סיפורה של הפיכה

"צעדת השפחות", שלקחה חלק בהפגנה נגד הרפורמות המשפטיות השבוע מול הכנסת ביוזמתן של ארגון 'בונות אלטרנטיבה' היא כנראה אחת התמונות המטלטלות שייחרטו בזיכרון הציבורי מהאירוע הזה. ישנם מי שראו בכך פרובוקציה, אצל רבים אחרים (ובעיקר אחרות) זה הציף חששות ופחדים עמוקים, אבל דבר אחד בטוח - עשרות הנשים שצעדו מושפלות מבט, עטופות בתלבושות אדומות במחווה לרומן הדיסטופי "סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד, הן ספק תזכורת כואבת, ספק נורת אזהרה לכך ששום דבר אינו ברור מאליו, ושהמאבק הארוך על שוויון זכויות עבור נשים רחוק מלהסתיים.

"תראו את החוצפה שלכם, את הבריונות", אמר בזלזול ולעג כמה שעות לאחר ההפגנה על בימת הכנסת השר דודי אמסלם. "המאבק הזה הוא לא על החוקים, המאבק הוא על האם האליטה תמשיך לנהל את המדינה", טען והוסיף, "האצילים ימשיכו לנהל את המדינה ואנחנו נישאר הוואסלים. אתם לא נותנים לנו לנהל, בחיים לא נתתם - לא בביטחון ולא בפרקליטות".

הרבה ביקורת נשמעה על הדברים הללו של מי שאמור להתמנות בקרוב לשר במשרד המשפטים, אבל אין ספק שהטיית השיח וייחוס המאבק לאוכלוסיות פריבילגיות מנותק לחלוטין מהשטח ומציבור המתנגדים להפיכה המשפטית, ובעיקר אם מדובר על אוכלוסיית הנשים, שגם בשנת 2023 רחוקה מ"לנהל את המדינה", ונאלצת ולהמשיך לנהל מאבק עיקש במטרה לזכות במקום שוויוני ובטוח בחברה הישראלית.

זו לא פרשנות סובייקטיבית, אלו הנתונים בשטח: בין אם מדובר על תמונת הממשלה החדשה, המונה חמש שרות בלבד לעומת 30 שרים, או למצב השערורייתי שבו ישנה רק מנכ"לית אחת בכל משרדי הממשלה. לכך שבישראל מכהנים 241 ראשי רשויות מקומיות לעומת 15 ראשות רשויות בלבד או לכך שכמות המנכ"לים במשק עומדת על 43,910 לעומת 9,090 מנכ"ליות. אין ספק שכשזה מגיע לתפקידים בכירים ולמוקדי השפעה, הדרך לשוויון מגדרי עוד ארוכה.

חודש וחצי להקמת הממשלה ונראה שהחששות שעלו עם הקמתה סביב פגיעה במעמדן של נשים מתגלים אט־אט כנכונים. בין הרפורמות המשפטיות שיאפשרו לרמוס את זכויותינו, להצעות חוק שמאיימות להדיר אותנו מהמרחב הציבורי לאמירות שמבקשות לפגוע במעמד החברתי שלנו - המציאות בשטח מלמדת שמעמדן וביטחונן של נשים, 51% מהאוכלוסייה ישראל - נפקד מסדר העדיפויות של הממשלה. השבוע הנוכחי נפתח עם אישה בת 53 שנמצאה ללא רוח חיים בביתה. בעלה חשוד שרצח אותה. ארבעה ימים לפני כן נרצחה אישה בת 33 בבניין מגוריה, ככל הנראה על ידי שכן. למרות שני האירועים הקשים הללו, איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, טרם התייחס למאבק באלימות כלפי נשים.

אין לנו את הפריבילגיה להיות שאננות או לקוות שיהיה בסדר. המאבק באלימות כלפי נשים התעצם אמנם בשנים האחרונות, וכמוהו המאבק לצמצום פערים בין גברים ונשים, אבל הם רחוקים מלהסתיים. המציאות כיום מתאפשרת כתוצאה מעבודה סיזיפית של נשים שעמדו מעל בימת הכנסת וסירבו להשלים עם אפליה, סירבו שידירו אותן ממוקדי קבלת החלטות, רק כי הן נשים. נשים שהשתמשו בכוחן כדי לשפר את מצבן של נשים בחברה. מאז החלה את כהונתה הממשלה החדשה, הקולות הללו התחלפו בדממה מחרישת אוזניים שמופרת מדי פעם על ידי אמירה חשוכה שמאיימת להחזיר אותנו אחורה. זהו לא מאבק פריבילגי של "אליטות", זהו מאבק על שוויון זכויות.