הרטוריקה ועונשה
מי שיקרא לכל דבר אונס, סופו שיקל על אנשים כמרדכי. אנסים יוכלו לומר שהם לא ידעו שמה שהם עושים זה לא בסדר. כי הרי זאת הנורמה
אין לי שום כוונה להגן על איציק מרדכי. להפך. בה במידה שבית המשפט קובע שהוא עשה את המעשים המיוחסים לו, כך בדיוק הוא צריך להיענש. ניצול סמכות כדי לכפות מין הוא מעשה פסול ופלילי, ולא כל שכן אונס ממש, כלומר כפיית מין בכוח פיזי.
אבל דווקא אלה מאיתנו שבאמת אכפת להם מקורבנות אמיתיים של אונס, כדאי להם להימנע מלתת לאווירה הנוכחית להתגלץ' בהדרגה לסוג ההיסטריה שהשתלט על ארצות הברית. לא כל העולם הוא קונספירציה לדיכוי נשים, לא כל צביטה בישבן היא הקדמה לרצח, ומה שאיציק מרדכי עשה, בניגוד למה שמרב מיכאלי חושבת, הוא לא קרוב משפחה של הנאציזם. הרטוריקה המתלהמת שרואה אונס בכל מקום - סופה להוביל לזה שנפסיק לראות את האונס הממשי באור חמור.
אנחנו יודעים איך זה קורה. קתרין מקינון, התיאורטיקנית הפמיניסטית המפורסמת מאוניברסיטת הארוורד, כבר הסבירה לנו שחוויתה הבסיסית של אשה בעולם המערבי מתחילה כך: אבא שלה סותם את פיה ואונס אותה. אני לא יודע מאיפה לקחה מקינון את החוצפה לנכס לעצמה ולכל הנשים חוויה מחרידה כזאת. צריך איזו אי הבנה יסודית של מה שעובר על הקורבנות הממשיים כדי להפקיע את הפצע שלהן בגסות כזאת.
ואותו דבר, בקנה מידה קטן יותר, נכון גם בנוגע לאופן שבו כל סוג של גסות רוח הפכה להטרדה מינית וכל הטרדה מינית לאונס. ואיך בדיוק אפשר יהיה לחוקק עונש מינימום ראוי לאנסים אם לא נבדיל בין אונס לבין גסות רוח? איזה מחוקק יהיה מוכן לתת עשר שנים בכלא על נשיקה בכפייה?
השיח הציבורי שלנו מתחיל להיגרר לכיוון תיאוריית הקונספירציה, שגם היא סוג של צדקנות שמגיע אלינו מאמריקה. נדמה שההנחה שגברים הם מטבעם רעים ונשים הן מטבען טובות הולכת ונעשית לנו טבעית. נכון שאונס הוא פשע שגברים מבצעים בנשים (וגם, אגב, בגברים), ומטעמים כמעט טכניים קשה לבצע אותו בכיוון ההפוך. אבל הכאת ילדים, למשל, מתחלקת שווה בשווה בין המינים.
ההנחה שאונס הוא חלק ממערך כללי של דיכוי נשים, אמצעי לשמירת נחיתותן - ויש גם לנו כבר כמה וכמה בעלי תיאוריות כאלה - מעביר את האחריות מהפושע היחיד, שפועל בניגוד לנורמות, לנורמות עצמן (ובאותה הזדמנות הוא גם משתיק את הדיון באונס היומיומי של גברים בבתי כלא). האנס, לפי השיטה הזאת, הוא בסך הכל השליח המקרי של המין הגברי.
אז קודם כל הוא לא שליח שלי. שנית, נורמות אי אפשר להעניש, והעברת האחריות לנורמות מסיטה את המשאבים ואת תשומת הלב מהפשע הממשי. יש לזה השלכות מאוד מאוד ממשיות. אשה שנאנסת בהארלם יכולה לחכות שעות וימים עד שתוגש לה עזרה ראשונה נפשית, בעוד שסטודנטית שמתלוננת באחת האוניברסיטאות היקרות שנעצו בה מבטים מיניים אוספת סביבה צוות סיוע, תמיכה ובירור נורמות, שהיה מספיק בשביל לתפעל את האולפן של ER.
מי שיקרא לכל דבר אונס, סופו שיקל על קו ההגנה של מרדכי: אנסים יוכלו לומר ביתר קלות שהם לא ידעו שמה שהם עושים זה לא בסדר. אחרי הכל, זאת הנורמה. ותשאלו את קתרין מקינון.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
