הייטק מלחמה
הם לא צמחו ב–8200 ואחרי השחרור בבקו"ם אף סטארט אפ לא רדף אחריהם עם משכורת מהחלומות: רגע לפני יום העצמאות כינסנו שישה בכירים בתעשיית ההייטק ששירתו ביחידות הכי קרביות בצה"ל • בראיון הם מסבירים איך הפיקוד על חיילים בשטח דווקא הכין אותם הכי טוב לעולם ההייטק, מה הסכנות בכך שצעירים רבים עם פרופיל קרבי מעדיפים להתגייס למודיעין כדי להסתדר באזרחות ומה המדינה חייבת לעשות כדי שמי שמשתחרר מגולני לא ירגיש מקופח לעומת מי ששירת בממר"ם או בתלפיות
השאלה הזו מעוררת דיון ציבורי נרחב ולא מעט סערות: איך מתמודדים עם העלייה ביוקרה של השירות ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל — שם קוד 8200 — לעומת היחידות הקרביות. איזה מקום נשאר לערך כמו לתרום למדינה במציאות בה כל נער שני חולם לעשות אקזיט? מה חשוב יותר: לפתוח דלת למשכורת של 20 אלף שקל פלוס עם השחרור, או לתת את הדם למדינה, לקרוע את התחת בגולני, לצאת לשוק העבודה אחרי השחרור ולגלות שאף אחד לא מחכה לך שם? ומי ישרת בקרבי אם כל הצעירים הכי מוכשרים יעדיפו לשרת במודיעין? גם הרמטכ"ל אביב כוכבי התייחס לכך כשנתקל בשלט "הטובים לסייבר" ושיבח בתגובה את הלוחמים הקרביים "אלה שמוכנים לסכן את חייהם". דבריו עוררו זעם אצל בוגרים ב־8200 שאמרו: "אף מטוס לא ממריא בלי האנשים מאחורי המקלדת". רגע לפני יום העצמאות, כינסנו שישה בכירים בעולם ההייטק שהגיעו לפסגה — לא מ־8200 — אלא לאחר שירות הכי קרבי שאפשר.
איל וולדמן (62) הוא מבכירי תעשיית ההייטק בישראל, יו"ר חברת וולדו הולדינגס, ולשעבר מייסד ומנכ"ל חברת מלאנוקס, שנמכרה ב־2019 ב־6.9 מיליארד דולר לחברת אנבידיה. הונו האישי של וולדמן נאמד בכחצי מיליארד דולר. בניגוד לאנשי הייטק רבים כיום, שהתחילו את דרכם המקצועית ביחידות הטכנולוגיות בצבא, וולדמן שירת כלוחם וכקצין בגולני. אם שואלים אותו, דווקא לכלים שרכש בשירותו הקרבי יש חלק גדול בהצלחתו בעולם ההייטק. "העצה שלי לכל מי שחושב על העתיד שלו, לא משנה באיזה תחום, זה ללכת לשירות הצבאי הכי משמעותי שהוא יכול לעשות", אומר וולדמן. "הקרבי מכין אותך לחיים בצורה לא פחות טובה מהמודיעין. בקורסי הפיקוד של הצבא נותנים לך יכולות הובלה, מנהיגות, ניהול, משאבים, התמודדות תחת לחץ בעיקר במצבים של חוסר ודאות, בצורה הרבה יותר טובה ממקומות אחרים. אומנם אתה לא רוכש ידע טכנולוגי, אבל השירות והקורסים הפיקודיים מכינים אותך להיות מנכ"ל שמוביל אנשים".
אחרי הטירונות של גולני וולדמן המשיך לגדוד 13 לקורס מ"כים, נשאר להדריך, עשה קורס קצינים ועבר להיות קצין בפיקוד הצפון. במילואים הוא התקדם מתפקיד מ"מ למ"פ ולסמג"ד. "אני חושב שהמקומות שהכי השפיעו עליי, ועד היום אני נעזר בהם בדרך, היו הקורסים — מ"כים וקצינים. כשאתה מנהל חברה אתה 24 שעות במלחמה מול המתחרים, נמצא המון באופרציה של המון איומים וצריך לדאוג שהכל יעבוד, ומה יותר מלמד לדבר הזה מקורסים צבאיים?" הוא אומר.
