yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: דנה קופל
    מגזין חג • 02.05.2022
    משפחת הרוש חיטמן
    משתתפים: אוהד חיטמן (45) מוזיקאי, רן הרוש (44) מפיק פרסומות, והתאומים אווה וברי (7). נושא שיחה: הדרך שעשו עד שהפכו להורים, ומה עומד מאחורי "החינוך הסובייטי" של אוהד
    יאיר קטן | צילום: דנה קופל

    את הסיפור המשפחתי של אוהד חיטמן (45) אפשר לתאר בקלות כהמשך ה"שושלת המנגנת", כפי שאוהבים במחוזותינו – הדוד עוזי ז"ל, האחים ענת־אסתר ותמיר שהם מוזיקאים בפני עצמם. ואפשר בדרך נוספת: אוהד, מבכירי תחום מחזות הזמר בישראל ויוצר פורה שלא מפסיק לעבוד, כתב יחד עם בן זוגו רן הרוש (44), מפיק פרסומות, סיפור משפחתי משלהם, בחלקת האלוהים הקטנה שאותה נלחמו ליצור.

     

    לפני שבע שנים הצטרפו לחלקת האלוהים הזו התאומים אווה וברי, אחרי שנים שבהן עברו אוהד ורן עליות ומורדות בניסיון להפוך להורים. אחרי תקופה ארוכה של הפריות שלא צלחו והיריון של פונדקאית תאילנדית שהסתיים בלידה שקטה בשבוע ה־20, השניים בחרו בפונדקאית הודית שחיה בנפאל, וקיבלו לעולם באפריל 2015 את התאומים. אלא שגם אז לא הסתיימו הקשיים, ובני הזוג מצאו את עצמם עם תינוקות בני שבוע ברעידת האדמה הקטלנית שפקדה את נפאל, ללא קורת גג, מזון לתינוקות ותרופות. המסע של הרוש וחיטמן להקמת המשפחה שחלמו עליה תועד בסרט "רן ואוהדי" של מירי פרלמן (הופק בתמיכת סלקום TV).

     

    אווה וברי, שבקרוב יסיימו כיתה א', מתרוצצים בין הקומות של הבית המרווח והנעים ברמת־גן. אווה יוצרת בסליים, ברי משחק בנינטנדו. אבא רני ואבא אוהדי, כפי שהילדים קוראים להם, נשואים תשע שנים ומאוהבים כבר 14, נותנים מקום זה לזה להתבטא, ויש משהו מאוד זורם בהתנהלות שלהם, בעקיצות ההדדיות ובמבטים.

     

    משפחות להט"ביות הן כבר עניין שבשגרה בישראל, בזמן שבפלורידה עובר חוק שאוסר על שיחות בנושא זהות מגדרית בבית הספר.

     

    אוהד: "העולם אמנם הולך למקום קיצוני־דתי, אבל הצד הלהט"בי כבר לא יהיה מוכן לסתום את הפה. בערב של הרצח בבר־נוער, למשל, זו הייתה הפעם הראשונה שהחזקתי ידיים ברחוב עם רן, ומשם זה לא חוזר יותר אחורה. אני לא מוכן לשמוע שהילדים שלנו הם אזרחים סוג ב'. היום כבר יש יותר ויותר קבוצות של דתיים שמקבלות משפחות להט"ביות. לאט־לאט זה מתקדם".

     

    רן: "זה הקצב של תהליכים. הקבלה וההכלה ייקחו זמן, אבל אני כן רואה דברים שקורים למרות, ואולי בגלל, צדדים אחרים באוכלוסייה שצועקים אחרת".

     

    אותם "צועקים" מביעים חשש מהשפעה שלילית כביכול על ילדים שייחשפו לסגנון חיים להט"בי.

     

    רן: "זה לא סקס ומצעדים, זו ההבנה שיש המון צורות לאהבה, למשפחה, לזוגיות, וזה בריא ונכון לחשוף את זה מגיל מאוד צעיר לילדים. זה טבעי בדיוק כמו שילדים לומדים שאבא ואמא אוהבים זה את זו. שום 'שטיפת מוח' לא תשנה את הנטייה הטבעית של אדם, להט"ב או סטרייט".

