מיקי קם ויהודה עדר מסכמים 46 שנות נישואים

בשנה שעברה, בהתקרב יום הולדתו ה־70, שאלה מיקי קם את בעלה יהודה עדר: "מה דעתך שנתחתן פעם שנייה? אבל הפעם רק שנינו". וכשהוא לא מיהר להסכים, היא הוסיפה: "תחשוב איזה כיף זה יהיה, נזמין לחתונה שלנו את כל ההורים והילדים והנכדים". במסגרת ההכנות לחידוש הנדרים, החתן הודיע לזוגתו שיש לו שתי בקשות. "שתאהבי אותי ושתסדרי לי חניה ליד הבית". על המקום היא קפצה ובישרה "החניה עליי!" ושכרה עבורו את מקום החניה של יגאל בשן ז"ל שהתגורר בסמוך אליהם, במובלעת ירוקה של דשא וצמחייה בלב תל־אביב החפורה למהדרין. הבורות שנפערים במדרכה נושקים לאלה שבכביש. "ועכשיו", הוא מנסה לשוות לקולו נופך דרמטי, "כאן, מולך, יושבים שני מפעלי חיים!". בחודש שעבר, בטקס חגיגי שאליו הפציעה יהודית רביץ, העניקה אקו"ם לעדר — יוצר, גיטריסט, מפיק מוזיקלי, מיוזמי ומקימי בית ספר רימון — פרס מיוחד "על תרומה לזמר ולתרבות, משהו כזה", הוא ממלמל. מצידו השני של שולחן האוכל הפינתי היא נועצת בו מבט מצמית. "טוב, הנה", הוא קם כאילו בחוסר חשק ומביא את הפסל, "על תרומה לזמר העברי ולתרבות הישראלית"

הריאיון המלא - בגיליון החג של ידיעות אחרונות