יצאת בגיל מאוחר יחסית מהצבא ורק אז התחלת את הקריירה, לא הרגשת שאתה בפיגור לעומת כאלה ששירתו ב־8200?
"לא. יצאתי עם כל כך הרבה כלים, גם מבחינת האדם שהפכתי להיות, שעושה דברים שהחברים לידי לא למדו ב־8200. כשראיינתי אנשים לעבודה, אחד הדברים שהכי הסתכלתי עליהם זה השירות הצבאי. מי שירת בקרבי, מי היה קצין. זה נתן הרבה נקודות זכות אצלי וגם הוכיח את עצמו בהמשך. האנשים בשדרת הניהול הבכירה שלנו, רובם היו קצינים קרביים. חלק מההצלחה של מלאנוקס הם האנשים האלה. הרבה מנכ"לים ישראלים בחברות מובילות שעשו מיליארדים באו מיחידות קרביות".
עדיפות לקרביים
איתן אופנהיים, נשיא ומנכ"ל חברת נובה, שנסחרת בנאסד"ק בשווי של כשלושה מיליארד דולר, מסכים עם דבריו של וולדמן. אופנהיים הצטרף לנובה ב־2010 כסגן נשיא בכיר בקבוצת העסקים העולמית וב־2013 מונה למנכ"ל ולנשיא, וגם הוא לא בא מיחידה צבאית עם רקע טכנולוגי. "עשיתי קורס חובלים, אחר כך הייתי קצין בסטי"לים והגעתי עד מפקד סטי"ל. הייתי אחראי על המבצעים של הסטי"לים בחיל הים והשתחררתי בדרגת רב סרן. לאחרונה שואלים אותי די הרבה 'איך הגעת לאן שהגעת בלי מסלול טכנולוגי מיוחד'? התשובה שלי מתחלקת לשלושה דברים, שאת כולם רכשתי אך ורק בצבא. הדבר הראשון זה עבודה בצוות, שזה דבר סופר חשוב בחברות כמו שלנו; השני זה התחשבות באנשים אחרים, אתה לא לבד אף פעם ואתה צריך להתמודד עם זה לצד כל האתגרים, והשלישי הוא קבלת החלטות מהירה במצבי משבר.
"אם אני מסתכל על עצמי, על הבן שלי, שמשרת גם בקרבי, ועל האנשים שאנחנו מגייסים לחברה מחילות קרביים, שלושת הדברים שמניתי אלה הדברים שחברות כמו נובה צריכות כדי לייצר שדרה ניהולית נכונה. תעשיית ההייטק הפכה לדבר דינמי מאוד. החברות היותר מצליחות הן חברות שמשלבות חומרה ותוכנה, ובהן אתה צריך מגוון כשרונות, שלא מגיעים רק מתחום אחד. בוגרי 8200 באים מאחד מתוך כמה עולמות של חינוך טכנולוגי. הצבא מוציא אנשים מעולים, אבל יש עוד מקומות שמכשירים לתעשייה כל כך צומחת. גם בוגרי תלפיות חשובים לנובה, אני לא מזלזל לרגע, אבל מעבר לזה בתפקידים מסוימים, לרוב בניהול, יש עדיפות מבחינתנו ללוחמים שמביאים ניסיון קרבי, שיודעים לחתור למגע ולנצח, זה חשוב בתעשיות כל כך תחרותיות".
עוד יזם שמחשיב את הניסיון הצבאי שלו כסופר רלוונטי ואפילו קריטי להצלחתו באזרחות הוא זיו אלול, מייסד ומנכ"ל חברת הפרסום הדיגיטלי "אינראקטיב", שנמכרה ב־86 מיליון דולר לחברת Fyber, שגם בה שימש כמנכ"ל במשך 12 שנה. ב־2021 נמכרה Fyber ב־650 מיליון דולר, ובאותה שנה הקים אלול סטארט אפ חדש בשם Periapt. זיו גם חבר דירקטוריון במספר חברות סטארט אפ. למרות מגוון התארים שרכש, הראשון שהוא משוויץ בו הוא סא"ל במילואים. "שירתתי בטנא (חיל טכנולוגיה ואחזקה – ל"א) והגעתי עד דרגת רב סרן", הוא מספר. "הייתי בתפקידים בשריון, במרכזים הלוגיסטיים, ובתפקיד האחרון הייתי מפקד של יחידה סגורה באזור מחנה ישי. השתחררתי בגיל 30, והמשכתי במילואים עד לפני שנה. קיבלתי סגן אלוף, והייתי נגד של יחידה קדמית בפיקוד מרכז".
