הלך לעולמו המיליארדר החרדי שלום פישר

שלום (שולם) פישר היה דמות יוצאת דופן בנוף העסקי. חרדי וחסיד ערלוי, איש עסקים - אך מי שגם לא שכח לעולם את חוויית יתמותו.

בגיל 7 התייתם פישר, כשאביו לקה בדום לב בדרכו לחתונת אחיו הבכור. הוא נכנס לעולם העסקים כנער, כשבמקביל ללימודיו בישיבה הוא סייע לאימו בניהול מלון קטן שהיה בבעלות המשפחה בירושלים. אחרי נישואיו פתח מסעדה בתל־אביב, ולבסוף התגלגל לעולם הנרות - שם הוא הגיע לראשונה לגדולתו. בתחילה פישר הקים מפעל בבאר־שבע, ובהמשך רכש מפעל נוסף. עסקי הנרות הפגישו בינו ובין מתיו ברונפמן, ופישר הפך לאיש אמונו ושותפו.

רכישת המניות ב"ריבוע הכחול" ב־2003 הביאה אותו לראשונה לעין התקשורתית. כששותפו דודי וייסמן התעקש ב־2007 לרכוש את AM:PM שפעלה בשבת, מכרו הוא ושותפו ברונפמן את המניות בריבוע הכחול. מאז התמקד פישר בזכיינות איקאה ישראל. כשרכשו אותה ב־2005 כללה הרשת סניף אחד. מאז, בבעלותו ובבעלות ברונפמן, התרחבה הרשת לשישה סניפים עם מחזור מוערך של 1.7 מיליארד שקלים. הסניף השביעי מיועד להיפתח בבאר־שבע.

בפעילות הצדקה העצומה שניהל, רובה המכריע בסתר, תפסה התמיכה ביתומים ובאלמנות מקום מרכזי. הוא התעקש לקרוא אישית כל מכתב ששלחה לו אלמנה, והקפיד שתרומה למשפחה שכולה תלווה בביקור אישי של מישהו ממקורביו. מדי חודש תמך באלפי שקלים בעשרות, ולפעמים גם במאות, משפחות של אלמנות ויתומים. חסידות גור, בניגוד למה שהתפרסם, היוותה רק נדבך אחד באימפריית הצדקה העצומה שבנה.

פישר היה איש נעים מאוד במפגשים אישיים, אך סרבן ראיונות ובורח מתקשורת. הוא דבק בעמדתו זו, גם כשנפגע מאוד מהביקורת הקטלנית בתקשורת על פתיחת איקאה בזמן הקורונה, במיוחד ביום הזיכרון, משום רגישותו האישית המיוחדת לשכול באשר הוא.

פישר היה אב לתשעה, כולם השתלבו בעסקי המשפחה. כאדם משפחתי מאוד צילומי צאצאיו הרבים עיטרו את קירות משרדו. בשנתיים האחרונות חלק את חייו בין ישראל לארצות־הברית. הוא נהג לעבוד עם מטה מצומצם של אנשים שליוו אותו במשך שנים: חרדים, דתיים וחילונים. פישר העריך חשיבה מחוץ לקופסה, כבוד לזולת ונאמנות. פישר היה ריכוזי, אם כי נהג לבזר סמכויות למי שעליו סמך. למרות סדר יומו העמוס הוא היה מסוגל לעזוב את עבודתו לנסיעות לקברי צדיקים בגליל ובהונגריה, ממנה הגיעה משפחתו.