"להיות הראש של כל זה", אומר רס"ב במיל' יוסי מכלוף, המכונה "יוסי הגדול", כשהוא סוקר את שבט לובשי הכומתות האדומות שסביבו, "מסב לי גאווה גדולה. שימשיכו להתגייס, ושימשיכו להגיע לצנחנים״.
הוא כמעט בן 73. והוא היה הראשון. הבכור משמונת ילדיהם של זקיף ודוד ז"ל, והראשון מהמשפחה להתגייס לחטיבת הצנחנים. בהמשך גם נפצע במלחמת ששת הימים.
אחרי יוסי התגייס אחיו אליקו, הצעיר ממנו ב־11 שנים, והשתחרר כרנ"ג אחרי 30 שנות קבע, בהן שירת כאחראי אימון כושר קרבי. גם הוא מודל בקרב בני הדור השני והשלישי של צנחני מכלוף. ״להיות חלק מהצנחנים זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי״, הוא מציין.
אהרון מכלוף היה הבא מבין האחים. התגייס צנחן, השתחרר רס"ר. ״הדבר הכי חשוב זה לתת מעצמך, ואנחנו במשפחה עשינו את זה״, הוא תורם את התובנה שלו.
מפה הסיפור הולך קצת להסתבך. תנסו לעקוב. לשלושת האחים לבית מכלוף חמש אחיות: ריקי, דבורה, מלכה, סינייה ומזל. גם להן בעלים או בנים שהתגייסו לחטיבה. וגם למי שאין, תסמכו עליה שהיא הייתה שם ללוות מקרוב. "אין גיוס בבקו"ם שפיספסתי, אין טקס מסע כומתה שלא נכחתי בו", אומרת מזל מכלוף בת ה־72, "הייתי עם כל אחד מבני המשפחה שלנו. אני מצדיעה וגאה בכל אחד מהם".
החזיקו רגע, מדלגים דור. ליוסי הגדול ולאשתו אסתר חמישה ילדים. ארבעת הבנים דודי, אבי, גלעד, וליאור התגייסו לצנחנים. "הייתה להם ברירה?", יוסי צוחק.
הבן אבי, אב לשישה, מרצה באוניברסיטת אריאל, שירת בגדוד 890, והיה בקבע עשר שנים. רק לאחרונה סיים שירות מילואים. גלעד הוא מעלי שומרון, מורה לתנ"ך ולהיסטוריה, נשוי למעין, אב לחמישה, ועוד אחד בדרך. "יש ארבעה דברים שעל כל יהודי לזכור כשהוא מתגייס – ציונות, מורשת, משפחה ותורה", גלעד אומר, "אגב, הבנים שלי קטנים, בני שש עד עשר, אבל כבר רוצים להיות בסיירת הצנחנים. בינתיים הם מתחפשים בפורים".
ליאור עושה עדיין מילואים בחטיבה, ולמפגש המשפחתי מתייצב עם ארבל הבכור שלו, בן ארבעה וחצי חודשים, כשעליו כומתה ונעליים אדומות.
אה, ויש את הבכור, רנ"ג דודי מכלוף, 49, איש קבע, רס"ר סיירת צנחנים. הוא נשוי לאיריס ולהם ארבעה ילדים. הבכורה רחלי, היום סטודנטית, שירתה בפלחי"ק (פלוגת חיל קשר) צנחנים. אחריה סמ"ר "יוסי הקטן" כפי שמכונה במשפחה, משרת כלוחם בגדוד 101. "העובדה שהתגייסתי לצנחנים לוקחת אותי לקשר עמוק יותר עם אבא. יש לזה חשיבות גדולה עבורי״, הוא אומר. מותר להמר לאן שני אחיו הצעירים, אורי (14) ואיתי (11), יתגייסו. "בדיוק כמו אבא, סבא והדודים", הם אומרים.
אגב, לאם איריס יש אחות בשם שרית, שנשואה לשלומי ירמיהו, גם הוא התגייס לצנחנים, ולהם ילד – שי, ששירת בגדוד 890. אתם יודעים של איזו חטיבה.
זה כמובן לא נגמר פה. תכף נמשיך, אבל עכשיו מתארגנים לצילום. זה קורה במגרש המסדרים בבסיס בית ליד. על אחד הקירות הכתובת "רק אלו שהלכו בחושך מבינים את יופיו של האור", משפט שלדודי מכלוף היה חשוב לשים שם בגדול. "מילים שאומרות הכל - לכל לוחם", הוא מסביר.
הבן שלו, יוסי הקטן, מספר שאין ערב שבת שבו לא מדסקסים צבא: "כשהמשפחה המורחבת נפגשת מעלים חוויות מתקופת הטירונות המשותפת של בני הדודים, מטקסי מסע הכומתה שאליהם כל המשפחה הייתה מגיעה, או מטקסי ההשבעה שעבורם סבתא אסתר הייתה מכינה אוכל בכמויות, ומאכילה כל חייל שעבר לידה".
"בתור האישה היחידה מהמשפחה שהתגייסה לצנחנים, הרגשתי גאווה", מוסיפה אחותו רחלי, "כל הבנים במשפחה לוחמים ופתאום היה אותי, תומכת לחימה ששירתה בדרך שונה אבל לא פחות משמעותית. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי חובשת את הכומתה האדומה של אבא, ורציתי אחת משלי".
שבט הצנחנים, בכל אופן, ממשיך להתפצל אל גיסים, דודים, בני דודים ומה לא. למשל אהרון, אח של "יוסי הגדול". הבנים שלו שירתו גם בצנחנים: דוד השתחרר כרס"מ, וניסים כרס"ל. "אין זכות גדולה מזו", אומר האחרון, "החטיבה האדומה ליוותה את המשפחה ותמשיך ללוות".
למלכה, אחות של "יוסי הגדול", יש בן בשם אבי שוורץ, 50, ששירת בחטיבה והשתחרר כרס"מ. לריקי, אחות נוספת של יוסי, בעל בשם יוסי יעקב, ששירת בצנחנים, והשתחרר בדרגת רס"ב, ובן בשם שלומי יעקב, שמשרת באותו מקום ונושא את אותה דרגה של אביו. ״אם בחרת לשרת את המדינה, אז במקום הכי טוב שיש״, שלומי אומר.
לדבורה, אחות נוספת, יש בן צנחן, אוהד ניימרק, וחתן צנחן, רס"ן ומ"פ במילואים, אלון פסטרנק. "צנחנים זה בית, כאן לימדו אותי שטוב מאוד לא מספיק. תמיד צריך להשתפר", הוא מסכם.
