עלה לו
"עולה לי, עולה לי, עולה ולא יורד לי", שר פעם עומר אדם ולא ידע שהוא מספר לנו את העתיד לבוא. אמן יהיר ומנופח מאגו שלועג לקהל שלו בדרך לסטורי המתנצל הבא, כוכב מצועצע ומלא מאניירות שהתבלבל קשות בדרך.
אחרי 58 דקות על הבמה בפארק הירקון, מול כ־40 אלף איש, פתאום קם אדם - והלך. עכשיו, 58 דקות ל"קונצרט רוק", נניח, זו בדיחה שלא תתפוס גם באולמות מעופשים במיוחד. כשאתה עושה את זה על הבמה הכי גדולה שיכולה המוזיקה הישראלית לתת לאמן, זה כבר ביזיון, חוסר כבוד מינימלי לקהל וחוסר כבוד מינימלי לתרבות המוזיקה, הדבר הזה שלפעמים עומר אדם מתעסק בו, בין שערורייה אחת לשנייה.
אדם נסק בתחילת דרכו אחרי כניסה ל'כוכב נולד' שהתאפשרה בזכות העובדה שזייף את גילו. הקהל סלח לו, בכל זאת, הנער עוד לא בן 16, והתאוצה בקריירה לא נפגעה למרות פרשת מרגול שהגיעה בהמשך ונגעה לסחיטת אמרגנו אז, אסף אטדגי. על כנפי כישרון אדיר, חריצות ויכולת משובחת של בחירת שירים, אדם התפתח לאמן מיינסטרים מעודכן, מרתק, וגם לכוכב הגדול בישראל. אבל כנראה שהאורות למעלה מכים לפעמים חזק מדי. בשנים האחרונות אדם מוכיח שהוא מנותק, מסוחרר ואולי בעצם קצת נמאס לו.
זה התחיל עם המרדף על הכי גדול, הכי מהר, והודעות מביכות על סולד־אאוטים בהופעות גדולות בתוך מספר שעות של מכירה, משהו שגם ביונסה לא תעשה כאן, ובהתנהלות מנקרת עיניים שמדוגמנת בסרטוני וידיאו ממטוסים פרטיים. בתקופת הקורונה אדם עלה לכותרות בגלל התעלמות מהוראות מערכת הבריאות, כשלא נתן אז למציאות להפריע לו להופיע בפני משפחה של בת זוגו כשמדינת ישראל בסגר. כדי להשלים את התמונה המנותקת, הוא שיתף את עוקביו הנאמנים ממסעותיו הנוצצים בחו"ל כשרוב המדינה, ובכן, כלואה כאן. ההמשך הסתבך גם בחזית המקצועית נטו עם שיר מבזה בשם קאקדילה. זה לא עומר, הוא השתנה לנו.
ההסבר של אדם לקהל שהגיע לפארק לא פחות מבזה מההופעה. זמני ההופעות בפארק ומגבלותיהם ידועים לכל עוזר מפיק מתחיל בתעשייה. אם היה רוצה באמת להעניק הופעה ראויה וארוכה, "לתת את הנשמה", היה קם שעה קודם. התוספת היפה כשלעצמה למופע, של אמן אורח כמו ניקי ג'אם, לא יכולה לחפות על הזלזול. גם הסברים מההפקה על “איחור” של ניקי ג׳אם הם ניסיון לא חכם לצאת מהבור.
"לפעמים אני שוכח, איך התחלתי מול ירח", כתב שלמה ארצי, והזהיר: "כשאתה שוכח, כן כן, אתה מסכן".
כנראה ששכחת קצת, מר אדם. אבל אף פעם לא מאוחר להתאפס.