איך הרקע הצבאי הקרבי שימש אותך בדרך להצלחה בהייטק?
"הידע החשוב הוא ניהולי פיקודי, והוא זה שמאפשר לך להתמודד בגיל צעיר יחסית עם סיטואציות מורכבות ומפעיל שריר חזק של יצירתיות. התמודדויות במצבי לחץ שקיימות בהייטק מאוד דומות למה שנתקלים בו בתפקידים קרביים. כדי להיות מנהל טוב צריך לדעת להכין נוהל קרב, וצריך חזון איך להוציא לפועל את הדברים במציאות משתנה. אבל מעל הכל, מה שאתה מקבל מהצבא זה המון ערכים. נחישות, משימתיות, הישגיות, חתירה למגע, וזה מה שמאפשר לנו לצמוח ולהיות אומת הייטק. לא מדברים על זה מספיק כשמדברים עלינו ככזו, אבל זה קריטי. שוכחים לציין שחלק מזה כי הצבא מאפשר בגיל צעיר להתמודד עם דברים שצעירים אחרים לא מתמודדים איתם".
עדיין רוב הצעירים המוכשרים מעדיפים היום לשרת ביחידות מודיעין וסייבר.
"יש נטייה, שאני לא מזדהה איתה, לקיצורי דרך. להחליט ללכת ישר ל־8200 ולממר"ם כי זה מה שיקצר לך את הדרך באזרחות. זה דבר שאני לא מאמין בו. אתה קודם כל צריך לתרום למדינה. הגישה צריכה להיות פחות אנוכית. המדינה צריכה אותך, אתה חי בה והצבא מבקש אותך לתפקידים מסוימים. אם סט היכולות שלך מתאים להיות לוחם, לך להיות לוחם. אם אתה מתאים יותר ל־8200, תתנדב לזה. יש ליחידות האלה מן הסתם יוקרה, איכויות, יכולות, סט כלים שיעזרו לך להיות מהנדס בחברת סטארט אפ, אבל באותה מידה מישהו שהיה לוחם וקצין ומ"פ, גם הדרך שלו להיות מנכ"ל היא יותר קצרה. הוא רוכש ניסיון ניהולי וסט ערכים".
הסטארט אפ כשדה קרב
מיכאל מגן, VP of Business Operations ב-Axis Security, שירת בצבא שנים 2011־2014 כלוחם וכמפקד בגדוד 890 בחטיבת הצנחנים, ולאחר מכן למד כלכלה ומנהל עסקים. "סטארט אפ ולוחמה הם דברים דומים", הוא אומר. "יש אי־ודאות גבוהה, הציפיות ממך הן קשות, בלתי־אפשריות לפעמים, אבל כישלון הוא לא אפשרות, אז אתה נותן ואז נותן עוד".
מגן חושב שיש מקום לעשות יותר על מנת שדלתות איכותיות ייפתחו בפני לוחמים משוחררים: "אם המדינה תדע להגדיל את כמות ההכשרות הרלוונטיות ללוחמים משוחררים, הם יוכלו לצבור ניסיון רלוונטי, במקום לעסוק בעבודות מזדמנות שיממנו את התארים האקדמיים. גם השוק ייהנה מזה מאוד – אין עודף עובדים בתחום. בשוק העבודה בוחרים את מי שטוב. שירות ביחידה טכנולוגית זה יתרון משמעותי כמובן, אבל גם אם אתה יוצא יחידת 8200, זה לא מספיק, אתה חייב להוכיח יכולות ולדעת לעבוד בתוך צוות. אני עשיתי שירות קרבי וזה לא עצר אותי מלהגיע לתחום לאחר הצבא. השורה התחתונה היא שכל אחד יכול להגיע להייטק אם יש לו היכולות הנדרשות, העבר הצבאי לא בהכרח זה שיקבע".
