"הסיפור של אבא הוא סיפור של אהבה"
אינספור שבחים נאמרו על מודי בר־און מאז מותו – הכישרון הענק, היצירתיות והפרפקציוניזם • אתמול בהלוויתו סיפרו בנותיו צוף ונטלי כי יותר מכל היה מחויב להן ולרעייתו – האמא שלהן • "אבא אהב הרבה דברים, אבל הכי חזק בעולם את המשפחה" • חבריו בערוץ הספורט: "תישאר איתנו לנצח כי ליצירות שלך אין תאריך תפוגה"
"יותר מהשנינות, הוורקוהוליות, הצחוקים, העצבים, הכישרון או הרגישות, יותר מכל נרטיב אחר שאפשר לתאר – הסיפור של אבא שלנו הוא סיפור של אהבה", ספדה אתמול למודי בר־און בתו צוף במהלך הלווייתו שהתקיימה בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" בראשון־לציון.
מאות ליוו את מודי שהלך לעולמו בגיל 59 לאחר שחלה בסרטן: בני משפחה, דמויות מעולם התרבות, הספורט והתקשורת, ובהם שותפיו לעבודה מערוץ הספורט שבו היה מודי הדמות המרכזית.
בקהל נראו בין היתר יורם ארבל, אורי לוי, עופר שלח, אלי גוטמן, אלי אוחנה, דודו אוואט, מירי נבו, אבי מלר, נדב יעקובי, רון קופמן, עמיחי שפיגלר, יונתן כהן, אלי אילדיס, אלונה ברקת, מולי שגב, אלי טביב וגור שלף. חברי החמישייה הקאמרית הגיעו אף הם – קרן מור, מנשה נוי, רמי הויברגר ודב נבון. הקומיקאי טל פרידמן שר בקול שבור את שירו של אריק איינשטיין "מדוע הילד צחק בחלום", מילים של לאה גולדברג ולחן של שלום חנוך.
כולם העלו שוב על נס את תרומתו האדירה של מודי לתקשורת הספורט בישראל ולעולם הטלוויזיה ואת היצירות הדוקומנטריות המפוארות והייחודיות שילוו אותנו לתמיד.
"בהרבה מובנים הוא היה עייף, אבל נלחם להיות איתנו כמעט עד חג שבועות, החג המשפחתי שלנו בו פגש את אמא שלי ויותר מאוחר התחתן איתה, ומאז לא יכול היה להיפרד ממנה", אמרה עוד בתו צוף.
"אבא הכי טוב, אוהב, תומך שאפשר לדבר איתו שיחות עומק וגם סתם לרכל... אבא שיבוא לאסוף באמצע הלילה, אבל לא יחסוך בביקורת אם צריך. איש כריזמטי, מעצבן לעיתים ופרפקציוניסט כל הזמן, שמתיש את הסביבה ובסוף תמיד מודים לו".
על אמה מיקה סיפרה כי היא טיפלה באביה "עד השנייה האחרונה. כל מה שרצה זה להיות עוד רגע בזרועותיה של אהבת חייו, וככה זה היה. ברגע קטן מסתיים סיפור אהבה גדול... בלתי נתפס שאתה איננו. אוהבות אותך, אתה תמיד איתנו בלב".
בתו נטלי ספדה לו אף היא: "אני רוצה להגיד לך אבא שכנראה שאתה אדם מאושר אם המקום בו אתה מת הוא המקום בו בחרת לחיות, ואם הבנות שלך חושבות שאתה האיש הכי מוכשר, הכי מגניב, הכי־הכי – כנראה שאתה אדם מאושר".
היא העלתה זכרונות מהעבר: "אני מנסה להירדם והוא מעבר לקיר, מקליט באמצע הלילה בחירוף נפש. חורש בעל פה משפטים שהוא משחיז כמו סכיני קרב ומעדן כמו ענני סוכר. השנים חלפו והטכנולוגיות התפתחו, אבל אבא המשיך לקשר בין מילים באופנים המופלאים ביותר... כמו שצוף כתבה, הסיפור של אבא שלי היה סיפור של אהבה עזה, בוערת, בלתי מתפשרת. כמו ילד שרק למד לאהוב. אבא אהב הכי חזק בעולם את המשפחה שלנו, והכי חזק בעולם את הפועל חיפה ואת השחייה בבריכה, כתיבה, מצלמה וגם מיץ ענבים, קפה, טחינה וריח של כלור ואקונומיקה. בסופו של דבר היסוד שלו היה יסוד אוהב. תמיד היה מחויב באופן אבסולוטי ויותר מהכל אהב לאהוב.
"המפגש הכי טהור היה דרך היצירה... הוא תמיד הביא את המקסימום... זו סיבה שהיה כל כך מוכשר בכל דבר שנגע ושהיה מורה כל כך טוב והסיבה שעשה לעצמו חיים קשים".
אביגיל, אחותו הבכורה של מודי, נפרדה גם היא: "מעורר השתאות לראות איזה אדם מדהים היה, ועוד יותר קסמו האישי הכובש שהותיר את חותמו בכל דבר וכל אדם שנגע בו".
אייל אופנהיים, מייסד אולפן ליגת האלופות שבו כיכב מודי, השמיע גם הוא דברים: "לימדת אותנו שהסיפור תמיד יותר גדול ממי שמספר אותו. היית מהפכן. אין דרך להיכנס לנעליך כי כבר לא מייצרים נעליים כאלה... תישאר איתנו לנצח כי ליצירות שלך אין תאריך תפוגה".
