים באוניות אלא בטיסות להולנד ומשם במשאיות לרוסיה. "כרגע לא עצרו לי שום משאית, טאץ' ווד", היא אומרת. "הטיסה האחרונה הייתה ביום ראשון האחרון והמשאית יוצאת היום — שני — כמתוכנן מהולנד לרוסיה. הסוחרים הרוסים אפילו מבקשים עוד תוצרת, אבל כרגע עצרנו את המשלוח הבא, כדי להבין לאן כל המצב הולך. למזלי, הספקנו לשלוח הרבה פרחים לקראת יום האישה הבינלאומי ב־8 במארס, שזה עניין מאוד מרכזי ברוסיה ושיא במכירות פרחים. עכשיו רק צריך לקוות שהלחימה תיפסק בקרוב ושיהיו הסדרים".
גלית פטקין מגדלת פרחים בעוטף עזה, בעיקר ליזיאנטוס, לימוניום, נוריות ואדמוניות – שחביבות מאוד על השוק הרוסי. "בינתיים לא מרגישים ירידת ביקושים או בעיות משלוחים", אומרת גם היא. "צריך לזכור שבשבוע הזה יש היערכות ליום האישה הבינלאומי. אולי יהיו בהמשך".
הלקח מ־2014
ענף האבוקדו, שנחשב לאחד הרווחיים בארץ, סבל גם ככה משנה קשה, שבה היו עודפי יבול גדולים בעקבות נטיעות רבות שנעשו בשנים האחרונות, וירידת מחירים בחו"ל. ואז באה המלחמה. 15% מהייצוא של הענף מופנה לרוסיה, וכרגע כמעט סוף העונה, כאשר רוב הסחורה כבר שווקה לרוסים אבל עדיין לא הגיע מועד התשלום. החשש הגדול, כמו בענפי היצוא האחרים, הוא שהרוסים לא ישלמו, בין השאר בגלל הניתוק מסוויפט. דרור איגרמן, מנכ"ל חברת גליל אקספורט, השנייה בגודלה בישראל ליצוא תוצרת חקלאית טרייה, אומר: "כרגע חייבים לנו כ־10 מיליון דולר. אם ניקח בחשבון את כל יצואני האבוקדו לרוסיה, אני מאמין שיש חוב פתוח של לפחות 30 מיליון דולר".
לדברי גיורא מרום, מנכ"ל קבוצת חקלאי גרנות, המגדלת הגדולה בישראל של אבוקדו ויצואנית פירות וירקות, יש לחברה לא מעט אבוקדו שהייתה אמורה לשווק בהמשך העונה והיא תצטרך למצוא לו חלופות, "אבל אין ספק שאם כל הכמויות יוסטו מרוסיה – יהיה לחץ על השווקים והמחיר יירד. אנחנו מייצאים בערך 600 טון אבוקדו לרוסיה בשבוע. סך הכל אמורים לייצא העונה 15,000 טון".
גם מגדלי הפלפלים, שמייצאים 80% מהתוצרת שלהם לרוסיה, סופגים מכה. אודי בר, מגדל פלפלים ליצוא מפארן שבערבה: "אנחנו מנסים לשלוח לאירופה במקום לרוסיה. על חלק מהלקוחות יש לנו ביטוח אשראי, ואנחנו שולחים רק למי שחברת הביטוח מאפשרת לנו, ורק עד גובה האשראי של הביטוח. יש לנו הרבה כסף פתוח (חובות שלא שולמו – נ"ז) ברוסיה. אנחנו בוגרי המשבר ב־2014 – קריסת הרובל, אז לא הצלחנו לגבות מכל הלקוחות, והלקח היה שכיום אנחנו עובדים רק עם מי ששילמו לנו אז. אנחנו מייצאים דרך חברת מגדלי הערבה. היה לנו חודש עם מחירים טובים על הנייר, ואז הגיעה המלחמה. 25% מהפלפלים לא נקטפו עדיין, ואני ממש מקווה שיהיה למי למכור אותם. ביומיים האחרונים מחיר הפלפלים בשוק המקומי כבר מתחיל לרדת".
בחברת מגדלי הערבה מדברים על סיכון גדול. "כל חברות ביטוחי האשראי עצרו את הביטוחים למשלוחים עתידיים. בתפוחי אדמה ובגזר, העונה רק מתחילה. מה שכבר יצא יצא, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות קדימה", אומרים בחברה.
לחשב מסלול מחדש
לנוכח המצב הוציא מאיר יפרח, מזכ"ל ארגון מגדלי הירקות, מכתב לשר האוצר ולשר החקלאות, ובו הוא מבקש שהמדינה תתערב כדי לפתור את הבעיה. "כרגע חקלאים עוד שולחים סחורה, עם רמת סיכון גבוהה לכך שלא יקבלו את הכסף. אם הסכנה הזו אכן תתממש, נפנה למדינה לבקש סיוע כספי, וכמובן במקרה של הפסקה טוטלית של הייצוא נצטרך לעשות פינוי עודפים לתעשייה או להשמדה או לרפתות, והמדינה תצטרך להכניס את היד לכיס כמו בפיצויי קורונה. השוק הישראלי בחיים לא יצליח להכיל את כמויות הירקות והאבוקדו שהחקלאים מגדלים בהסכמים מיוחדים אך ורק עבור השוק הרוסי", אומר יפרח. לדבריו, הייצוא הזה מסתכם בכ־130 מיליון שקל בשנה.
ובהזדמנות זו הוא מוסיף: "גם הייבוא החקלאי כבר לא כל כך זול או משתלם, כי התובלה מתייקרת, הלחץ בנמלים גדול, ומשך הזמן של הסחורה בים גורם לכך שאיכותה יורדת. לכן צריך לקחת את כל מה שקורה עכשיו כהזדמנות לעשות חישוב מסלול מחדש לגבי הרפורמה בייבוא ובסוגיות של ביטחון תזונתי. מה זה נותן לנו לחזק את טורקיה ולייבא מהם עגבניות, אבל להחליש את החקלאים אצלנו? או לחזק את אוקראינה, שממנה אנחנו מייבאים ביצים, והנה עכשיו מאיפה נייבא ביצים? המלחמה הזו מוכיחה שאסור להסתמך על חקלאות מבחוץ".
שר החקלאות כבר ענה על המכתב?
"עוד לא. אבל יש להם 420 מיליון שקל שהם מחלקים בכל שנה לגידולים שמאוימים על ידי יבוא. אז במקום להשקיע אותם בזה, שייתנו אותם לחקלאים שניזוקים. ולמה שהמדינה לא תיקח את הסחורה שלנו שתקועה בלי דורש, תקנה אותה ותיתן אותה בחינם לפליטים באוקראינה".
ממשרד החקלאות מסרו בתגובה: "המשרד פועל לקידום היצוא החקלאי. כרגע זהו אירוע שמדינת ישראל והעולם כולו מתמודדים עימו לראשונה. המשרד קיבל לידיו בימים האחרונים את פניית החקלאים, ובוחן את הנושא יחד עם משרדי הכלכלה והאוצר כדי לתת מענה".