ניר פלדמן, סמנכ"ל פיתוח בחברת Skai, שמפתחת פלטפורמת סחר חכם ושיווק עבור יותר מ־2,000 חברות ברחבי העולם, הולך עוד יותר רחוק ומצהיר: "הבסיס לסטארטאפ ניישן הם הלוחמים המשוחררים". פלדמן שירת כלוחם וקצין במורן, יחידת הסיירת של חיל התותחנים, סיים כסמ"פ ולאחר שחרורו הפך לקמב"ץ במילואים. היום הוא נציג אוגדה בפיקוד דרום בדרגת רב סרן. הוא מרגיש שהשירות הצבאי בהחלט פתח לו דלתות. "הרבה מהיכולת להבין שאפשר לפתור בעיות או מצבים קיצוניים כבר בגיל צעיר מאוד, מגיעה מהרקע הצבאי הלוחם. אני מסתכל על החוויה שלי בלהוביל מחלקה של 30 לוחמים בגיל 19 – זו חוויית ניהול עם אחריות מאוד גדולה. בתוך הסיטואציה עצמה אתה לא מבין עד כמה, אבל היום, 25 שנה אחרי, זה די ברור שזו אחריות קיצונית, בהשוואה למקומות אחרים בצבא, בטח ל־8200. זה בית ספר מטורף. אפילו בשירות המילואים למדתי המון איך להיות חלק מארגונים גדולים, כמו אוגדה. תמיד אומרים על הצבא שהוא לא יעיל, אבל הוא ארגון ענק שמצליח לייצר תוך 24 שעות תוכניות עבודה ומלחמה והמון תהליכים שאפשר ללמוד מהם המון. האספקט השני, שלא אשכח לעולם איפה קיבלתי אותו, הוא הערכי. רעות, אחווה, יוזמה, התקפיות, חתירה למגע – שעוזרים לארגונים להתקדם ולהרוויח יותר טוב".
"המסלול הגדיר אותי"
חברת הסטראט־אפ localize מבית madlan נחשבת פורצת דרך בתחום טכנולוגיית הנדל"ן ומפשטת את התהליכים הכרוכים ברכישת בית או דירה באמצעות שימוש בבינה מלאכותית. החברה פעילה בארצות הברית וישראל, ועד כה גייסה 70 מיליון דולר. נשיא החברה, עומר גרנות, הוא בעל עבר עשיר בזירת ההייטק העולמית, ובתפקידו האחרון ניהל את הפעילות בניו יורק של חברת התחבורה השיתופית VIA. בצבא שירת כמפקד בשייטת וקיבל מצטיין רמטכ"ל אחרי מלחמת לבנון.
לדבריו, הרבה זמן העסיקה אותו השאלה האם הצבא עיכב אותו במהלך הדרך, והשנה נתן לעצמו תשובה חותכת: "המסלול הצבאי הגדיר את מי שאני היום כאדם", הוא אומר, "והוא בטוח הגדיר את המסלול המקצועי שלי, והשפיע גם על איך אני מגדל את המשפחה שלי — גרנו בארה"ב המון זמן והחלטנו לבסוף לגדל את הילדים פה. הצבא נותן לך כלים שאפשר ללמוד אותם בתיאוריה, אבל מה שאתה לא יכול לקבל ואתה כן מקבל בשירות הצבאי זה סיטואציות שאי אפשר ללמד אותן בכיתת לימוד. זה מעניק תחושת מסוגלות אישית גבוהה, ומתרגל מאוד את השריר של קבלת החלטות בעולם של אי־ודאות".
גרנות השתחרר מהצבא בגיל 25, עשה טיול בעולם, התחיל תואר בפיזיקה וכמעט סיים, "ואז הבנתי שלעולם לא אהיה פיזיקאי. התקבלתי למכללה בארה"ב כשהייתי כבר בן 31 – הייתי שונה מכולם, מבוגר יותר, אבל לא הייתי מתמודד עם הדברים שאני מתמודד איתם היום, אם לא הייתי עושה הכל באותה הדרך. אני באמת מאמין שאין מסלול נכון, אין הכי חשוב, כולם הכי חשובים, חשוב שיהיה הכל מהכל, ולא לייצר מצג לא נכון. בחברות עסקיות יש המון חבר'ה קרביים שלא היו במודיעין ועשו מסלולים אחרים, וכולם מאוד משמעותיים".