     

    אוהד: "בחינוך שלנו יש את הקטע של תהיה מי שאתה רוצה והעיקר שיאהבו אותך. גם חשוב לי מאוד להכניס מסורת יהודית, שיהיה לילדים ארגז כלים של ערכים ליברליים ויהדות. רגע מדהים קרה לנו כשחזרנו מנפאל. ארבעה ימים לאחר מכן הלכנו לבית הכנסת הגדול בתל־אביב לומר את ברכת הגומל, ואנשים אמרו לנו שבכו והתפללו בשביל הילדים. זה שבירך, בבית כנסת אורתודוקסי, אמר 'אווה בת אוהדי ורן, וברי בן אוהדי ורן'. זו מבחינתי היהדות היפה. אבל הפסקתי להיות סובלני כלפי סמוטריצ'ים ובן גבירים כאלה, שלא סובלניים כלפיי".

     

    ישנה שאלה אחרת שעולה תמיד בהקשר של משפחה כמו שלכם, למשל האם חסר התפקיד האמהי לאווה.

     

    אוהד: "ברור לי שיש דברים שאני לא יכול לתת לאווה".

     

    רן: "הנושא של חסך שיהיה לה כביכול תמיד הקפיץ אותי. תמיד האמנתי שכהורים נדע איך למלא אותו עם חברות קרובות ובנות משפחה. אני יודע כמה זה חשוב שהיא הולכת לסוף שבוע אצל מיכל אמדורסקי, למשל, שהיא חברה מאוד טובה שלנו, ומבלה עם חבורה של בנות".

     

    × × ×

     

    איך נראית חלוקת התפקידים בבית?

     

    אוהד: "אמרתי פעם לרן שהוא החומר ואני הרוח, והוא ענה שרוח מביאה אבק. זה מסכם את המצב".

     

    רן: "אוהד עושה את 100 האחוז שלו. הוא לא מסוגל לעבוד ובמקביל לטפל בילדים. בהתחלה היה לי קשה עם זה, כי גם אני עובד, אבל לי יותר קל לתפעל ולתחזק את הבית, לדאוג לילדים מבחינת הדברים החומריים. ואוהד משחק איתם לפעמים".

     

    אוהד: "לפני שהם נולדו היה לי משפט כזה, 'איך בא לי שיהיה לי ילד שאשחק איתו מדי פעם'".

     

    רן: "הוא אחראי על עניין התרבות והרוח, ללכת להצגות ולספרייה, לתכנן פעילויות".

     

    אוהד: "משמעת חשובה לי. רן קורא לזה לפעמים 'חינוך סובייטי', אבל לי חשוב שאם הילד בחוג ונשארו לו עוד שלושה חודשים, הוא יסיים גם אם לא מתחשק לו. חשוב לי שלא יהיו ילדים שפורשים באמצע. מכישרון לבד לא מגיעים להישגים".

     

    רן: "למרות שהם תאומים, לכל אחד יש עולם משלו, חברים וחוגים נפרדים, כיתות שונות. אנחנו עושים דברים יחד כמשפחה, אבל נותנים להם מקום משלהם".

     

    הזוגיות שלכם עברה מבחן במעבר מנישואים להורות?

     

    אוהד: "היה משבר מאוד גדול, ואני בעיקר אשם. לא הפנמתי את זה שבשנה הראשונה אתה הופך למקום שני. עשיתי לעצמי הנחות, כל הזמן קיטרתי שאני לא מצליח לכתוב. עכשיו אני כותב על רן והילדים שירים ומחזות זמר, הם ההשראה. חצי השנה האחרונה, שבה גם עברנו לבית החדש, היא אולי הטובה ביותר בזוגיות שלנו".

     

    אתם כבר רואים את עצמכם בברי ובאווה?

     

    אוהד: "זה מפחיד. הרבה פעמים אני רואה בהם התנהגויות שמעצבנות אותי בעצמי, ולפעמים רואה גם את ההורים שלי".

     

    רן: "אני רואה אותי בעיקר באווה. כמוני, כשהיא לא מרוצה רואים את זה עליה".

     

    אוהד: "היא זכתה במדבקה באיזו פעילות, ואמרה שהיא לא יכולה לשים אותה כי זה לא מתאים לה ללוק. אלה משפטים של רן".

     

    אוהד, הילדים אוהבים את המוזיקה שלך?

     

    אוהד: "ברי הוא סוג של מעריץ. בכל הופעה שלי הוא צועק את שמי, ובהופעה האחרונה, כשלקחתי אותו כסוג של עוזר הפקה, הוא עלה 20 פעם לבמה ושאל אם אני צריך משהו. אווה יותר מופנמת, נראה לי שקצת יותר מביך אותה שאני מפורסם, אבל בהופעה באילת לפני שבועיים היא ישבה בשורה הראשונה, שרה ונהנתה. אחותי קנתה לה גיטרה ליום הולדת, ואווה למדה אקורד אחד ועליו שרה את 'תגידי לו' במשך שעות. הם גאים בי".

     

    הם נושאים שם משפחה מחייב.

     

    אוהד: "אני שואל את עצמי כל יום אם ארצה שילכו בכיוון הזה. אני מזהה פה ושם איכויות של כישרון לאמנות. מצד אחד האגו שלי אומר 'איזה יופי', ומצד שני אני יודע מה המשמעות של זה מבחינת קשיים בדרך וחוסן נפשי. לא אלחץ עליהם לשיר או לנגן".

     

    רן: "אני רוצה שהילדים שלי יעשו מה שעושה להם טוב".

     

    חשבתם על הדרך בה החשיפה, כמו למשל הסרט, תשפיע בעתיד על הילדים?

     

    אוהד: "קודם כל, לדעתי הסרט הוא תיעוד מדהים מבחינתם, לראות איך הגיעו לעולם. החשיפה, כמו גם הפוסטים של רן על אבהות שמצליחים מאוד, נותנים לנו שליטה על מה אנחנו מוציאים החוצה".

     

    רן: "היו לי חששות בעבר בנוגע לדברים דומים, כמו בזמן שהצטלמנו ל'אמא מחליפה' לפני שנתיים. פחדתי מאוד שנעמוד למבחן מול כל מדינת ישראל, כשהכותרת תהיה: 'האם גייז צריכים להביא ילדים לעולם'. אמרתי שאם ניכשל או שיערכו את זה בצורה מסוימת ונצא לא טוב, המתנגדים ישתמשו בזה כסיבה. לקחנו אחריות על קהילה שלמה".

     

    אוהד: "הכל חלק מהאג'נדה שלי להשפיע כאמן על דעת הקהל, בין אם להט"בים בארון שכותבים לי שאנחנו מהווים השראה, ובין אם קהלים דתיים או מסורתיים שנחשפים אלינו ובזכות זה מעכלים יותר בקלות משפחות כמונו. זה קורה גם דרך שילוב זוגיות להט"בית כבדרך אגב ביצירות שלי, כמו במחזמר החדש שאני עובד עליו, שם לא מדובר בדמויות הראשיות אלא באנשים שנמצאים בחיים שלהם באופן טבעי. זו כבר אמירה חזקה בעיניי".

     

    אתם חושבים שיש הבדל בין משפחה שמביאה ילדים בדרך המסורתית לבין זוג שנלחם להביא ילדים, ומשקיע בכך זמן וכסף רב כמו במקרה שלכם?

     

    אוהד: "ילדים במשפחות כמו שלנו הגיעו לעולם מתוך בחירה ב־100 אחוז של ההורים, שהם פעמים רבות גם בוגרים יותר בגיל ובנפש".

     

    רן: "חשוב להוסיף שבמקרים רבים משפחות כמו שלנו גם נמצאות במצב כלכלי טוב יותר שמאפשר את זה, כמו שהוא מאפשר להשקיע כמעט מיליון שקל בפונדקאות".

     

     

    × × ×

     

    ברי ואווה, אני משאיר לכם את המילה האחרונה. מה זו משפחה בשבילכם?

     

    ברי: "זה משהו כיפי, שדואגים לי ואוהבים אותי. עם אבא אוהדי אני הכי אוהב ללכת לפארק ולצייר, ועם אבא רני להרכיב דברים. זה לא משנה אם יש אבא ואבא או אמא ואמא או אמא ואבא או רק אחד מהם, העיקר האהבה".

     

    אווה: "אני אוהבת את המשפחה שלנו. אני לא רוצה לשיר ולנגן כמו אבא אוהדי, אני רוצה להיות רופאה מנתחת".

     

    ולפעמים אבא אוהדי מנגן יותר מדי על הפסנתר וזה מעצבן?

     

    ברי: "כן!"

     


    פרסום ראשון: 02.05.22 , 20:55
    yed660100